פסיכואקטואליה

יולי 5102

- 46 -

הצלחה בלימודי הפסיכולוגיה או של העיסוק במקצוע זה.

מחקרים חדשים יותר, שפורסמו בעשרים השנים האחרונות,

טוענים שהמוניטין הרעים שיצאו לראיונות מיון מוצדקים אך ורק

כשמדובר בראיונות בעלי רמת הבניה נמוכה. ראיונות, קובעים

אותם חוקרים, יכולים למעשה להיות אחד מכלי המיון התקפים

Huffcutt & Arthur, 1994;

ביותר, אך רק במידה שהם מובנים (

). לשם השוואה, תוקפו של

Ziegler, MacCann & Roberts, 2011

ראיון קבלה בעל רמת הבניה נמוכה הוא בממוצע 2.0, ואילו

תוקפו של ראיון מובנה הוא גבוה משמעותית ועומד בממוצע

על מתאם של 5.0 עם מגוון קריטריונים, בהם הצלחה בלימודים

Salgado &

גבוהים, הצלחה בתוכניות הדרכה והצלחה בעבודה (

Moscoso, 2002

מחקר שנערך לאחרונה מצא כי ראיונות לא

מובנים פוגעים בתוקף מערך המיון כולו:

בשל ההטיות הקיימות בראיונות אלה עולים

בהם תכנים לא רלוונטיים לגבי אישיותו

ומידת התאמתו של המועמד, העלולים

לדלל את המידע הנאסף ממקורות אחרים

ההגדרה המקובלת ביותר להבניה של ראיונות מדברת על “כל

שיפור בראיון שנועד להעצים את ממדיו הפסיכומטריים, זאת

על ידי הגדלת הסטנדרטיזציה או סיוע למראיין בקבלת החלטה

Campion,

לגבי השאלות שיישאלו והערכת התשובות שיינתנו” (

). או, במילים אחרות: בשונה מראיונות

Palmer & Campion, 1997

אישיים לא מובנים, ראיונות מובנים הם מבחני מיון בעלי מידה

נאותה של סטנדרטיות, המאפשרים קבלת החלטות תקפה

ובחירת מועמדים מתאימים יותר.

מהם אפוא ההבדלים בין ראיון לא מובנה וראיון מובנה? במהלך

השנים לא תמיד הייתה תמימות דעים בין חוקרים ואנשי

אקדמיה בדבר הממדים המבדילים בין שני סוגי הראיונות. אולם

בשנת 7991 פרסמו קמפיון, פלמר וקמפיון את אחד המאמרים

המשפיעים ביותר בתחום, שבו הציעו כי התשובה לשאלת מידת

מובנותו של ראיון אינה דיכוטומית (מובנה או לא מובנה), אלא

נמצאת על רצף. על פי קמפיון ושותפיו יש ליצור הבחנה בין

ראיונות שונים על פי שתי קטגוריות עיקריות: תוכן השאלות

והצורה שבה צויינן הריאיון. בסך הכול, כוללות שתי הקטגוריות

51 אינדיקטורים, וככל שלראיון יש יותר מהם, כך הוא נחשב

למובנה יותר.

לא כל הסעיפים חשובים או יישומיים באותה מידה. בין

האינדיקטורים החשובים בקטגוריית תוכן השאלות ניתן למנות

את הסעיפים הבאים: (1) מידת היותן של שאלות הראיון

מבוססות על תיעוד סיסטמתי של העיסוק (ניתוח עיסוקים).

כלומר: האם הגדרנו מהן התכונות הרלוונטיות והחשובות ביותר

שאנו מחפשים במועמד (במקרה שלנו, סטודנט לתארים

מתקדמים בפסיכולוגיה), והאם ביססנו את שאלות הראיון על

אותן תכונות. (2) האם קיימת מסגרת שאלות קבועה עבור כל

המועמדים. מאחר שהשאלות מבוססות על מאפייני הסטודנט

שאנו חפצים לגייס, עלינו לשאוף לשאול את כל המועמדים

את אותן שאלות. מטרת סעיף זה היא כמובן להגדיל את

הסטנדרטיזציה של הראיון ואת מהימנותו (ובאופן עקיף את

תקפותו), וכן להקטין את ההטיות הנפוצות, ובכך להבטיח יחס

שווה והוגן לכל המועמדים. (3) שאלת שאלות טובות. רבות

מן השאלות הנשאלות הן שאלות מסוג התנהגותי (“תאר לי

סיטואציה שבה הפגנת התנהגות מסוימת”), מצבי (“בהינתן

מצב מסוים מחיי הסטודנט או הפסיכולוג הצעיר, איך תגיב?”),

או מבוססות ידע או ניסיון עבר (“אילו מהתנסויותיך המקצועיות

הכשירו אותך בצורה הטובה ביותר ל...”). בשנים האחרונות עולה

ההכרה בכך ששאלות מהסוגים הללו הן הוגנות יותר, ובשל

הקשר שלהן לביצועים, גם בעלות תוקף ניבוי גבוה יותר.

בין האינדיקטורים החשובים בקטגוריית ניקוד שאלות הראיון

ניתן למנות: (1) שימוש בסולם התנהגותי מעוגן. הכוונה היא

לשימוש בדוגמאות של התנהגויות, על מנת להדגים את השוני

בין ציונים שונים על סולם הדירוג. שיטה זו מפחיתה את העמימות

באשר לפירושם של הציונים, וכן מפחיתה את הסיכויים להטיות

כגון הנטייה למרכז, אפקט ההחמרה או אפקט ההקלה. (2)

כתיבת הערות ותיעוד תשובות המועמד במהלך הראיון, על מנת

להפחית את ההסתמכות על זיכרונו של המראיין, וכן את אפקט

הראשוניות והאחרונות. (3) שימוש בפאנל מראיינים במקום

במראיין אחד. אינדיקטור זה נועד להגביר את מהימנות המידע

הנקלט בראיון, וכן להפחית הטיות הנובעות מאינטראקציית

מראיין-מרואיין.

תוקפו של ראיון קבלה בעל רמת הבניה

נמוכה הוא בממוצע 2.0. תוקפו של ראיון

מובנה עומד בממוצע על מתאם של 5.0 עם

מגוון קריטריונים, בהם הצלחה בלימודים

גבוהים, הצלחה בתוכניות הדרכה והצלחה

בעבודה

ענייני או מעניין?

האם צפויים הראיונות הממיינים להפוך למובנים בעתיד

הקרוב? התשובה לכך היא מורכבת. מחקרים מראים שלמרות

ההוכחות החותכות לכך שראיונות מובנים עולים כמעט בכל

פרמטר על ראיונות לא מובנים, ממשיכים רבים מאנשי המקצוע

Lievens & De

לעשות שימוש באחרונים על חשבון הראשונים (

), גם בתהליכי המיון לתואר השני

Paepe, 2004; Dipboye, 1997

Highhouse, 2008

בפסיכולוגיה. מחקר שנערך על ידי הייהאוס (

הצביע על כך שאנשי מקצוע מתחום משאבי האנוש הביעו אמון

רב יותר בתוקף הניבוי של ראיונות לא מובנים בהשוואה לכלי

מיון אחרים, כולל ראיונות מובנים.

מדוע יש פער כה גדול בין המחקר לבין הפרקטיקה? לתופעה