31 / 68
פסיכואקטואליה
- 31 -
הציבורי נגד עינויים בישראל), גם על ידי כוחות הביטחון הפלסטינים
עצמם (כהן, 7002 ו-9002). לכן מתגבר החשש שאנשי הרפואה
ובריאות הנפש עלולים להפר התנהלות אתית מכורח מחויבות,
השתייכות או הזדהות עם ארגוני ביטחון. לפיכך יש חשיבות עליונה
להעלאת מודעות בקרב אנשי המקצוע להתעקשות על זכויותיהם
להיות נאמנים לכללי האתיקה שלהם. לעתים גורמים כמו לחץ
זמן ורתיעה ממעורבות משפטית מובילים להתעלמות ולחוסר
תשומת לב, או לכשל בדיווח על הממצאים לגורמים המוסמכים.
כפי שחלפו עשרות שנים עד שהופנמה חובת הדיווח אצל גורמי
חינוך וטיפול בעבודתם עם חסרי ישע ועם ילדים בסיכון, כך גם
כיום חסרה המוכנות של הקלינאי, הרופא או הפסיכולוג, להסתמך
על ניסיונו ועל יכולות האבחון שלו כאשר הוא מחויב לדווח על חשד
סביר שהמטופל שאותו הוא בודק אכן עבר עינויים.
היות שעינויים נעשים בהסתר, ויש ניסיון לטשטש ולהעלים את
תוצאותיהם (לפחות הגופניים), הרי שבדרך כלל אין עדויות תומכות
לקיומם מעבר לתלונתו של המעונה, שממילא נמצא במקום מוחלש
של דה-לגיטימציה וחוסר אמינות (חשוד בניסיון להתחמק מעונש,
לבטל את פסיקת הדין, לקבל פיצויים ורווחים משניים אחרים).
לפיכך שאלת האבחון העיקרית היא כדלקמן:
הסימנים הגופניים והנפשיים שעולים
תואמים
האם ובאיזו מידה
בבדיקה את סיפורו של הנבדק ואת הנסיבות החיצוניות של סיפור
זה? לצורך מתן תשובות מהימנות ותקפות עד כמה שאפשר
לשאלות אלה, נכתב פרוטוקול אבחוני על ידי 57 מומחים למשפט,
(4002). הפרוטוקול
פרוטוקול איסטנבול
בריאות וזכויות אדם, ושמו
התקבל על ידי האו”ם ב-9991 ומשמש מאז ככלי לתיעוד ולחקירה
של מקרי עינויים וכן הוא משמש להכשרת אלפי רופאים ואנשי
בריאות נפש ברחבי העולם.
פרוטוקול זה משמש כמדריך לחקירה ולתיעוד אפקטיביים של
עינויים וגם של צורות אחרות של יחס או ענישה אכזרית בלתי
אנושית או משפילה. הוא נסמך על הגדרת עינויים כ”סבל או כאב
חמור, בין אם פיזית או נפשית, הנגרם במכוון ע”י אדם או ארגון”
Istanbul Protocol
(מתוך טיוטת התרגום העברי של האו”ם ל-,
4002). למרות ההגדרה הברורה והמחייבת, עדיין נהוגים עינויים
בלמעלה ממחצית המדינות בעולם, ולפי דוחות הוועד הציבורי נגד
עינויים, גם בישראל.
תיעוד אפקטיבי של עינויים
על פי פרוטוקול איסטנבול
הייחודיות והאפקטיביות של השימוש בפרוטקול נובעים מעבודה
משולבת של משפטנים, רופאים ואנשי בריאות נפש החוברים
לעבודה משותפת (לעתים עם מתורגמן או יועץ בין תרבותי)
בבדיקה גופנית והערכה נפשית של המתלונן. הבדיקה הרפואית
נסמכת ככל האפשר גם על בדיקות מעבדה, ומשתמשת בראיון
להערכת תוצאות הפגיעות הפיזיות והסטטוס הגופני, הנוירולוגי
והפסיכיאטרי של הנבדק. בנוסף לכך מתקיים ראיון קליני בעזרת
כלי אבחון נוספים או בלעדיהם על ידי פסיכולוג (או איש בריאות
נפש), כדי להגיע לכדי אבחנה מבדלת של הפרעה נפשית, אם
היא אמנם קיימת. תיעוד מדוקדק של הממצאים מסתכם בקביעת
מידת ההתאמה בין ממצאים אלה לבין סיפורו של המרואיין והקשריו
התרבותיים, הפוליטיים וההיסטוריים. הערכה רפואית זו נכתבת
בניסוח פורנזי כאשר הגורמים המשפטיים דורשים דיווח שכזה.
בנסיבות אלה של הסתרה והכחשה של העינויים, אין הבדיקה יכולה
להוכיח שהעינויים אכן התרחשו, אך תפקידו של הפסיכולוג בצוות
האבחון הוא קריטי בעיקר בגלל הסיבות הבאות. אחת מהמטרות
העיקריות בעינויים היא שבירה פסיכולוגית של הקורבן, ולכן עקבות
העינויים ניכרים היטב בזירה הנפשית.
א. התוצאות הנראות, ולעתים הן דרמטיות, של רוב הפגיעות
הגופניות חולפות עם הזמן, בעוד שהפגיעות הנפשיות, בעיקר
הפוסט טראומטיות, יכולות להימשך שנים או להופיע גם לאחר
.)
late onset PTSD
תקופות חביון ממושכות (
ההכחשה החברתית המאסיבית של מעשה
העינוי חוברת אז למנגנוני ההגנה של
הקורבן כגון הדחקה והשתקה, ולתחושות
פתוגני ות של אשמה וחוסר אונים
ב. קיום ראיון עומק והקשבה אמפתית לעדותו של הנבדק יכולים
להתקיים רק באווירה בטוחה ורגישה, משום שעצם הסיטואציה של
הראיון והבדיקה הגופנית עלולים לעורר רה-טראומטיזציה אצל
הקורבן וטראומטיזציה משנית אצל המראיינים. בנסיבות אלה, על
הראיון עצמו להיות סלוטגני, מיטיב ומסייע.
ג. המלצה על המשך טיפול או שיקום פסיכולוגיים של הקורבן, אם
בכלא ואם לאחר השחרור לקהילתו.
הכשרת אנשי מקצוע לשימוש
בפרוטוקול איסטנבול בישראל
לפני כשלוש שנים יזם הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל בשיתוף
International Rehabilitation Council for Torture(
IRCT
ארגון
) ובתמיכת האיחוד האירופי סדנת הכשרה לשימוש
Victims
בפרוטוקול לקבוצה של מספר מצומצם של עורכי דין, רופאים
(בהתמחויות שונות) ואנשי בריאות הנפש (פסיכולוגים, פסיכיאטרים,
עובדים סוציאליים קליניים) ישראלים ופלסטינים שנמשכה שנתיים.
במהלך ההכשרה נערכו 4 השתלמויות בנות 4 ימים כל אחת, בהדרכת
מנחים מוסמכים מארצות הברית ותורכיה. כחלק מההתנסות, הועברו
על ידי המשתתפים (בצמדים של רופא ואיש בריאות נפש) הערכות
לפליטים בישראל ולעצורים ולאסירים פלסטינים בשטחים הכבושים.
לאחר הסמכתם, עברו חלק מהמשתתפים לפני כחודשיים סדנה
נוספת בתורכיה שהכשירה אותם לשמש כמדריכים בסדנאות
שיועברו בהמשך בישראל, בפלסטין ובארצות אחרות. כל הפעילות
נעשית על בסיס התנדבותי ומתוך מחויבות של אנשי המקצוע
לפרקטיקה ולאתיקה הנהוגים בארגוניהם במדינות השונות. השימוש
בקבוצות מעורבות מגדר, מקצוע ולאום הכשירו את משתמשי
הפרוטוקול, דרך החוויה הקבוצתית והסימולציות, לעבוד עם קהלי
יעד מגוונים ככל האפשר. יחד עם זאת, ההשתלמויות היו מכוונות
הקשר, והפיקו מסד ידע וצברו ניסיון ייחודי בעניין הסכסוך הישראלי-
פלסטיני ובעניין העבודה עם הפליטים.