פסיכואקטואליה - אפריל 2015

32 / 68

אפריל 5102
- 32 -
מסקנות ביניים ומטרות עתידיות
עינויים הם מפגש קיצון עם הרוע האנושי. הפסיכולוג כאדם
ניצב מול איומו של הבלתי אפשרי, הבלתי ייאמן, הבלתי ניתן
למחשבה. קורבן העינויים מגיע לעתים קרובות מלכתחילה
מנסיבות טראומטיות של עוני, נישול, רדיפה ומלחמה, כאשר
אירועים של עינויים שזורים במסכת חייו בתוך הקשרים מורכבים
של תלאות וסבל. המפגש מתקיים לרוב אף הוא בסטינג מאוים
ומתוך חשש וחשדנות הדדיים. הכלים המקצועיים אמנם מהווים
פילטר והגנה דו צדדית עבור המראיין ועבור המרואיין, אבל לא
הופכים את המפגש לחסין מבחינת הסיכון לרה-טראומטיזציה
ולטראומטיזציה משנית. השלכות, העברות והזדהויות רבות
עוצמה מסכנות את הראיון ואת המשתתפים בו, העושים ככל
יכולתם לתת ולקבל עדות למה שלא היה אמור להתרחש כלל,
למה שהשפה האנושית אינה יכולה להכיל. המרואיין, קורבן
הנסיבות או מחוללן, יכול להיות בעצמו אדם שפגע בקורבנות
אחרים (חלקם מקבוצת ההשתייכות של המראיינים), אך מרגע
שעלתה הטענה על עינויים, הופך הוא לקורבן פוטנציאלי, בלי
קשר לנסיבות ולאחריותו. כמובן, בתוך קבוצת המשתלמים
והצוותים, התגלו לפרקים הבדלי גישה ורגישות בין הרופאים
לבין אנשי בריאות הנפש, בין המראיינים הפלסטינים לישראלים,
כאשר המרואיין נתפס דרך קלידוסקופ זה של זהויות מתחלפות,
בין תוקף מסוכן לבין קורבן חסר אונים. כל אלה מאתגרים תדיר
את האופן שבו יכולים אנשי המקצוע לקיים את משימתם:
הערכה, תיעוד ודיווח. רגעים של דיסוציאציה והיסח דעת,
חומרים שאינם ניתנים למנטליזציה ולוורבליזציה (המללה),
עלולים להישאר מחוץ לשיח ולפיכך גם מחוץ לתיעוד. מעבר
להיבטים הדידקטיים של ההכשרה, תשומת לב רבה ניתנת
לבריאותם הנפשית של המשתתפים בסדנה ובמהלך ביצוע
ההערכות. דיוני הדרכה קבוצתית ממשיכים לספק תמיכה וסיוע
בעיקר באותן נקודות שבהן החומרים של הראיון אינם ניתנים
לעיכול נפשי ועלולים להיות חסרים או מוטים, ולפגוע באיכות
התיעוד ויעילות הדיווח.
לסיכום
השימוש בפרוטוקול איסטנבול מספק כלי אופרטיבי לקלינאים
כאשר הם עדים לאכזריות המסומנת בגוף, בשיח ובשתיקות.
המכשיר מהווה “אובייקט מעבר” מהעולם הבטוח והמוכר יחסית,
לחוויות קיצון שמחוץ לסדר המוכר, הנכון והאפשרי. במאמר זה
נעשה ניסיון להציג ולהציע לאנשי מקצוע נוספים אפשרות לפעול
למטרות הומניטריות מבלי לחרוג מגבולות הזהות והפרקטיקה
המקצועית שלהם. יתרה מזאת, פעילות זו מהווה מרחב שבו
ניתן לחוות את האנושי ואת המקצועי באופן מחויב ללא ספקות
וללא פשרות. כדי להיות במגע עם חומרים לא-אנושיים המודרים
מהשיח הציבורי ומודחקים מההכרה הקולקטיבית נדרשת מחויבות
מוחלטת לאנושיות ללא סייג לאומי או חברתי. הנכונות לעבוד
בצוותים ולהיעזר בקבוצה על-לאומית ועל-מקצועית מספקת
הזדמנות להשתייכות אחרת מבחינת הזהות. במקום הזה שאין בו
מחויבות אחרת, ניתן לפגוש ולהכיר בכאבו של המעונה ולקחת
אחריות בהחזרתו למשפחת האדם, זו שהפעם דואגת למזור,
לטיפול ולשיקום של זכויותיו ושל בריאותו.
מקורות
). מעבר לאשמה ולכפרה: נסיונותיו של אדם מובס לגבור על התבוסה. עם עובד. 1 1 . אמרי, ז’אן (7002
). טראומה והחלמה. עם עובד. 2 2 . הרמן לואיס ג’ודית, (2991
). עינויים והשלכותיהם הפסיכו-סוציאליות על הקרבנות, תיאור מקרה. 3 3 . כהן, מ’ (7002
). עינויים והשלכתיהם הפסיכולוגיות והפסיכו-סוציאליות על הקרבנות: הערכה פסיכולוגית של מצבם הנפשי של 4 4 . כהן, מ’ (9002
55 ניצולים.
Istanbul Protocol (2004). Manual on the effective investigation and documentation of torture and other cruel, inhuman and 5.
degrading treatment and punishment. New York: United Nations Publication.
Rauchfuss, K. & Schmolze, B. (2008). “Torture”. J. of Rehabilitation of Torture Victims and Prevention of Torture, 18, 1 6.
Senesh, D. (2010). “A former prisoner of war as therapist: The role of PTSD in Psychotherapy”. 7. PsySR APA Psychology &
Military Intelligence Casebook on Interrogation Ethics.
Senesh, D. (2012). On Trauma and Resiliency (videotaped interview as a part of a study by Prof. Charles Figley) 8.
Senesh, D. (2013). “Emerging Sense of Continuity when facing Death and Trauma”. Ch. 4 in Kreitler, Sh. & H. Shanun-Klein 9.
(Eds.) Studies of Grief and Bereavement. New York: NOVA Pub, pp 53-66.
אתרים שהוזכרו במאמר:
הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל
א.ס.ף