25 / 68
פסיכואקטואליה
טיפול אחראי חברתית ורגיש פוליטית
ניסים אבישר
- 25 -
בשנים האחרונות מגלים פסיכולוגים (טיפוליים ושאינם טיפוליים)
עניין בהיבטים הפוליטיים של העשייה המקצועית. ההבנה כי
הפוליטיקה, במובנה הרחב, מהווה היבט בכל חוויה אישית או
במצבים בין אישיים תופסת אחיזה בקרב אנשי המקצוע. עם זאת,
נדמה שקיימת אי בהירות רבה באשר להשתמעויות הטיפוליות
של תובנה זו. במאמר זה אציג כמה ממאפייני העמדה הטיפולית
האחראית החברתית או הרגישה פוליטית ואפרט כמה אפשרויות
מעשיות ליישומה. במקום אחר (אבישר, 4102), הצגתי בהרחבה
היבטים תיאורטיים, פרקטיים ומקומיים-ישראליים של עמדה זו,
שאותה כיניתי “טיפול פוליטי”.
פוליטיקהבמובנההרחבמתייחסתלהפעלתכוח
והשפעהבין פרטים וקבוצות. על כן, אךטבעי
שנושא זה יעמודבלבהעניין הטיפולי. בתוך כך,
תשומתלבמיוחדתמוקדשתלבחינת נושאהכוח
(ולאסימטריהשבו) בתוךהיחסיםהטיפוליים
ייתכן שהנושא המרכזי המבחין בין טיפול רגיש פוליטית לבין טיפול
שאינו כזה קשור ביחסי הכוח בטיפול. אין להתפלא על כך, שכן
הפוליטיקה במובנה הרחב מתייחסת להפעלת כוח והשפעה בין
פרטים וקבוצות. על כן, אך טבעי שנושא זה יעמוד בלב העניין
הטיפולי. בתוך כך, תשומת לב מיוחדת מוקדשת לבחינת נושא
(2006) Totton
הכוח (ולאסימטריה שבו) בתוך היחסים הטיפוליים.
מציע לראות בסוגיית הכוח והמאבק עליו נושא מרכזי בטיפול, תוך
כדי הדגשת המאבק בין המטפל והלקוח על הגדרת המציאות.
כלומר, במקום שיח שבבסיסו השאלה “מי צודק?”, או חמור יותר
- שימוש לרעה בכוחו של המטפל כדי לזכות בעדיפות ביחס
לתפיסת המציאות ופירושה (לעתים מתוך היענות לדרישה של
מציע למטפלים לעמוד
Totton
הלקוח שנתפוס עמדת סמכות),
שווי זכויות אל מול מטופליהם ולהכיר בכך שהמפגש הטיפולי
קשה להם כמעט באותה מידה שהוא קשה למטופליהם. לצורך
זה על מטפלים לפתח מודעות מיוחדת להיבט הכוח ביחסים, תוך
שימת דגש על ביקורת עצמית שתמזער את הסכנה בהפעלת כוח
, ויתור מרצון על שימוש
Totton
באופן בלתי מבוקר על ידם. לפי
בכוח לצורך קידום מטרות עצמיות (הערכה, מעמד, הכנסה) או
כאמצעי דיכוי (אף אם לא באופן מכוון) מהווה תנאי לפעולה
טיפולית מסייעת. לשם כך נדרשת בחינה עמוקה של הפוליטיקה
ודפוסי הכוח הנוכחים בממסד ובפרקטיקה הטיפוליים. כאמור,
יחסי כוח נוכחים בכל אינטראקציה בין-אישית, אולם הם מקבלים
ביטוי בולט יותר בעבודה עם ה”שונה”. שונות תרבותית - מגדרית,
אתנית, מעמדית או אחרת - מיתרגמת בדרך כלל לאסימטריה
ביחסי הכוח או ליחסי עדיפות שבהם קבוצת המיעוט או השוליים
תיתפס כנחותה ותמצא את עצמה מקופחת. לעתים קרובות עניין
זה מהווה בסיס להצדקת פעולות של דיכוי או אפליה ביחס לאחר,
כך בחברה וכך גם בפרקטיקה המקצועית.
על פי רוב, האפליה אינה נגזרת מאידיאולוגיה. אדרבה, היא מופיעה
גם אצל אנשים בעלי דעות ליברליות אשר תומכים בסובלנות.
למרות זאת, התהליך הפסיכולוגי האנושי כל כך שבמהלכו מוצבים
בני אדם בסדר היררכי, גובר. גישות מסורתיות לא נתנו את דעתן על
כך מכיוון שראו במתודה הטיפולית פרקטיקה מדעית-אובייקטיבית
שאין דבר בינה לבין מאפייני הזהות של המטפל ושל המטופל.
נדמה לי שכמה מעוולותיה החמורים של הפסיכולוגיה קשורים
בעניין זה, כולל (ואולי מעל לכול) ביחסה לאלו שנזקקו במיוחד
לעזרתה, קרי חולי הנפש, אך גם ביחס לקבוצות מוחלשות אחרות
באוכלוסייה. מתוך הביקורת על דפוס זה התפתחו מודלים לטיפול
רב-תרבותי. טיפול מסוג זה מתמודד עם בעיית הכוח באמצעות
ידע ספציפי באשר למאפיינים התרבותיים של המטופל, יחס של
רגישות וכבוד אליהם והתאמת ההתערבויות לצרכיו של כל מטופל
ולערכים הייחודיים לו. נוסף על כך, פרדיגמות טיפוליות אלו שמות
דגש על ההקשר התרבותי שבתוכו מתרחש הטיפול.
ד”ר ניסים אבישר, פסיכולוג קליני, מכללת סמינר הקיבוצים והמרכז הבינתחומי הרצליה.