23 / 68
פסיכואקטואליה
- 23 -
תפיסה זאת של עידוד הצמיחה באה לידי ביטוי בקשר של המנהלים
עם המחנכים, של המחנכת עם התלמידים, של התלמידים אלו
לאלו ושל ההורים כלפי הילדים. זה מופיע בעוצמה גבוהה בחינוך
הלא פורמלי המעודד היבטים של צמיחה, בהתנדבות של הנוער
להדריך, להתנדב לשנת שירות, לשאוף למצוינות בתחומי עניין כגון
ספורט, אמנות, לימודים ועוד.
החוויות האלו, שהתודעה מתקשה להכיל ועדיין
נמצאות בנפשם של רבים מהתושבים, מחפשות
את הדרך להתנקז, לעבור עיבוד, ולא למצוא
פתרון הרסני אך אפשרי של הפרעה פוסט
טראומטית
חשוב לזכור שמעבר לחשיפה ההרסנית של חודשי המלחמה
האחרונה ולהדי ההתערבויות המאסיביות ומזעור נזקיה שיימשכו,
להערכתי, בשנתיים הקרובות, נחשפה האוכלוסייה גם לחוויות
מיטיבות המוצפנות בנפשו של כל אחד - הקהילות מחוץ לאזור,
שחיבקו ועשו הכול להיטיב עמנו. היחס המדהים לחיילים הן מצד
תושבי המועצה והן מצד אזרחי המדינה, התרומות של כל דבר
אפשרי כדי לרכך את הפגיעה כפיצוי מסוים על עוגמת הנפש
וכביטוי של הזדהות של מי שמחוץ לאזור, ההתארגנות של תושבי
האזור והזעקה לא להפקיר אותנו לבד, עם ההד המסוים שניתן
לכך בתקשורת ובשאר הארץ, ה”טיולים בכפייה” בכל מיני אתרים
ואטרקציות ברחבי המדינה ובמספר מקרים אף בחו”ל, תרומתם
של גורמים שונים, בואם של אמנים לעודד את רוחם של התושבים,
הבדיחות, חלקן מוצלחות, ברשתות החברתיות, תחושת הביחד
וחברויות חדשות שנוצרו - מעין חברים לקרב ועוד. כל אלו היו חוויות
שיצרו מעין “אקמוליזציה” לכאב, הסחת דעת מהחוויות הקשות
ומאגר של זיכרונות חיוביים ומחזקים, שחשוב לתת גם להם הכרה
ותוקף במרחב החווייתי המתגבש ובנרטיב החדש שנוצר. נראה לי
שישנה חשיבות לאפקט מתמשך יותר של “חיזוק” האזור על ידי
אמנים, תרומות מעודדות צמיחה ומאפשרות הפגה במהלך השנה
הקרובה, מה שיסייע לריפוי, לתחושת היציאה מהבדידות שבה
שרויה האוכלוסייה ולעידוד הצמיחה.
עם הפנים קדימה
במהלך הלחימה, בישיבות החיתוך במכלולים השונים, הצעתי ליצור
נרטיב מהיום שאחרי ואילך שכותרתו “מתסריט אימה לדרמה
אנושית” - תסריטי האימה התממשו אצל חלק מתושבי המועצה
ברמה האישית, חלק עדיין שרויים בתוכם ברמה הסובייקטיבית,
אולם אט אט, כל פרט, כל משפחה, כל קהילה ינועו בקצב שלהם
אל הדרמה האנושית שבה ישנו מקום לריבוי החוויות שבעצמי של
כל פרט, כל משפחה וכל קהילה לטוב ולרע.
מדובר בשיח מתמשך ברמה אישית, משפחתית וקבוצתית
שיאפשר בטווח הבינוני והארוך אינטגרציה של מגוון רגשות וחוויות
ויצירת התארגנות ומשמעות מחודשת בחיים, זאת נוסף לשילוב
של פעילות מפיגת מתחים היוצרת הטענת כוחות לנפש בשילוב
עם התערבויות הן על ידי טיפולי גוף ונפש והן על ידי התערבויות
פסיכולוגיות מותאמות. הגוף והנפש זקוקים למגוון דרכים שבהן
ייעבדו, יבטאו, ינקזו ויארגנו מחדש את החוויות האצורות בהם.
מה שנכתב כאן הוא רק הצצה למרחב הנפשי החווייתי של תושבי
מועצה אזורית אשכול והמשמעויות הכרוכות בו. אני מקווה שהמסמך
האינטואיטיבי הזה יוציא קצת מהבדידות את החוויות האצורות
בתוכנו ויזרע הבנה לצורך בהשקעה שיטתית וארוכת טווח בתושבי
האזור, הן בתחום הרגשי הנפשי שעליו אני אמון והן בתחומים
נוספים הכרחיים בהיבטים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים, שקריטיים
לאפקטיביות בהתערבויות בתחום הנפשי הרגשי. בלי חשיבה ויישום
שישלבו את כל היבטי החיים של תושבי מועצה אזורית אשכול על
ידי כל משרדי הממשלה ניוותר בתחושת הבדידות. הצמיחה של
חבל ארץ חיוני זה למדינה זו תיצבע בתחושות קשות של נטישה,
והסדק באמון בהנהגת המדינה ייהפך לשבר שלא יהיה אפשר
לאחותו. אחרי אירועים דרמטיים קיימת שעת רצון שבה נפתח הלב.
עם חלוף הזמן האירועים נשכחים, וצריך להילחם כדי לקבל מענים
למרות הצרכים. על ההבנה וההיענות לצרכים להפוך ל”שנות רצון”
של טיפוח מתמיד של חלקת האלוהים באשכול.
אחת החוויות השכיחות היא היעדר אמון כלפי
ההנהגהבמדינה ובצבא, שנמהלתבהרבהכעס,
חוסראונים ותחושת נטישה וחרדהשאין מי שיגן
עלינו. תחושותאלו החלו כברמתחילתהמבצע,
שבו לאהייתהשוםהכרהבמצבהביטחוני ובסכנת
החייםשבהםהיו נתוניםהתושבים
ההמצאה הבאה
במהלך החודשים האחרונים, בעוד הדי הפיצוצים המהדהדים
בראשי מתערבבים בכאב ובחרדה במפגשים עם אנשי המקום,
צצו בתוכי הרהורים אחדים שהטרידו את מנוחתי. המחשבות שלי,
שרובן המכריע מבקשות להקל על סבלו של הזולת, התערבבו עם
דריכות קיצונית של הגנה עצמית והגנה על יקירי מפני סכנת חיים
ממשית.
תהיתי כיצד אזרחים במדינה שאני מחובר לה בכל נימי נפשי
חשופים לסכנת חיים כבר 41 שנים. כיצד הבן שלי, שלא הצליח
לחגוג את מסיבת בר-המצווה שלו עקב המלחמה, לא ידע מציאות
אחרת שאין בה סכנת חיים.
תהיתי גם כיצד אין הבנה בהנהגה שאי אפשר להותיר חבל ארץ
שלם במלחמת התשה ובסכנת חיים. כיצד אף אחד “שם למעלה”
לא נתן הנחיה ברורה לפינוי יישובים צמודי גדר בזמן לחימה
כשהאזור הפך לשדה קרב, כשפצמ”רים נחתו ללא התראה
ומחבלים יכלו לחדור ממנהרות שבקרבת היישובים הללו?