18 / 68
2016
אוגוסט
18
מודל המנסרה מאפשר לפענח באופן מטפורי איך נבנית
החוויה הסובייקטיבית של ילד עם לקויות למידה. הסינון
יוצר קשת צבעונית שונה לכל ילד, מאפשר לשער מה
קרה בתהליך הסינון שצבע כך את הקשת או את החוויה
ומסביר איך הלקות יחד עם מרכיבי הקונטקסט יצרו חוויה
סובייקטיבית מסוימת כתגובה לאירועי החיים.
המנסרה מאפשרת גם התבוננות בדפוסים של יחסי גומלין
ושל מסרים מעגליים בין הנתונים (הלקויות) והקונטקסט,
אשר מייצרים מעגלי אינטראקציות שליליים, כפי שיודגם
בהמשך.
) להכיר ולהבין
1( :
המקום שלנו כמטפלים הוא בשני מוקדים
את החוויה הסובייקטיבית של הילד עם לקויות הלמידה.
) במוקד של הקונטקסט - לסייע לדמויות המטפלות
2(
בילד בהיענות מותאמת לצרכיו, ולטפל במעגלים השליליים
שהתפתחו. זירת העבודה שלנו במוקד זה היא ההורים ובית
הספר.
בחזרה למקרה הנדון: ניתן לשער שהחוויה הסובייקטיבית של
תומר מושפעת מנתונים מוחיים שונים שהגדירו את היכולות
שלו וגם את הלקויות. באבחון עלה שתומר הוא ילד עם יכולת
כללית בתחום הנורמה. יש לו קשיים מוטוריים וכן קשיים
בשפה, בהגייה, בהבעה שפתית, בדלייה, בשטף ובשליפה.
לצד הקושי בקריאה ובכתיבה, בולטות יכולות חשיבה
מילולית ובלתי מילולית טובות וצד חזותי חזק במיוחד.
ניתן לשער שאלמנטים נוספים הקשורים בסביבה שבה גדל
תרמו לחוויה הסובייקטיבית שלו: הוא הצעיר בין שישה ילדים
לשני הורים עובדים וקרייריסטים, ונולד בהיריון בלתי מתוכנן
בתקופה שבה הם היו שקועים בקריירות שלהם ולא ציפו
לילד נוסף. בכל זאת הם החליטו להביאו לעולם וקיבלו אותו
בשמחה. הוא גדל בתור הילד הצעיר, היה מפונק מאוד,
והשיג את מבוקשו בבכי. אמו לא יכלה לעמוד בפני בכיו
ואביו היה מאבד שליטה ברגעים מסוימים. הם כבר היו הורים
מנוסים לחמישה ילדים מצטיינים בלימודים, ולפיכך לא היו
מוטרדים מקשיי ההגייה או מן הקשיים המוטוריים שהתגלו
בגן חובה. כל זאת עד שתומר עלה לכיתה א’. המעבר לכיתה
א’ היה עבורו ועבורם טראומטי במיוחד. ההורים תיארו זאת
כ”סקאד שנפל עלינו”. תומר לא היה מסוגל לשבת בכיתה,
נהג לצאת מהכיתה ולא לחזור, הניח את הראש על השולחן
ולאשיתףפעולה. אפשר להגדיראתהמעבר לכיתהא’ כאירוע
טראומטי שסימן מקום של שבר ושל פגיעה נרקיסיסטית
עבורו ועבור הוריו וצבע את החוויה הסובייקטיבית שלו.
מאותו רגע נהיו הוריו חרדים ומודאגים. נתון נוסף שנחשף רק
במהלך הטיפול היה העובדה שהאחות הבכורה של תומר הייתה
מאומצת מינקות, ותומר לא ידע על כך, זה נשמר בסוד בתוך
המשפחה. החוויה הסובייקטיבית שלו התעצבה מול אחים
בוגרים ומוצלחים וקשיים שצצו אצלו ולא ניתן היה להסתירם.
החוויה של ההורים, רגשותיהם ודרך פעולתם השפיעו על
החוויה הסובייקטיבית של תומר ועל אופן ההתמודדות שלו.
פלומבו מכנה את ההפרעות הפסיכולוגיות של הילדים עם
לקויות הלמידה “הפרעות של העצמי”. על פי תפיסתו,
קשיים לימודיים הופכים להפרעות בעצמי כאשר הלכידות
של העצמי נפגעת וכאשר יש קושי לבנות נרטיב קוהרנטי
של העצמי. “עצמי” לכיד, קוהסיבי, מתבטא בתחושה של
אינטגרציה ורציפות, תחושה של הרמוניה פנימית, שלמות,
חיות ואנרגיה. במצב של היעדר קוהסיביות האדם ירגיש
מפורק, מדוכא, חסר כוחות, חסר אנרגיה וחסר ערך, ויכולתו
להשקיע בעצמו תהיה נמוכה.
כיצד תמונת הקשיים של תומר, כפי שעלתה בתחילת
הטיפול, מבטאת את ההפרעה בעצמי, את ההפרעה
בלכידות של העצמי, ואיך יכולה להתפתח הפרעה כזו לפי
תאוריית העצמי?
כל למידה חדשה כרוכה בתסכול מהמפגש עם אי הידיעה
ובוויתור על הפנטזיה האומניפוטנטית שאנו יודעים הכול.
כשאנו מגלים שלא ידענו דבר מה, אנו עלולים להיות מוצפים
פלומבו מכנה את ההפרעות
הפסיכולוגיותשל הילדים עם לקויות
הלמידה “הפרעותשל העצמי”.
על פי תפיסתו, קשיים לימודיים הופכים
להפרעות בעצמי כאשר הלכידותשל
העצמי נפגעת וכאשר ישקושי לבנות
נרטיב קוהרנטי של העצמי