42 / 68
2016
אוגוסט
42
אותה ללא התמיכה והעזרה שלהן היא זקוקה”. עם
פירושים כאלה, שני בני הזוג מרגישים שהובנו נכון
על ידי המטפל, וזה מאפשר לבת הזוג להבין שבעלה
מפרש אותה לא נכון ולנסות להיות יותר ברורה לגבי
מצבי הרוח שלה, וגם מאפשר לבעל להבין שהיא
זקוקה לתמיכה (בהמשך יוצגו בני זוג אלה כמקרה
טיפולי).
לנסח
3 3 .
לעזור לבני הזוג להוות זולתעצמי זה לזה.
בקול רם את הצרכים המסתתרים מתחת להגנות,
לדרישות ולכעסים, דבר שלא פעם מאפשר לבני הזוג
לספק את הצרכים האלה בלי להרגיש משועבדים
ונשלטים. כשבני הזוג לומדים להוות זולתיעצמי
זה לזה, יכולה להתרחש הפנמה ממירה המרפאה
והמחזקת את העצמי. “הוא זקוק לכך שתחייכי אליו
כשאת מגיעה הביתה”, “הוא צריך שתגידי מילה
טובה אחרי שטיפל בגינה ועבד קשה” (הוא זקוק
למירורינג). “היא צריכה שתשאל אותה מה קרה לה
כשהיא נראית מודאגת, שתתמוך בה” (היא זקוקה
להאדרה).
לעזור לבני הזוג לקבל את העובדה שייתכן שאין
4 4 .
של הצרכים הארכאיים ולהיות יותר
סיפוק אבסולוטי
סובלניים לכישלונות האפשריים, בלי להתרחק וללא
פעולות נקם.
על המטפל להימנע מיחס ביקורתי או שיפוטי, דבר
שיהווה כשל אמפתי. עליו להיות מודע להעברות של בני
הזוג זה לזה ולהעברות שלהם כלפיו, וגם להעברות הנגד
שלו כלפי מי מהמטופלים או כלפי שניהם. בטיפול הזוגי
לפי פסיכולוגיית העצמי, מאוד מודגש הצורך באמפתיה
מצד המטפל לשני בני הזוג ועליו להימנע מהצטרפות
לאחד מהם, להבין ששתי הגרסאות הן “נכונות” עבור כל
אחד מהם.
בטיפול משחזרים בני הזוג שוב ושוב העברות שמקורן
בחוויות ילדות מוקדמות. המטפל, בצורה לא שיפוטית,
בודק את האינטראקציות הנוכחיות של הזוג, את
השחזורים מהילדות שהולידו את הבעיות, ואת ההגנות
שבני הזוג משתמשים בהן כדי לגונן על עצמי פגיע. עם
המטפל, המעניק החזקה רגשית, הבנה ופירוש של
רגשות כואבים שמתחת לביטויי זעם או נסיגה, הזוג
מסוגל לבדוק רגשות עמוקים של בושה, אשמה, פחד
ותיעוב. התוצאה היא עלייה ביכולת של בני הזוג לשאת
תגובות שקודם נראו להם לא רציונליות או קטנוניות.
מטרת הטיפול הזוגי היא לא רק לעודד דרגה גבוהה יותר
של אמפתיה, אלא גם לשקם את המבנים הניזוקים של
העצמי של שני בני הזוג, בדומה לטיפול הפרטני. כל
פרטנר מפתח אמון בקשר הזוגי ובמטפל שיעניק מרחב
בטוח שבו יוכלו להרגיש רגשות חזקים במצב יחסית
בטוח. כל אחד לומד לעמוד ברגשות כואבים שעולים
במהלך החוויה הבין-אישית, וכל אחד מפתח את היכולת
לשמש זמנית כזולתעצמי עבור השני במצבי מתח. הודות
למטפל המעניק את ההכלה שבתוכה מתחילה העבודה
המתקנת, הזוג מסוגל לגדול ולהבריא בתוך הקונטקסט
של הקשר שלהם.
מרטין ליווינגסטון מציג התפתחות מאוחרת של טיפול
זוגי לפי פסיכולוגיית העצמי בשיתוף עם הגישה
האינטרסובייקטיבית כפי שפותחה על ידי אטווד וסטולורו
). מושג חשוב המצטרף לתאוריה הוא
Livingston, 1995
(
“עקרונות מארגנים”. העמדה האינטרסובייקטיבית
טוענת שכל אדם בונה את תפיסתו את הזולת ואת עולמו
לפי “עקרונות מארגנים” שנוצרים בחוויות מוקדמות, עוד
לפני השפה אפילו, ופועלים באופן לא מודע. לכל אחד
מאיתנו יש עקרונות מארגנים ייחודיים לנו, אשר באופן
אוטומטי ולא מודע מעצבים את חווייתנו. לדוגמא: אדם
מוזמן לאירוע שבו ישנם גם אנשים לא מוכרים לו. אחד
מהם מסובב את גבו בדיוק כאשר האדם נכנס לחדר. יש
אנשים שיארגנו התנסות זו ויפרשו אותה כאילו הם בלתי
רצויים או דוחים. יהיו שיסיקו שהם יותר טובים מאחרים
באירוע ויגיבו בעמדה של אדישות מתנשאת, ואחרים
יפרשו הפניית גב זו כאירוע מקרי ולא ייחסו לו משמעות
אישית כלשהי הקשורה לכניסתם לחדר. מדוגמא זו
אנו רואים שכל אדם מארגן התנסות או חוויה באופן
אוטומטי בהתאם לעקרונות פסיכולוגיים ייחודיים אשר
באופן לא מודע מעצבים את עולמו הסובייקטיבי. נראה
אפוא שתפיסת המציאות היא סובייקטיבית ונקבעת לפי
העקרונות המארגנים הלא מודעים האישיים של כל אחד.
האדם זקוק לארגון החוויה. ישצורך אנושי מרכזי לארגן את
החוויות לפי עקרונות מארגנים. הארגון של החוויות הוא
לא מודע ומושפע מחוויות ילדות. אנחנו מבינים ומפרשים
את המציאות דרך העקרונות המארגנים שלנו. אין מציאות
אובייקטיבית, יש רק מציאות סובייקטיבית, מציאות
שהאדם מפרש דרך העקרונות המארגנים הלא מודעים
שלו, שלרוב נוצרו כבר בילדות. כיוון שעקרונות אלה אינם
ייתכנו זוגות שבהם יש דרגת
פתולוגיה גבוהה לכל אחד מהם, אך
הם מתפקדים טוב כזוג, וגם ההיפך -
בני זוג עם דרגת פתולוגיה קלה יותר,
אשר אינם מצליחים לתפקד טוב כזוג