פסיכואקטואליה - ינואר 2016

54 / 68

2016 ינואר
כְּתִיבָה
ב זַיִת ּ ֹ אֶכְת ֶׁ ש ְּ כ
יתִי ֵּ ת ב ַּ גִנ ְּ יִצְמַח עֵץ זַיִת ב
נָהֹא יוֹבו ָּ נָה תֹב יו ּ ֹ אֶכְת ֶׁ ש ְּ כ
יִת ַּ ב עַל עֵץ הַז ֵׁ וְתֵש
ב יַסְמִין ּ ֹ אֶכְת ֶׁ ש ְּ כ
ס סְבִיב הָעֵץ ֵּ יִצְמַח יַסְמִין וִיטַפ
הֱמֶה ֶּ נָה ת ֹוּ ןְהַי
אשמח אם תצטטי עבורנו שיר נוסף שישתלב במרקם
המרתק של שירייך אלה.
בחרתי בשיר שמכיל מצרף של מוטיבים שבהם עוסקים רבים
משירַי:
(קטע מהשיר) סבלנות
ֹו ּ ר בֹעֲב ַּ י ֶׁ בִי ש ְּ עַר לַצַּת הַיּ סַבְלָנו
קִים לִקְרַאת זְרִיחָהּ ו ּ ת הַצ ּ סַבְלָנו
ינִים ִּ מְת ַּ לָעִים הַמ ְּ וְהַס
ת ּ ו ּ ל ַּ לְהִתְג
ףּ ו ּ מָה לִקְרַאת הַג ָׁ ש ְּ ת הַנ ּ סַבְלָנו
ֹו ּ לֵד ב ָּ ו ִּ ת ֶׁ ש
ֹ ו ׁ בְשֹגֶד לְלו ֶּ ת הַב ּ סַבְלָנו
ֹפוּ לֶד לְגוֶּת הַיּ סַבְלָנו
דֵל ָּ הַג
ים ִּ ל ִּ ת לַמֹוּ תִיֹת הָאו ּ סַבְלָנו
עַר ַּ עָרָה לַנ ְּ ת הַמֹת קִירו ּ סַבְלָנו
ֹ מו ְׁ ן אֶת ש ָּ ט בֹחְר ַּ י ֶׁ ש
םָּ פֶק הַיֹל א ֶׁ חְלָט ש ֻּ הַמֹ רו ְׁ ת יָש ּ סַבְלָנו
ב ֵּ לֵי הַלּו ּ לְנַפְת
ּ ה ָּ חְצָב ב ֶּ סֶל הַנ ֶּ ת הָאֶבֶן לַפ ּ סַבְלָנו
ֹתְבו ָּ יר לְרֶגַע הִכ ׁ ִּ ל הַש ֶׁ שֹתו ּ סַבְלָנו
ֹלָתו ָׁ ד לְהַפְשֹ וּ רְג ַּ ת הַפ ּ סַבְלָנו
מִיםָּ רְיָה לְאַחֲרִית הַיֹ ת הַהִיסְטוּ סַבְלָנו
אָה ָּ לְחָמָה הַב ִּ לַמ ּ תָהּ סַבְלָנו
חז”ל אמרו “קנאת סופרים תרבה חכמה”, ואני קוראת בין
השורותשלשירייך את “קנאתהמשוררים” שלך ואתאותה
חרדה שמכרסמת - האם אהיה ראויה להסתופף בקהלם?
מתוך “הַמְּשׁוֹרֵר”
.2
וִיםֹ בִים טוֹרְרִים טוֹ ו ׁ מְש
חֲזִיק מַיִם ַּ מ ֶׁ ט שּ חו
.3
ְּ אָז מַה אִם אֲנִי/אַת
רֶרֶת נִפְלָאָהֹו ׁ א מְשֹן/ל ֵּ כ
ׁ גֵש ָּנִפּנו ָּ ל ֻּ ף כֹו ּ ס ַּ ב
אֲפֵלָה ּ תָהֹאו ְּ ב
.4
א ּ רֵר הַהוֹו ׁ ש ְּ הַמ
בֶר ֶּ ק ַּ חֵק בֹיו צו ָׁ עַכְש
ה לִי ֶּ מְחַכ
האומנם?
יש רגשות שקשה להודות בהם. כך כתבתי (קטע משיר):
דִיםֹ מו ּ א הָיִינו ֹּ ל ֶׁ ת ש ֹו ׁ , עַל רְגָש ּעָלֵינוּ הֲרֵי יִצְחֲקו
ה מַהֵר, ֹּכ ּ חֵנוֹמו ְּ לְפִים בֹ חו ֶׁ , ש ּפְנֵי עַצְמֵנו ִּ הֶם ב ָּ ב
אֶרֶת רֵיקָה לְהַקְסִים. ְׁ ש ִּ נ ֶׁ , שּ נו ֵּ דַעְתֹו ּ ן מִתֹמְיו ִּ ט ַּ נִפזָרִים ב
תֵר,ֹיו ְּ יִים בּזו ְּהַב ּ תֵינוֹו ׁ חֶקֶת אֶת רִגְשֹו ּ מ ֶׁ כָה שּרו ְּמֶדִיטַצְיָה בֹהו
לֵףֹלֶב חו ֶּכ ּ ו ּ י אֲפִל ִּ , עַד כּ מֵנוּוּן לְקִי ָּ פֶךְ מְעֻדֹמַאֲצִילָה נ ּ ַו
עִנְיָן; הָיָה מְרַחְרֵח ּ נו ָּ צֵא בֹא הָיָה מוֹל
לֵךְ הָלְאָה.ֹ לְהֶרֶף קַל וְהו
הקנאה היא אחד הרגשות הקשים לשאת, להרגיש ולהודות
בהם בפני עצמנו. לכן אני מרגישה הישג בכך שיכולתי לכתוב
על כך וגם להרשות לעצמי לפרסם אותו. למשל קטע מהשיר
“קנאה”:
נְאָה מְאָרֶרֶת ִּ הַק
רֶת ֶּ נְאָה מְעַו ִּ הַק
טֶרֶתֹנְאָה נו ִּ הַק
הִיא חַמְדָנִית
נעזוב לרגע את ספר שירייך כדי לעשות צדק עם היצירות
הנוספות המרשימות שלך. ראשית, רציתי לשאול על
המניע או הטריגר לכתיבת האוטוביוגרפיה המשפחתית
שלך - “ההתחלה - נומה עמק”.
זה התחיל במחלה של אבא, עשר שנים לפני מותו. צורך
לבטא את הרגשות המציפים. כתיבה יומנית, כהכלה עצמית.
כתבתי יומן מחלה. אחר כך חזר אותו תהליך של כתיבת יומן
בעת מחלתה של אמא, בסוף ימיה. ואז עלה בי הרצון-הצורך
להרחיב אל תולדות המשפחה. באה גם ההכרה שהגירת הורי
ופצע חייהם ממשיכים להתקיים בי, כמו ברבים מאיתנו, והיא
תובעת התייחסות ומתן עדות. לכתיבה היה תפקיד להשיב
את הזהות והקיום למי שלא יכול בעצמו להעיד: הורי והוריהם
והורי הוריהם בגרמניה - אבותי שדמם זורם בי מבלי דעת. זה
חלק מהתודעה של היותנו חוליה בשרשרת. וההכרה שסיפור
הורי החלוצים בקיבוץ שבו גדלתי והמחיר שהם וילדיהם
שילמו על כך יאבד אם לא ייכתב. וגם הרגשה חזקה שאם
אני לא אכתוב, מי יכתוב? הרי הכול יישכח וירד לטמיון. זה
לֶמֶתֹו ּ נְאָה ב ִּ הַק
רֶרֶתֹנְאָה צו ִּ הַק
בֶלֶתֹנְאָה סו ִּ הַק
הִיא נַקְמָנִית
54 פסיכולוגים יוצרים