37 / 68
פסיכואקטואליה
37
המפגשים), בעודו כועס על הימים הרבים שבהם לא
הייתי איתו, הוא אומר: “היום, את תיקחי אותי לאוטו
שלך, וניסע למסעדה. אמיתית!” ירדנו לחדר, והוא נשכב
במחאה על המזרן. כתבתי שלט: “מסעדה אמיתית”, וגם
תפריט: “פה מגישים שניצל שעשוי באהבה, קוסקוס
חם ומחזק, צ’יפס ברוטב קטשופ חכם, תה מתוק
שמוגש עם כיף”. ערכתי את השולחן הקטן בחדר עם כלי
האוכל (של הבובות). הוא עקב אחר הנעשה בסקרנות,
קם והתיישב לשולחן. כמו באופן טבעי, הוא הבין משהו
על החיבור שבין הממשי והמציאות, לבין הסימבוליות,
והעשייה המהרהרת.
כמה ימים מאוחר יותר, בעודו יושב בפינת ההרהור, ואני
תוהה אם הוא מהרהר או מתנתק, ביקשממני, “חני, תגדלי
אותי...?!” שכן החיים כילד גדל נראים לו קשים ודורשים.
אני חושבת שהוא מלמד אותי שיעור חשוב מאוד על ליווי
של ילד אל צמיחתו והתהוותו. על סבלנות רבה לנוכח
חזרתיות, על שעות ארוכות שבהן לא ברור לי מה הוא מבין
וכמה הוא איתי, על הצורך להיות מכווננת אליו ברגישות
מרבית. אם לרגע כשלתי בסבלנותי, או העדפתי לשבת
לידו על כיסא קטן ולא על הרצפה, “נוסעת” על ברכי עם
המכונית, הוא עלול לחוות אותי איננה, ואז כך גם הוא.
כלי תחבורה שונים מלווים את תוכן משחקנו בחודשים
האחרונים. אופנועים, טרקטורונים, מכוניות. על פניו, אלה
תחומי העניין של אביו, כך הם גברים יחד. הוא מלמד אותי
, ואנחנו בונים
RZR
על אופנוע טימקס, טרקטורון שטח
רשת תחנות דלק, מזינים ומתדלקים מכוניות מסוגים
שונים. אנחנו בונים גם “תחנת דלק לאמהות”, ולאבות,
לפי הנחיותיו. הוא מבקש להביא לחדר שטיחים - שטיח
של מדבר ושטיח של עיר. אנחנו נוסעים במדבר, לפעמים
שוקעים בחולות או מבוססים בביצות, ואני תחנת החילוץ.
ואז עוברים לעיר. שם לא שוקעים בחול אבל פוגשים
תחרות, מכוניות עוקפות זו את זו, ישנן תגרות בין הנהגים
על מקומות חניה.
קוהוט מדבר על חלומות המתארים מצבי עצמי. חלומות
המתארים מרחבי מדבר, ערבות קרח - יספרו על מצבי
עצמי ארכאיים. כאשר בחלום יימצאו עיר ובה מערכות
יחסים, לדוגמא, ניתן ללמוד על תהליכי בנייה של העצמי
). לאחרונה, ליאור בונה ביצירתיות רבה
2014/1977 ,
(קוהוט
ב”סברס” מכוניות ההולכות ומשתכללות, מוסיף גלגלים
גדולים כדי לנסוע מהר ולעקוף את האחרים, ו”הכי חשוב”,
הוא אומר לי, “שיהיו מראות”. הוא מבין בעומק לבו כמה
חשוב שיראו אותו, ואז גם הוא יוכל לראות את עצמו, את
האחר ואת העולם כולו.
תיאור פגישה
ליאור שמח לקבל אותי בגן. כשאנחנו יורדים לחדר
הטיפול, הוא מתקשה להיכנס לחדר, ואומר, “בואי נלך
לראות אופנועים” (כפי שעשינו כמה פגישות קודם לכן).
“ותביאי לי את הקופסאות”, הוא מוסיף, ואני מורידה את
הקופסאות שלנו.
אמרתי: זה החדר שלנו, בו אנחנו נהיים. נוכל לראות
אופנועים בחדר שלנו.
הוא מסתכל עלי כתוהה על כוונתי.
ח: נחשוב ונשחק אופנוע. הכי אופנוע שיש לך במחשבה!
ל: לוקח טלפון מהארון ונותן לי גם, ומחייג: פרר... פרר...
הלו?
ח: כן, מי זה?
ל: ליאור. יש לך אופנוע?
ח: כן, יש לי כל מה שאתה צריך. איזה אופנוע אתה
רוצה?
ל: תביאי לי אופנוע עם שני גלגלים... וכיסא כזה גדול.
ותביאי לי את זה לפה. א...גם קסדה, וחליפה. (משתהה
קצת, ואומר:) ותכיני לי תחנת דלק לאופנוע. שתהיה לי
פה בבית. תכתבי “רחוב...” (אומר את כתובת ביתו).
ח: מחשבה מצוינת. הבית של אבא ואמא הוא המקום הכי
חשוב לקבל בו דלק.
ל: טוב, ביי, אני מחכה. (עושה קולות של סגירת הטלפון).
ח: קיבלתי פה הזמנה מאוד חשובה לליאור: אופנוע
עם מנוע חזק, גלגלים יציבים, קסדה לשמור על הראש
וחליפה שומרת ומגנה. כל מה שצריך כדי לצאת לדרך
טובה.
אני מסיעה עגלת בובה מעץ, כמביאה אליו. הוא מסתכל,
ואומר:
חלומות המתארים מרחבי מדבר,
ערבות קרח - יספרו על מצבי עצמי
ארכאיים. כאשר בחלום יימצאו עיר
ובה מערכות יחסים, לדוגמא,
ניתן ללמוד על תהליכי בנייה
של העצמי