24 / 68
אפריל 5102
- 24 -
ובין כל תהיותי שמעתי ברקע בטלוויזיה את אחד המרואיינים
שאומר שהכורח שנוצר במציאות הוא אבי ההמצאה. במקביל
שמעתי שישנם מוחות מבריקים, שאם תיתן להם את המשאבים
ואת מרחב הזמן המתאים יפתחו וימציאו דברים שאף אחד לא היה
מאמין שאפשר להמציאם.
ואכן - ההמצאה של כיפת ברזל הצליחה לעצור את אותו ירי תלול
מסלול ולצמצם נזקים בצורה מרשימה לחלק מאזרחי המדינה. החץ
על פיתוחיו השונים אמור לענות לאיומים אחרים, ושמעתי אמירות
שעכשיו יש כורח במציאות שבה תימצאנה הדרכים לאיתור מנהרות
ושיש פיתוחים לפגיעה גם בפצמ”רים. תהיתי מדוע צריך לחכות לכך
שיתממשו תסריטי אימה ידועים מראש של חדירות מחבלים ומוות
מירי פצמ”רים? הרי הכורח במציאות כבר ידוע שנים אחדות ואם יש
איום נוסף שידוע או יהיה ידוע - למה לא להיערך לו מראש?
לדעתי, ישנה חשיבות עליונה לכך שנבחרי
הציבור ואנשי צבא בכירים יגיעו בתקופה
שלאחר הלחימה ליישובים ולבתי הספר כדי
לשמוע את החוויות ולהקשיב לטענות הציבור,
ייתנו תוקף לחוויות ויפעלו לשיקום האמון
שנפגע בדבריהם ובמעשיהם כשיצאו מאשכול
אל העשייה השוטפת שלהם
אך מחשבותי לא הסתיימו בתהיות אלו, ולאחר עשרות ימים שבהם
אנשי בריאות הנפש ואני מפעילים את כל ההמצאות והטכנולוגיות
שיש לנו כדי למזער את הנזק הנפשי של האנשים היקרים בחבל
ארץ זה נזכרתי בסיפור ששמעתי לפני חודשים אחדים.
בסיפור זה מתוארת זוועה שבה תינוקות מפרפרים למוות בתוך נהר
ומספר אנשים הנמצאים על גדת הנהר קופצים תוך סיכון חייהם כדי
להציל את התינוקות. הם עושים זאת בחירוף נפש ובמסירות אף על
פי שהם מותשים, אבל אחד האנשים עומד על גדת הנהר באי שקט
ומסרב להיכנס למים. ואחד האנשים שיוצא עם עוד תינוק שהצליח
להציל שואל אותו: “למה אתה לא נכנס איתנו למים? אתה מפחד?
יש כאן הרבה עבודה ואנו כבר שחוקים לגמרי, תראה כמה תינוקות
נמצאים במים, תראה, הנה מגיעים עוד”.
והאיש שעמד על גדת הנהר עונה לו: “אני מחפש את מי שזורק
את התינוקות למים כדי לעצור אותו, ואז לא נצטרך לקפוץ למים
ולהציל את התינוקות”.
לך הקורא יש פרשנות משלך לסיפור זה בהקשר לדברים שכתבתי
או אסוציאציות שעלו בראשך. וישנם הרבה כיווני חשיבה שסיפור
זה יכול לעורר. אחת ההבנות שלי היא שעדיין לא גילו כיצד לעצור
את ההרס והתוקפנות שמולידים סבל אנושי קיצוני ומתמשך בחבל
אשכול ובחבל הארץ של שכנינו מעבר לגבול.
מצד אחד צריך את כל ההמצאות והפעולות שתאפשרנה הגנה
ממשית על חיי תושבי אשכול כמו על שאר תושבי המדינה. התינוקות,
הילדים והמבוגרים באשכול ראויים להגנה על חייהם כמו כל תושב
אחר בארץ. הם גם זקוקים להגנה על הצמיחה הדמוגרפית
שמחייבת השקעה מאסיבית בחינוך, בתשתיות ובדיור כדי שלאנשים
יהיה כדאי לחיות כאן למרות הסכנה שבה הם נתונים.
אם נוסיף לתוקפנות, לדיכאון ולסומטיזציה את
רמתהדריכותהקיצוניתשבה נתונההאוכלוסייה,
ההתשה, התשישות המצטברת והבדידות של
מורכבותהחוויה, נגלהשבעצם נוצרתאוכלוסייה,
דור עם היבטים רגשיים ייחודים המהווים את
אישיותו הנבנית של הפרט
מצד שני צריך להבין שהמציאות כופה עלינו להמציא את השלום.
לא כעוד מסר בנאלי אלא עלינו לכנס את המוחות היצירתיים
ביותר בארץ ובעולם ולהמציא דבר שעדיין לא נברא שנים רבות
ושנראה כיום בלתי אפשרי. אנחנו צריכים להיות מדינה אמיצה וגם
צריך להיות עולם אמיץ שימציא את המצאת השלום בינינו לבין
שכנינו. בטוחני שאם יושקעו משאבים אדירים בכיוון זה נקדים את
אפשרות קיומה של שכנות הממתנת את התוקפנות שזורה הרס
פיזי ונפשי על כולנו, אדים רעילים בשדה התוך האישי והבין אישי
שבו אנו חיים. זאת תהיה חוויה מתקנת לשחזור הכפייתי הטראגי
שפוקד אותנו שוב ושוב.
מדובר בתוקפנות שבני אדם יזמו ויצרו ולא בתופעת טבע
שאין לך שליטה על הרסנותה. האם גם כאן זקוקים לרמת
הרס קיצונית יותר כדי להבין שאין בכך תוחלת? ברור שאין לי
כרגע פתרונות “בשלוף”, אבל לאחר שנים שבהן רוב המשאבים
הושקעו בהגנה עצמית או בייצור כלי הרתעה צבאיים ראוי
להשקיע משאבים רבים ולהמציא את מה שנראה בלתי אפשרי
בימים אלו, המצאת השלום, או לכל הפחות: כלים למיתון
ההרסנות של הקונפליקט.
נראה לי שהמוחות המבריקים בארץ ובעולם מחכים לאתגר זה וכך
גם מוחותיהם של ילדינו וילדי שכנינו, שראוי שיהיו מוזנים במחשבות
מסוג זה.
מומלץ להכניס כבר היום לתקציב המדינה ולתקציב שיקום עזה
סכומים נכבדים למטרה זאת. כך לא נצטרך לקפוץ לנהר משתי
גדותיו ולהציל את התינוקות.