פסיכואקטואליה

פסיכואקטואליה

). קוהוט דן בכתביו עם

2007/1985 ,

הנרקיסיזם (קוהוט

פרויד ורעיונותיו. לא עם ויניקוט, מלאני קליין או ביון ואחרים

בני דורו, אלא עם פרויד. לדבריו, בתשתית החיים הנפשיים

שלנו מצויים לא רק הדחפים או הסטרוקטורות הנפשיות של

איד-אגו-סופר אגו, אלא הצרכים הנרקיסיסטיים הארכאיים

שעמם אנו מגיעים לעולם. לפיו, אם הצרכים הראשוניים

) לא ייענו על

idealizing

) ובהאדרה (

mirroring

בנראות (

ידי זולתיעצמי באופן מותאם, תשתבש התפתחות העצמי.

הוא מתאר בהרחבה את הזיקה בין התינוק לזולתיעצמי

ראשוניים, זיקה שמאופיינת בהיעדר מובחנות בין אובייקט

לסובייקט, בין תינוק לאמו. קוהוט מנחה אותנו לאפשר

למטופלינו לקיים איתנו בטיפול את אותה זיקה מיוחדת, כך

שתתאפשר התנעה מחדש של ההתפתחות של העצמי.

השפעת הדחפים על האדם

הבנתו של קוהוט את השפעת הדחפים על האישיות של

1981-

הילד והמבוגר מחדשת מאוד. בשיחות עם סטרוזייר ב

:)2007/1985 ,

הוא אמר את הדברים הבאים (קוהוט

“לפי דעתי פרויד נכשל בהבחנה בין חוויות דחפיות מלכדות

עצמי לבין מיניות ילדית קונפליקטואלית בבסיסה, שהופכת

לגרעין הנוירוזה של המבוגר. דחף נורמאלי אינו פתולוגי. זוהי

חוויה נפלאה. הוא מאחד הוא יצירתי ומחזק עצמי. זו הסיבה

שאני מבדיל בין השלב האדיפלי לבין התסביך האדיפלי.

פרויד דיבר עליהם כאילו היו אותו דבר”.

לפי קוהוט, בימינו, בשלבי ההתפתחות המוקדמים, אנו

חשופים לעתים קרובות מתוך אורח החיים בחברה המערבית

לתת-גרייה של חיינו הרגשיים מצד הורינו. בתקופתו של

פרויד, ילדים היו נתונים לגריית יתר של חייהם הרגשיים,

כולל אלה הארוטיים, מצד הוריהם. ביטויי המיניות הילדית

והארוטיות בילדות כוונה בתקופתו של פרויד להשגת עונג

והביאה לקונפליקטים פנימיים עקב איסורים הוריים ויריבויות

של המערכת האדיפלית. לפי קוהוט, כיום, ילדים רבים

משחרים להשפעת הגרייה הארוטית כדי להקל על בדידות,

כדי למלא ריק רגשי. כך גם ביחסים עם בני גילם ילדים נוטים

לעתים לפעילויות מיניות בודדות או לפעילויות קבוצתיות

שטבען מיני בניסיון להקל על הנרפות והדיכאון הנובעים

). כך גם

2014/1977 ,

מאי הזמינות של הזולתעצמי (קוהוט

בהמשך החיים, הדחף המיני עשוי לבוא לידי ביטוי, פעמים

רבות, כמיניות פרגמנטרית ולעתים אף פרוורטית. המיניות

מבטאת הלכה למעשה את מצב העצמי של האדם. במילים

אחרות, לפי קוהוט דחף מבודד הוא דחף שהעצמי אינו

משתתף בו והוא תוצר של קריסה נפשית שעלולה להוביל

לפסיכופתולוגיה.

קוהוט אמנם לא טיפל בילדים אך הייתה לו אינטואיציה

עמוקה ביותר ויצרתיות רבה בחשיבה על המצב הילדי. לכל

הבקיאים בכתביו, מוכרת אמירתו האניגמטית כי “האנליזה

הקלסית גילתה את יגונו של הילד במעמקי המבוגר, כלומר

היא כוננה את ממשות העבר, בעוד שפסיכולוגיית העצמי

גילתה את יגונו של המבוגר במעמקי הילד - את ממשותו של

). נראה שאנו, המטפלים בילדים,

2007/1985 ,

העתיד” (קוהוט

פוגשים שוב ושוב את היגון של המבוגר במעמקי הילד, כלומר

את הטרגיות של המצב האנושי. המטפלים בילדים לומדים

להכיר את הפוטנציאלים בגרעין העצמי, את אלה שיוכלו

להתממש ואת אלה שלא. מתוך הקשר הטיפולי האמפתי

והעמוק עם ילדים בטיפול, עם הוריהם ועם המערכות

החינוכיות או הטיפוליות שבהם הם מתפתחים, מתאפשרת

פעמים רבות החייאה והתנעה מחדש של התפתחות העצמי

שלהם.

קוהוט היטיב לתאר את החיים הנפשיים של האדם גם ביחס

להתמודדות עם המוות הבלתי נמנע. לפיו, “מסוגלותו של

האדם להכיר בסופיות קיומו ולפעול בהתאם לגילוי מכאיב

זה עשויה להיות ההישג הפסיכולוגי הגדול ביותר שלו”

). קבלת האדם את חלופיותו מושגת על

2007/1985 ,

(קוהוט

ידי האני. הוא האמין כי מי שיכולים להגיע לעמדה סופית

הטיפול הנפשי שמושתת על הבנה

והקשבה אמפתיתשל מטפל למטופליו

הוא תרפויטי מעצם היותו אמפתי