57 / 68
פסיכואקטואליה
57
עו"ד טל אופיר
לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות,
3
בסעיף
(להלן: “חוק האפוטרופסות”) נקבע: “אדם
1962-
תשכ”ב
שנה
18
שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו
18
שלא מלאו לו
לחוק מוסיף לעניין
14
הוא בגיר”, וסעיף
זה כי: “ההורים הם האפוטרופסים
הטבעיים של ילדיהם הקטינים”. יש
לציין לעניין זה כי שני ההורים יחדיו
הם נציגיו החוקיים של הקטין. עליהם
לדאוג לזכויותיו של הקטין. מסמכותם
ומחובתם לעשות זאת.
משבגר הקטין, בשלה זכותו שלו לשאת
בזכויותיו בעצמו, וראוי הוא לממש
זכויותיו באורח עצמאי. אין הוא תלוי
עוד בהוריו, האפוטרופוסים הטבעיים.
חוק זכויות החולה החל, כאמור, גם
(א)
18
על פסיכולוגים, קובע בסעיף
כי מטופל זכאי לקבל מהמטפל
(פסיכולוג) או מהמוסד הרפואי מידע
רפואי מהרשומה הרפואית, לרבות
העתקה, המתייחסת אליו. זכות זו זכתה
להכרה, בין היתר, בחוק ההתיישנות
כי:
10
, שם נקבע בסעיף
1958-
תשי”ח
“בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא
במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה
שנה”. לענייננו, חישוב תקופת התיישנות הרשומה הרפואית
.18
יחל מיום הגיעו של המטופל לגיל
לחוק האפוטרופסות נקבע: “...בפקיעת
63
בסעיף
האפוטרופסות חייב האפוטרופוס - ... למסור לחסוי או למי
שקבע בית המשפט את נכסי החסוי הנמצאים בידו או
בפיקוחו, ואת המסמכים הנוגעים לנכסים אלה;...” לעניין
זה, אפשר לראות את תפקיד האפוטרופוסים כנמשך גם
, במובן זה שעליהם מוטל
18
לאחר הגעתו של הקטין לגיל
לדאוג למסירת הרכוש והמסמכים הנוגעים אליו (לעניין זה
י.מ. נ’ ר.ח.כ. ואח’ (פורסם בנבו-
16771/99 )
ראו: תמ”ש (ב”ש
.)28 ’
), בעמ
2013
(להלן: “חוק
1996-
לחוק זכויות החולה התשנ”ו
2
בסעיף
זכויות החולה”) מגדיר המחוקק מיהו מטופל, באומרו: “חולה
וכל המבקש טיפול רפואי”, ולמעשה כולל גם קטין שאינו נבדל
מהותית מבגיר בהיבט של היותו מטופל. ועם זאת, מטופלים
אינם כשירים משפטית בפני החוק
18
שגילם אינו עולה על
ועל כן חוסים הם תחת האפוטרופוסים הטבעיים וכפופים
להסכמתם, לביצוע פעולות משפטיות ואזרחיות. להוציא
חריגים כדוגמת אשפוז פסיכיאטרי כפוי, שם, לפי האמור
, נקבע שאפשר
1991-
בחוק טיפול בחולי נפש, התשנ”א
להכיר בזכויות הקטין בנפרד מאלו של הוריו כבר מהגיעו
. ראו בעניין זה במאמרו של
15
לגיל
שופט בית המשפט העליון, אליקים
רובינשטיין “על הקטין במשפט”
ב”משפחה במשפט” ג-ד התשס”ט-
:43-42 ’
התש”ע בעמ
“המושג ‘זכויות הילד’, כיצור בעל דעה
עצמאית משלו, וגם לכך ניתן ביטוי על
ידי בתי המשפט. זו גישה רחבה יותר
שעניינה מתן אוטונומיה לילד כבעל
זכויות עצמאיות הנפרדות משל הוריו
- כפי שציין שופט בית המשפט העליון
ג’ובראן באחת הפרשיות.
סלים
מובן כי המציאות מורכבת: גם
משישמע קולו של הילד - וכמובן,
ככל שיתבגר יישמע ביתר שאת -
וגם משמבקשים אנו ליתן לו את
האוטונומיה הרבה האפשרית, עדין
ניסיון החיים שלו אינו רב ובגרותו
אינה מלאה, ומכלול התמונה מחייב
אפוא איזון. על כן, כפי שמציינים
מלומדים, יוענקו הזכויות באופן הדרגתי, על פי עקרון
הכשרים המתפתחים”.
פלונית נ’ פלוני, תק-על
2338/09
בנוסף, ראו לעניין זה בע”ם
) שם נפסק:
2009( 2730 )2(09
“הילד הוא יצור אוטונומי בעל זכויות ואינטרסים עצמאיים
מאלה של הוריו. אמנם, היקפן של הזכויות עשוי להיות צר
מזכויותיהם של מבוגרים... ‘זכויות הילד’ אינן המרה של מושג
‘טובת הילד’. היפוכו של דבר, הן מושג רחב יותר ממושג
‘טובת הילד’ והן כוללות אותו בתוכן”.
האיזון שעליו מדבר השופט רובינשטיין עולה גם מתוך סעיף
לקוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל -
4.2
, שם נקבע כי:
2004
“כאשר הלקוח איננו כשיר לתת הסכמה (קטין או פסול-דין),
על הפסיכולוגים לבקש ולקבל הסכמה ממי שמוסמך כחוק
לתת הסכמה זו. עם זאת - עליו להסביר ללקוח, שיקבל
את ההתערבות, את פרטי ההתערבות המקצועית ותנאיה,
באופן התואם את יכולותיו הפסיכולוגיות של הלקוח, ותוך
התחשבות בהעדפותיו ובטובתו, ועליו לקבל ככל האפשר
גם את הסכמתו לשירות”.
ייעוץ משפטי