34 / 68
אפריל 5102
- 34 -
בהצבעה של הערבים. הם פחות מבוהלים מן הרשימה משותפת
ממצביעי יאיר לפיד הנאורים, ואפילו מבוחרי יצחק הרצוג. הם חזרו
כי הם הבינו באופן חד וצלול, שהאינטרס שלהם מנוגד לזה של
מצביעי לפיד והרצוג. בהקשר החברתי, מה שעבד היה ההיגיון של
שבט מול שבט, הרבה יותר מאשר מנהיג מול מנהיג. השבט הלבן,
כפי שכתב ארי שביט, אכן התפצל שוב בהתאם למיצובו החברתי-
הכלכלי, ואילו השבט הלאומי התכנס לגרעין המרכזי שלו”.
אני מביא את הציטוט הזה משום היותו ממוקם על פני אותו ציר
שעליו מונחים דבריו של פרויד ושעליו ניתן גם להניח את דבריהם
של המדענים. ובכן, תחילה, מה לפרויד ולעיתון הארץ, מה לו
ול”פדיחה” הסטטיסטית בבחירות במדינה הישראלית? לא יותר
ואף לא פחות מכך שזו שאלת המציאות עצמה שנמצאת על הפרק
בשתי המובאות שלעיל, שאלת המציאות כקובעת את הסיפוק או
האכזבה ביחס למשאלות הלב.
מה שהתרחש לאחרונה, לא בפעם הראשונה
בחיים הפוליטיים של ישראל, באירוע שקרוי
“הבחירות” ביחס לסקרים הסטטיסטיים
ולכוכב התקשורת שמכונה “המדגם”,
נחווה ותואר בממד של תדהמה והפתעה
מה שהתרחש לאחרונה, לא בפעם הראשונה בחיים הפוליטיים
של ישראל, באירוע שקרוי “הבחירות” ביחס לסקרים הסטטיסטיים
ולכוכב התקשורת שמכונה “המדגם”, נחווה ותואר בממד של
תדהמה והפתעה. פרופסור קמיל פוקס צוטט בעיתונים שונים
אומר: “כששמעתי על תוצאות האמת חשבתי שאני מת”.
אולם מה הם הסקרים והמדגמים האלה? לא יותר מאשר האופן
שבו מעמידים את האירוע המכונה “בחירות דמוקרטיות” על היסוד
הפרימיטיבי, הבסיסי והריק ביותר שניתן להקנות לו, קרי, להעמידו
על מה שלמעשה איננו יותר מאשר גרסה נוספת של משחקי
ההימורים. קזינו לעם ליום אחד בחסות החוק של הדמוקרטיה.
מה זה אם לא גרסה בת זמננו לתופעה הקדומה בפרקטיקה
השלטונית של “לחם ושעשועים” אשר קדמה להמצאת שלטון העם,
-קרטית של אותה פעילות
מוֹן
ֶ
הד
שלטון העם בע”מ. זוהי הרדוקציה
hard-
שנקראת “העם” לנוסחה של התענגות במספרים, התענגות
עירומה מכל משמעות, קרי, חשיפה של העירום והעריה של
core
ההתרחשות כולה, והעמדתה על ערוות הדבר ההתענגותי - זה מה
שקרוי “יום הבוחר”, כלומר, “יום המהמר”, לשם מכוונת נסיכת חופש
הדיבור, התקשורת, שלא בכדי זוכה שוב ושוב בתוארה כ”תקשורת
ים,
ִ
ומוֹנ
ים
ִ
ר
ֶ
ש
ְ
ק
ָ
מת
המונים” או כ”תקשורת המונית”, כלומר, כולם
מתקשרים וסופרים.
הסקרים והמדגם החמיצו וחוללו תדהמה, או כפי שנוהגים לומר:
“טעו בגדול”. במפלת הניבוי הסטטיסטי הזה עסקה התקשורת
ביום שאחרי, אף יותר מאשר בתוצאות עצמן, המכונות “תוצאות
אמת”. היא עסקה בטעות שנבעה לדבריה אולי מהבושה של
הנשאלים לומר את האמת, מסירובם להשיב, או מהרצון להטעות
של מצביעים כאלה ואחרים - כל הפירושים נמצאו טובים ומהם היה
למכביר. הם הצליחו להעניק מובן למהלומה חסרת הפשר.
שימו לב לכך שללא קשר לטעות עצמה במבצע הקזינו התקשורתי,
הרדוקציה של ההתרחשות, אמנם בחסות מדע הסטטיסטיקה
והמספרים, למשחק של התענגות על ההימור, אינה רחוקה מאוד
Leçon sur
). בפרק
Lacan,
מן הרדוקציה שמתאר לאקאן (1791
, הוא אומר ביחס לפסיכואנליזה: “המגוחך, זה להיווכח
Lituraterre
בכך שהפסיכואנליזה מאלצת את עצמה, במובן מסוים מתוך
המהלך שלה עצמו, להכיר במובן של מה שבעצם האות אומרת
), זה המקום לומר זאת, כאשר כל הפירושים
a la lettre
ככתבה (
מסתכמים בהתענגות. בין ההתענגות לבין הידע, האות היא ספת-
חוף” (עמ’ 711).
איזו רדוקציה! בין ההתענגות על המספרים של הסטטיסטיקה לבין
הידע על הפרופיל הפוליטי של המפלגות, קרי, רצון העם, נמצאת
האות של פתקי ההצבעה. זוהי הרדוקציה האוניברסלית של כל
מיני האיוויים האנושיים, האידיאולוגיות, שמות האב, האהבות: הכול
התענגות! בדומה לאמירה בעלת הוותק המעט גדול יותר: הכול
בסוף זה כסף! כך הוא הכסף, בפיהם של אלה אשר מנסים לשכנע
אותנו שהוא “הממשי” של חיי האדם ומפעליו בעוד כל השאר אינם
אלא “דמיונות” נעדרי ממש. “אני מתענג (במספרים, בהימור),
משמע אני קיים!”, “ההוא מתענג, משמע הוא מתענג על חשבוני,
משמע קיומי בסכנה!”
את הפלישה של המגמה הזו לכל תחומי הפעולה החברתית ניתן
לזהות מדי יום ביומו ללא הבחנה בין התחומים. זה מה שמכונה
בפיהם של הפרשנים למיניהם “השורה התחתונה”, השורה התחתונה
של כל דבר ועניין היא הממון. הדבר לא פסח גם לא על תחום כמו
האמנות, שבהיותו תלוי לשם קיומו בתרבות המערב בממונם של
בעלי הממון ונותני החסות, הוא כמו מאבד בפיהם של אנשי “השורה
התחתונה” את כל ערכו הלא-כספי והופך להיות בן בריתו של ההון
בדיוק כמו השלטון. בעצם הימים הללו אפשר לקרוא כתבה ברוח
“הטעות הסטטיסטית” ביחס ליצירת אמנות יוצאת דופן של האמנית