17 / 68
פסיכואקטואליה
- 17 -
קרובות הילד הוא הנפגע העיקרי ממנה. בהקשר של החברה
הערבית בישראל, הראיונות מראים שסוגיית הגירושין או הפרידה
מהסוג הנ”ל היא מורכבת במיוחד. אפשר לטעון כי לפרידה מסוג
זה תהיינה השלכות שליליות מעל ומעבר להשלכות של גירושין
כאשר שני ההורים הם תושבי ישראל.
לא אחת סובלים הילדים מקשיים בהסתגלות
האקדמית ומהישגים אקדמיים נמוכים, ולכן
רבים מהם מופנים לחינוך המיוחד ולתוכניות
לטיפול רגשי. הילדים חווים דחייה חברתית
בבית הספר מהיותם שונים מהאחרים ובגלל
הסטיגמות הקשורות למשפחות עם הרכב זה
(אבא מהשטחים)
לפי הראיונות, ילדים אלה מוכרחים להתמודד עם סיטואציה
שנקלעו אליה בעל כורחם. עליהם להתמודד עם שרשרת של
אירועים וטראומות שאולי מתחילים עוד לפני שההורים מתגרשים
או נפרדים. רובם נולדו בשטחים וחיו את השנים הראשונות
שלהם בתנאים סוציו-אקונומיים נמוכים ובתוך סביבה פוליטית
מתוחה. בנוסף לטראומה של הגירושין או הפרידה של ההורים,
עליהם להתמודד גם עם המעבר הגיאוגרפי או הפיזי מהשטחים
לשטחי ישראל, ועם הפרדוקסים שמביא מעבר זה מבחינה
חברתית, כלכלית ופוליטית. חשוב לציין שהילדים אינם מרוצים
מהמעבר הדרמטי הזה, ולמרות המצב הכלכלי הקשה בשטחים,
רבים מהם מעדיפים לשוב לשם להיות עם המשפחה והחברים
שנאלצו לעזוב.
הגירושין או הפרידה של ההורים, ביחד עם המעבר הפיזי, גורם
לילדים תסכול. התסכול מתבטא בכל מיני בעיות התנהגות, חלקן
מופנמות (למשל: בדידות, רגשי נחיתות וביטחון עצמי נמוך) וחלקן
חיצוניות (למשל: התפרצויות זעם ואלימות). לא אחת סובלים
הילדים מקשיים בהסתגלות האקדמית ומהישגים אקדמיים
נמוכים, ולכן רבים מהם מופנים לחינוך המיוחד ולתוכניות לטיפול
רגשי. הילדים חווים דחייה חברתית בבית הספר מהיותם שונים
מהאחרים ובגלל הסטיגמות הקשורות למשפחות עם הרכב זה
(אבא מהשטחים). למשל, ילדים לפעמים מציקים להם וקוראים
להם בשמות גנאי כמו “דפאוי” - כינוי שערביי ישראל, למרבה
הצער, משתמשים בו ללעוג למישהו מהשטחים. ילדים אלה
מתלוננים על סלידה והתנגדות חבריהם לכיתה (ולפעמים גם הורי
חבריהם לכיתה) לשבת לידם ולשחק איתם. המרואיינים ציינו כי
ילדים מקומיים דוחים ילדים מהשטחים בגלל החשד שאבותיהם
הם משתפי פעולה עם מנגנוני הביטחון בישראל.
אחרי המעבר לשטחי ישראל, רבים מהאמהות וילדיהן חיים
בתנאים כלכליים קשים מאוד, והם שורדים בעיקר בעזרת
קצבאות ילדים מהביטוח הלאומי ומלגות קטנות מלשכות הרווחה
במקומות מגוריהם. חשוב לציין כי בהשוואה לנשים גרושות
מבעלים שהם אזרחי ישראל, נשים גרושות מבעלים מהשטחים
לא תמיד מקבלות דמי מזונות כי קשה ליישם את חוק המזונות
על בעל שאינו אזרח מדינת ישראל. זה עוד מוסיף למצוקה
הכלכלית של האמהות והילדים. כדי להתמודד עם המצב הכלכלי
חלק מהאמהות יוצאות לעבוד שעות ארוכות (בדרך כלל בניקיון),
ומשאירות את הילדים ללא טיפול וטיפוח הולמים. לכן הילדים
מוצאים את עצמם לא רק מתמודדים עם היעדרות האב אלא
גם עם הפחתה בנוכחותה של האם. בגירושין רגילים, שבהם שני
ההורים הם תושבי ישראל, הילדים לא תמיד נתקלים באותן בעיות
כגון בעיות כלכליות והיעדרות האב. בדרך כלל הם נהנים מרמת
חיים טובה, האמהות מקבלות דמי מזונות, וחשוב מכול, הילדים
רואים את אבותיהם בתדירות גבוהה לעומת הילדים שאבותיהם
מהשטחים רואים אותם כמה פעמים בשנה (בחופשות ובחגים)
או בכלל לא, מכל מיני סיבות, כגון גדר ההפרדה. לפיכך, כל
הגורמים האלה עלולים לעורר בקרב הילדים כל מיני תופעות כמו
חרדות, ליקויי למידה ובעיות משמעת.
הגידול במספר ילדים מרקע זה בבתי הספר הערביים מעמיד
כמה אתגרים בפני מערכת החינוך הערבית וגורמים אחרים
רלוונטיים העוסקים בנושא כמו השירות הפסיכולוגי ולשכת
הרווחה. חוזר מנכ”ל לשנת תשע”א (דצמבר, 0102) של משרד
החינוך מנחה את בית הספר, וכן את הפסיכולוג החינוכי, כיצד
להתנהל עם משפחות תלמידים להורים פרודים או גרושים.
החוזר מעביר מסר בדבר החשיבות של מעורבות זוג ההורים
בתפקודו הלימודי ובהתפתחותו של התלמיד, ומדגיש כי במצבים
מורכבים של פרידה וגירושין על בית הספר לשאוף ליצירת ערוצי
תקשורת פתוחים עם כל אחד מההורים תוך גילוי רגישות למצב
הייחודי של כל משפחה. חוזר המנכ”ל מציין עוד כי על פי חוק
הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב- 2691, שני ההורים
הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, והם מחויבים
וזכאים מתוך הסכמה לדאוג לצורכיהם, הכוללים, בין השאר,
את לימודיהם ואת חינוכם. גם כאשר הילד גדל אצל הורה
אחד (ההורה המשמורן) אין הדבר מפחית מחובותיו ומזכויותיו