34 / 68
2017
ינואר
34
ובבית הספר במצבים שבהם מקניטים אותי, פוגעים בי או
מכעיסים אותי. אלמד להגיב באופן מקובל, כלומר, לדבר
במילים מכבדות למורים, לילדי הכיתה ובבית להורים ולאחים.
זאת, בלי להכות, לזרוק חפצים, לצרוח או להשתולל.
בחמשת המבחנים הראשונים
80
. אגיע לממוצע של
2
בשנת הלימודים הקרובה.
תוך סיעור מוחות, פיתחנו יחד אסטרטגיות וכלים שיעזרו
לשחר להשיג את המטרות שגיבש לעצמו. אתמקד
באסטרטגיות להשגת המטרה הראשונה, כיוון שהעבודה
על השגת המטרה השנייה נעשתה בעיקר עם המורה
להוראה מתקנת שאליה הפניתי את שחר.
להשגת המטרה הראשונה התחלנו בלמידת טכניקות
הרפיה והרגעה כמו נשימות בטן ותרגולי מיינדפולנס.
בהתחלה התהליך קרטע. שחר התקשה להניח ולוותר
על הצורך בשליטה. במקרים כאלה אני מבקשת מהילדים
לעסוק בפעילות ספורטיבית אצלי בקליניקה, כמו
קפיצה על טרמפולינה, שימוש בתרגילי קפיצות מתחום
דקות.
10-5
הקינסיולוגיה או קפיצה בחבל לפרק זמן של
לאחר הקפיצות הצליח שחר ללמוד הרפיית נשימה
בעזרת ביופידבק, ובמפגש לאחר מכן עבדנו על הקשבה
לתחושות הגוף השונות במצבים שונים. הקשבה לתחושות
הגוף חשובה לצורך שליטה באימפולסיביות, בכעסים או
בחרדות. תחושות הגוף מלוות רגשות ומחשבות, והן יכולות
לבשר לילד שהתפרצות מתקרבת. ילד שלומד לזהות
את תחושות הגוף שמנבאות התפרצות יוכל לעצור את
ההתפרצות בזמן. שחר התקשה להצביע על תחושות
הגוף שלו לפני שהוא מתפרץ. כדי לסייע לו השתמשתי
בתרגיל מיינדפולנס קצר:
עצום את עיניך והבא את תשומת הלב לגופך שיושב על
הכיסא.
שים לב לתנוחה שלך,
לתחושות משקל הגוף שלך.
הבא את תשומת הלב שלך לתחושות בידיך,
ברגליך,
בפנים.
הקשב לנשימה שלך.
האם היא מהירה או איטית?
האם השרירים מתוחים או רגועים?
ביקשתי משחר לנסות לשחזר מה קורה לו בגוף ממש
לפני שהתפרצות עומדת לקרות. הוא ענה שהוא מרגיש
רעד בפנים ובידיים. בסוף המפגש הוא התבקש לקחת
על עצמו משימה ולשים לב לכל תחושות הגוף שעולות
בו במצבים של כעס ולפני התפרצות. מהם הסימנים
שהגוף שולח ממש לפני שההתפרצות מתחילה. בהדרגה
שחר למד לזהות תחושות גוף כמו רעידות ידיים, רעידות
רגליים, ודפיקות לב מהירות כתחושות שמבשרות את
בוא ההתפרצות. שימת הלב הזו הביאה אותו להתבוננות
פנימה בזמן כעס או תסכול, ובהדרגה הוא החל להאשים
פחות את הסביבה באחריות להתפרצויות שלו ולקחת יותר
ויותר אחריות על התנהגותו תוך השגת שליטה על רגשותיו
ועל התנהגותו.
הקשבה לתחושות הגוף חשובה לצורך
שליטה באימפולסיביות, בכעסים או בחרדות.
תחושות הגוף מלוות רגשות ומחשבות, והן
יכולות לבשר לילד שהתפרצות מתקרבת
כדי להעמיק עוד את יכולתו לקחת אחריות על התנהגותו
השתמשנו בכלי הקוגניטיבי: "עוגת האחריות" כניתוח של
אירוע שקרה לו עם חבר. באחד השיעורים הגיע מורה
מחליף לכיתה, הבלאגן בכיתה חגג וכשאחד מחבריו הקניט
אותו, שחר הכה אותו. המורה המחליף העניש אותו ושחר
התרגז מאוד ואמר שזו לא אשמתו, כי החבר שלו התחיל.
הסברתי לו שאנחנו נצייר "עוגה" ודרכה נבין את הגורמים
שהביאו לתוצאה השלילית של קבלת העונש.
אני: "חוץ מהחבר האם אתה יכול לראות גורמים נוספים,
שהובילו לתוצאה?"
שחר: "אולי חוסר השליטה של המורה בכיתה שגרם לבלגן
ולכך שלא ישבנו רגועים".
אני: "כן, נקודה טובה. עוד משהו?"
שחר: "לא יודע, הייתי קצת עייף, כי הלכתי לישון מאוחר וזה
יכול לעשות אותי עצבני יותר".
אני: "מצוין. אז יש לנו כבר שני גורמים נוספים חוץ מהחבר.
מה היה קורה אם היית מגיב לחבר באותה מטבע, כמו
שהוא עשה לך ורק מקניט אותו בלי להרביץ?" (בהמשך
דיברנו, כמובן, על אפשרויות יעלות יותר מהקנטה.)
שחר: "כנראה שהמורה לא היה שם לב לכלום בתוך כל
הרעש והייתי יוצא בלי עונש".
אני: "אז בוא נצייר את העוגה עכשיו לפי כמה כל אחד
מהגורמים אחראי לתוצאה שקרתה בסוף".