20 / 68
אפריל 5102
- 20 -
סוף שנת הלימודים האחרונה, תשע”ד, בכל הארץ ובפרט במועצה
אזורית אשכול ובמועצות השכנות לה, החל בפעם המי יודע כמה
הריטואל שנקרא “טפטופים”, מושג המייצג את אותה חוויה ייחודית
שנותנת תחושה של קלות ראש והיעדר התייחסות מצד כל מי
שאינו חווה זאת. אבל בלב התושבים כאן פעפעה החרדה, סכנת
החיים, הדריכות, המתח, החשש מהבאות. מערכת חירום נפשית
התחילה לנגוס בנפש פנימה, והתערבבה עם תחושת הבדידות,
ושאין כוח לזה עוד פעם. ברקע, אווירת הנכאים מרציחתם של
שלושת הנערים הישראלים והרצח של הנער הערבי. אווירה נפיצה,
ותחושה שכל הגבולות נפרצו, מעין הקדמה לתסריט אימה שבו
אזרחים תמימים הם חלק משדה קרב עקוב מדם של שנאה, נקם
ותוקפנות סדיסטית שמחפשת פורקן.
מערכת חירום נפשית התחילה לנגוס בנפש
פנימה, והתערבבה עם תחושת הבדידות,
ושאין כוח לזה עוד פעם
באחד ביולי נכנס צוות השפ”ח של מועצה מקומית אשכול לכוננות
מלאה. צוות הדחק-חוסן באשכול כולל את הפסיכולוגים של
השפ”ח, יועצות של מערכות החינוך, צוות מט”מ (מרכז טיפולי
משלים בתחום ההתפתחותי), צוות ת.ל.מ אשכול, צוות המרכז
הטיפולי של הרווחה ומתנדבים מהאזור - סך הכול 03 אנשי טיפול
מהאזור. במשך למעלה מ-06 ימים, במשך כל שעות היממה, גייס
הצוות ושאר שותפיו במועצה כל משאב פנימי וחיצוני כדי להתמודד
ברמה אישית, משפחתית, קהילתית, מועצתית ובעיקר מקצועית עם
מרחב חוויות שתודעת האחר מתקשה להבינה, להכילה ולעכלה.
ברקע עמד כל העת שעון החול של החופש הגדול, והאוויר לנשימה
שהיה אמור לטמון בחובו, שהלך ואזל והותיר שובל של אכזבה,
תשישות ותסכול מהזמן האבוד, מהתוכניות שהשתבשו, והתחלפו
בסיוט מתמשך.
לאחר כחודשיים, כשהתחושה הייתה שאתה מגרד את תחתית
הכוחות שנותרו לך כדי לתמוך ולהכיל ולהחזיר ולייצב את הפונים
הרבים השקועים איתך באותה סירה, נגמרה בפתאומית המלחמה
באקורד טראגי. בעוד התושבים כאן מרוסקים ממותם של שני
חברי הקיבוץ היקרים ואבל כבד נחת על המשפחות, על הקהילה
ועל המועצה - בשאר המקומות בארץ, בצורה הכי טבעית ומובנת,
פשטה תחושה של הקלה עם ההכרזה על הפסקת האש. אצל
רבים כאן זה הגביר את תחושת הבדידות, הייאוש, הדכדוך, החרדה,
התשישות, הכעס וחוסר האמון.
מה שעובר הלאה מעבר לגבולות מועצה אזורית אשכול אלו הנתונים
המספריים והתיאוריים באשכול: שני הרוגים אזרחים, ילד הרוג למשפחה
מהאזור ומנחל עוז, חייל שנהרג בקרבות, כמה פצועים קשה ובינוני,
אזרחים וחיילים, 003,1 נפילות באשכול, כשליש מכלל הנפילות במדינת
ישראל, נפילות רבות בתוך היישובים ובעיקר ביישובים הצמודים לגדר.
נזקים רבים לרכוש, לבתים פרטיים, ללולים, לרפתות ולשדות. אלפי
תושבים היו פליטים במהלך הקיץ בתוך ארצם, בכל התקופה שצה”ל
נכנס פנימה. האזור היה שטח צבאי סגור, עם הרעשה קיצונית של
כל כלי משחית אפשרי באוויר, בים וביבשה, ונדמה שרעידת אדמה
רוחשת מתחת לפני השטח. אלפי פניות ומענים בתחום הנפשי לאורך
כל התקופה ניתנו על ידי הצוותים המסורים מהאזור ומהשפ”ח שהיווה
נדבך מרכזי ומוביל בהם.
אל הנתונים המספריים והתיאוריים הללו נוספו חוויות ייחודיות
לחלק מהתושבים במועצה. הפחד מתסריט אימה אפשרי של
חדירת מחבלים ממנהרות הסמוכות ליישובים, נפילות פצמ”רים
ללא התראה, שבכל רגע נתון יכולים להרוג כל מי שמצוי בטווח של
עשרות מטרים מהנפילה, פחד לנוע בדרכים, אנשים שישנו ללא
מיגון הולם בביתם. חוויות ייחודיות אלו ייצרו תחושת חוסר ביטחון
הצצה למרחב הנפשי החווייתי של תושבי
מועצה אזורית אשכול בעקבות מבצע
יזהר שער
“צוק איתן”
יזהר שער הוא מנהל שפ”ח אשכול ופסיכולוג ראשי בת.ל.מ (4102).