58 / 68
2016
ינואר
מה הדין כאשר חשיפת תוכן הרשומה הפסיכולוגית עשויה
לגרום לילד שבגר נזק?
סעיף קטן (א) לחוק זכויות החולה
18
ככלל, לפי סעיף
(להלן: “חוק זכויות החולה”), “המטופל זכאי
1996-
התשנ”ו
לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע רפואי מהרשומה
הרפואית, לרבות העתקה, המתייחסת אליו”. חריג לזכות
לקבל מידע רפואי קיים לגבי מידע שעלול להזיק נזק חמור
לבריאותו הנפשית של המטופל.
בסעיף קטן (ג) לחוק זכויות החולה, החריג
18
לפי סעיף
לכלל האמור, רשאי מטפל (פסיכולוג) להחליט שלא למסור
למטופל מידע רפואי מלא או חלקי המתייחס אליו, אם
המידע עלול לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית
של המטופל או לסכן אתחייו. על המטפל להודיע על החלטתו
לחוק זכויות החולה
24
לוועדת האתיקה שהוקמה לפי סעיף
בצירוף המידע והמסמכים שלא נמסרו למטופל והנימוקים
לאי מסירתם. אין מדובר בוועדת האתיקה של הפ”י, אלא
בוועדות אתיקה המוקמות מכוח חוק זכויות החולה.
לחוק זכויות החולה יש
24
בפנייה לוועדת האתיקה לפי סעיף
לכלול את הפרטים הבאים:
שם המוסד הרפואי ושם המטפל.
•
פרטי הפונה - (א) אם הוא המטפל, יצוין, בנוסף לשמו
•
ושמו של המוסד, גם תפקידו; (ב) אם הוא אינו המטפל,
יצוינו שמו, מספר הזהות שלו, מקום מגוריו ומען
להמצאת תשובה.
פירוט העובדות העיקריות.
•
ההוראה בחוק שלפיה נעשית הפנייה.
•
עניינו של הפונה בקביעת ועדת האתיקה.
•
קרבת הפונה למטופל (אם קיימת).
•
יש לשים לב כי ועדת האתיקה שבחוק זכויות החולה תדון
בפניות שיגיעו לפתחה בהרכב של חמישה חברים: מי שכשיר
להתמנות לשופט מחוזי, שני רופאים מומחים מתחומי
התמחות שונים, פסיכולוג או עובד סוציאלי ונציג ציבור או
איש דת.
נוסיף עוד שאת ההחלטה שלא להעביר את המידע הרפואי
(ג) לעיל יש לבחון תוך התמקדות במטופל ולא
18
לפי סעיף
בזולת כאשר אין מדובר באדם הסובל ממחלת נפש לפי חוק
, ששיקול סיכונו של הזולת
1991-
טיפול בחולי נפש, תשנ”א
אינו שיקול ראוי לאי-מסירת מידע למטופל. בעניין זה נפסק
.2
. משרד הבריאות
1 ’
פלונית נ
6219/03
בעתירה מנהלית
)2004(
ד”ר דן אנוך, פסיכיאטר מחוזי, מחוז חיפה, פ”ד, נח
:)6( 145,
“חוק זכויות החולה, שלא כחוק הטיפול בחולי נפש, מפרט
הן בזכותו של חולה לקבל מידע על אודות מצבו הרפואי הן
(א) מכוננת
18
בסייגים השלובים באותה זכות; הוראת סעיף
(ג) מדריכה
18
את זכותו של החולה לקבל מידע, והוראתסעיף
את שיקול-דעתו של המטפל כי ‘אם המידע עלול לגרום נזק
חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל או לסכן
את חייו’, כי-אז רשאי המטפל שלא למסור למטופל מידע
רפואי הנוגע לו, במלואו או בחלקו. ניתן דעתנו על כי מטפל
רשאי למנוע מידע ממטופל אך בתתו דעתו על בריאותו
של המטופל, ורשאי הוא לשקול אך שיקול זה בלבד. מטפל
אינו רשאי, ואינו מוסמך, לכאורה למנוע מידע ממטופל אם
מסירת המידע עלולה לסכן את הזולת (את הרופא עצמו או
אדם אחר)”.
אפשר להבחין בין רשומות פסיכולוגיות לבין תרשומות אישיות
של הפסיכולוג. אין חייבים לפי החוק למסור תרשומת אישית,
ותרשומות כאלה אפשר שלא להעביר. אין הגדרה בחוק מהי
תרשומת אישית ומה נכלל במסגרתה. מכל מקום, מוצע לכל
פסיכולוג להיות ער לאפשרות זו (וראו מאמרו של עו”ד ברוך
אברהמי, “החיסיון הפסיכולוגי, מהשנותר ממנו והיכן בכל זאת
ישמור הפסיכולוג תרשומות אישיות” ב”פסיכואקטואליה”
.)56-53 ’
, עמ
2015
מאפריל
האיזון בין העניינים הללו והיישום המעשי שלהם מעורר
לבטים ואינו פשוט. עשויים להיות למשל אינטרסים שונים
וגישות שונות להורים, ביחד או לכל אחד מהם בנפרד, וייתכנו
גם עמדות שונות לגבי זכויות הילד וטובת הילד. בכך לא נדון
במסגרת רשימה זו, ובכל מקרה יש להתאים ולאזן בהתאם
לנסיבות.
פסיקת בתי המשפט לגבי דרישה לקבלת חומר רפואי
מלמדת כי בתי המשפט לא קיבלו גישה פטרנליסטית ועמדו
על זכותו של בעל הזכות. פסיקה זו לא הייתה לגבי עניינים
של טיפול פסיכולוגי אך יש להניח כי אותה גישה תהיה גישת
בתי המשפט לגבי תשובת פסיכולוגים.
בהקשר זה נציע לקוראנו לעיין במאמרה של ימימה גולדברג
“ייעוץ וטיפול בילדים: טובת הילד, ההגנה על הילד, ההגנה
על ההורים” סוגיות אתיות במקצועות הייעוץ והטיפול הנפשי,
הוצאת ספרים ע”ש י”ל מאגנס, האוניברסיטה העברית
.)253-252 ’
ירושלים, תשס”ג, עמ
האם פסיכולוג רשאי לפעול במסגרת של חברה או
כחברה?
חוק הפסיכולוגים, כמו גם התקנות והכללים המתייחסים
לפסיכולוגים, לא אוסרים מתן ייעוץ פסיכולוגי במסגרת
חברה. במקרה של חברה בבעלות הפסיכולוג ובשליטתו, אין
מניעה מבחינת החוק שהפעילות הכלכלית של הפסיכולוג
תיעשה במסגרת חברה שתנהל את הפעולות הכספיות,
תדווח ותשלם לרשויות המסים, תחתום על חוזים וכו’. סעיף
, קובע כי: “כל אדם רשאי
1999-
לחוק החברות, תשנ”ט
2
58
ייעוץ משפטי