פסיכואקטואליה

פסיכואקטואליה

- 45 -

ובחינת המתא״ם מהווים אינדיקציה ליכולותיו המוצהרות של

מועמד (״מה הוא יודע״), ההמלצות וראיונות המיון מאפשרים

הצצה ליכולותיו המעשיות (״מה הוא יכול לעשות״), וכן למידת

המוטיבציה שלו. בנוסף, הראיון הממיין מהווה כלי ייחודי להערכת

יכולות בסיסיות שהן קריטיות לעבודתו של פסיכולוג, כגון יכולת

מילולית, יכולת הכלה, יכולת הבעת אמפתיה, יכולת לקשור

מערכות יחסים משמעותיות, יכולת קבלת החלטות וכו’.

עם זאת, לצד הפופולריות הרבה שלהם, עד לפני כשני עשורים

לא הכירה הספרות המקצועית בראיונות ככלי מיון מהימנים

). מחקרים

Hunter & Hunter, 1984; Schmitt et al., 1984

ותקפים (

רבים הצביעו על כך שמרבית המראיינים מבססים את החלטתם

לגבי מידת התאמתו של מועמד על סמך אינטואיציות ותחושות

בטן: עד כמה המועמד “מרגיש להם נכון” או עד כמה ״הוא/היא

מתאימים לתפקיד של פסיכולוג״. תחושות אלה, שאינן מעוגנות

בשום סטנדרט או קריטריון תקף, מערערות את יכולת הניבוי

של ראיונות המיון. מחקרים אחרים הראו שהראיון ככלי מיון סובל

מבעיות פסיכומטריות קשות (חוסר בסטנדרטיזציה, מהימנות

ותוקף נמוכים), ומושפע במידה רבה מהטיות קוגניטיביות. הדבר

נכון גם כשהמראיין הוא איש מקצוע מנוסה, ואפילו פסיכולוג

). להלן מדגם של עובדות לגבי

Ambady & Rosenthal, 1992

(

ראיון המיון שהתגלו במחקרים בעניין:

. 1 1 אין תמימות דעים בין מראיינים בנוגע לתוכן השאלות ודרך

ההערכה של מועמדים.

. 2 2 הופעה חיצונית אטרקטיבית קשורה קשר הדוק להצלחה

בראיון. לדוגמא, נמצא שמועמדים, ובעיקר מועמדות, בעלי

משקל עודף, זוכים להמלצה חיובית פחות לאחר ראיון מיון

בהשוואה למועמדים הזהים להם בשאר הפרמטרים.

. 3 3 מראיינים נותנים משקל יתר למידע שלילי. חוקר בשם

) הראה בשנת 9891 שכדי לנטרל מידע שלילי

Rowe

רואו (

על המועמד לספק לפחות פי שניים או יותר מידע חיובי.

.”

Search for negative evidence

אפקט זה זכה לשם “

. 4 4 מראיינים מזדרזים להגיע למסקנה לגבי מידת התאמתו

של מועמד לתפקיד: למעשה, מראיין ממוצע מגיע

להחלטה כעבור ארבע דקות בלבד. מה נעשה בשאר הזמן

המוקדש לראיון? נראה שזמן זה מוקדש לאישוש ההחלטה

שהתקבלה. למעשה, הראיון הממיין הוא דוגמא נפלאה

לאפקט הנבואה שמגשימה את עצמה, כשמראיינים

המגבשים דעה חיובית על מועמד בדקות הראשונות של

הראיון משתמשים במרבית הזמן הנותר לניסיונות גיוס של

Chapman & Johnson, 2002; Owen, 2008

אותו מועמד (

דוגמא לאפקט זה מהעולם הקליני ניתן למצוא במחקר

) שמצא כי מטפלים לא שינו

Parmley ,2006

של פארמלי (

את דעתם על מטופלים גם לאחר שקיבלו מידע שסתר

את אבחנותיהם הראשוניות.

. 5 5 אפקט הדמיון משפיע מאוד על הציון שמעניק המראיין

למועמד. מראיינים מעדיפים מועמדים מאותו מין, וכן כאלה

החולקים איתם רקע תרבותי ואתני דומה.

הצצה נדירה לבעייתיות תוקף הניבוי של ביצועים אקדמיים

וטיפוליים כאחד מספק מחקר קלאסי שנעשה בשנת

9791 באוניברסיטת יוסטון. באותה שנה, בשל שינוי פתאומי

שכפה המחוקק בטקסס, נאלצו מנהלי בית הספר לרפואה

באוניברסיטה לקבל ללימודים 05 מועמדים נוספים מעבר

לסטודנטים שהתקבלו, כלומר 05 מועמדים שבתחילה נדחו.

באותה תקופה, ההחלטה לקבל או לדחות מועמד התבססה

במידה רבה על רשמים מראיונות לא מובנים, שבמהלכם נהגו

אנשי הסגל לשאול את המועמדים כל שאלה שחפצו, ובתום

כל ראיון העניקו למועמד ציון כללי על סמך התרשמותם

הסובייקטיבית, ציון שקבע האם יתקבל המועמד ללימודים או

יידחה.

בשונה מראיונות אישיים לא מובנים, ראיונות

מובנים הם מבחני מיון בעלי מידה נאותה

של סטנדרטיות, המאפשרים קבלת החלטות

תקפה ובחירת מועמדים מתאימים יותר

בניסוי מ-9791 הושוו ביצועי שתי הקבוצות - האחת כללה את

הסטודנטים שהתקבלו מלכתחילה, והשנייה את אלה שנדחו

(והתקבלו ללימודים ברגע האחרון). חשוב לציין שחברי סגל

ההוראה לא ידעו על שיוכם של הסטודנטים לשתי הקבוצות.

באופן מפתיע (או שלא?), לא נמצאו הבדלים מובהקים בין

הקבוצות בציוני התואר או בשיעורי סיום ההכשרה הרפואית.

בנוסף, לא נמצא הבדל בתפקוד שתי הקבוצות במהלך שנת

ההתמחות הקלינית - ממצא מפתיע ביותר נוכח העובדה

שהראיונות נועדו לאפיין ולציינן את כישוריהם החברתיים של

המועמדים, לרבות יכולתם לעבוד עם המאושפזים בבתי החולים

Devaul et al., 1987

(

), בדקו

Weiss et al., 1988

במחקר דומה שנערך בישראל (

החוקרים את תוקפו של הראיון האישי בניבוי הצלחה אקדמית

ותפקוד קליני בקרב סטודנטים לרפואה. במחקר, שעקב אחרי

חמישה מחזורי לימוד, נמצא כי תוקף ראיונות הקבלה היה

אפסי ברוב המקרים. המתאמים הספורים של ראיונות הקבלה

שנמצאו מובהקים היו עם קריטריון של הצטיינות אקדמית, ולא

כמצופה עם קריטריונים של תפקוד קליני.

האם עלינו להניח כי תוצאות אלה רלוונטיות גם למקצוע

הפסיכולוגיה? נראה כי התשובה היא חיובית. מחקר שבדק את

תקפות ראיונות המיון לתואר שלישי בפסיכולוגיה קלינית לא

מצא כל קשר בין ציוני הראיונות להערכות חברי הסגל בנוגע

ליכולותיהם הקוגניטיביות והקליניות של הסטודנטים שהתקבלו

King, Beehr & King, 1986

או לציוני התואר שלהם (

עקרון הרצף

על פי המחקרים האמורים, נראה שבסיטואציה של מיון

סטודנטים יכולתו של הראיון האישי לנבא הצלחה בקריטריונים

“קשים”, כגון ציוני תואר, או בקריטריונים “רכים”, כגון הערכות

סובייקטיביות של מרצים, מוטלת בספק. אולם ייתכן כי עדיין

מוקדם להספיד את ראיונות הקבלה כמנבאים תקפים של