24 / 68
אוקטובר 5102
- 24 -
ונתעשר, ובנה בהונו הבית הכנסת הנודעת בשם ‘ר’ אייזיק ר’
יעקעליש שוהל’.”
הסיפור החסידי של ר’ שמחה בונים נועד במקור להעביר
לחסידים את המסר שלא יסמכו רק על דעתו של הרב או
הצדיק הטוב, המואר והידוע שהם פונים אליו. הוא מציע את
האפשרות שיצאו לחפש את המענה לתהיותיהם בתוכם פנימה.
באופן סמוי, הסיפור חושף ומדגיש דווקא את הצורך במפגש
עם דמות המנוגדת לצדיק ולרב, את הצורך להיות במפגש
עם הזר והשונה - הצל, כדי למצוא את התשובה. השר, מפקד
המשמר של המלך, הוא הצד האחר או הצל של ר’ איזיק, כשם
שר’ איזיק הוא הצל של השר. בעזרת המפגש עם האחר/הצל,
האגו מגלה את הלא מודע שבתוכו, את החלקים המוסתרים
שבנפשו. התכנים המודחקים של הצל מושלכים על הזרים
והשונים מאיתנו, ואנו מתמלאים כלפיהם רגשות שליליים
ועוינים. בתהליך האינדיבידואציה האדם נדרש לקבל על עצמו
את האחריות ואת האשמה לגבי השלכותיו. האגו מתקשה
להכיר את המסתתר בנפשו באופן בלתי אמצעי, אלא ראשית
הוא נוטה להשליך אותו על האחר והזר ורק אז להחזיר אליו
את ההשלכות. כך הוא יכול לשוב ולמצוא את אותו יסוד שהוא
מוסתר מעצמו ושהנו אוצר בלום. המפגש עם היסודות הצליים
והשליליים הוא זה שמאפשר לגלות גם את האוצרות הטובים
שבתוכנו. הדבר כרוך בצורך לקבל על עצמנו את האחריות על
היסוד הצלי שבנו, ולהשלים עם עובדת היותנו פגומים.
המפגש עם היסודות הצליים והשליליים
הוא זה שמאפשר לגלות גם את האוצרות
הטובים שבתוכנו. הדבר כרוך בצורך לקבל
על עצמנו את האחריות על היסוד הצלי
שבנו, ולהשלים עם עובדת היותנו פגומים
מעבר לקושי במפגש של היחיד עם הצד הצלי שבנפשו, החברה
והתרבות האנושית כולה נדרשת להתמודד עם הצד הצלי
שבנפש האדם, באופן קולקטיבי. אריך נוימן (3691), תלמידו
היהודי החשוב של יונג, בספרו “פסיכולוגיית המעמקים ומוסר
חדש”, עוסק בהתמודדות עם הצל הקולקטיבי של החברה
או הקבוצה. החברה בתרבות הקדומה הייתה זקוקה לתופעת
השעיר לעזאזל כדי לטהר את עצמה מן הרגשות והמעשים
השליליים בצורה קיבוצית ולא באופן אינדיבידואלי. החברה
הקדומה ניסתה להיפטר מן הצדדים הצליים של הפרטים
השותפים בה, על ידי השלכתם על השעיר לעזאזל המשמש
כקורבן. הכוהן הגדול היה מטיל את חטאי העם על השעיר
ומשלח אותו למדבר. נוימן מתייחס לכך כאקט סימבולי שקיים
גם כיום בכל חברה, והמתבטא בהשלכת תחושות הרוע בצורה
קולקטיבית על קורבנות חלשים, למשל על הזר, החריג והשונה.
החריג בחברה הוא החלש והפגיע בהיותו מיעוט, אבל בד בבד
הוא גם מאיים על הזהות החברתית בהיותו שונה. ההצדקה
הקולקטיבית להקרבתם של הזר, השונה והחריג נעזרת בכך
שהם מוצגים כתוקפנים וכמאיימים, ואז ניתנת הלגיטימציה
לבטא תוקפנות גלויה כלפיהם. ברמה הסמויה, הם משמשים
גם כתובת להשלכת התחושות הקורבניות של כלל החברים
בקבוצה או בשבט, ולכן יש צורך שהם יהפכו לקורבנות בפועל.
כך למשל מיעוטים כמו יהודים או צוענים היו לאורך ההיסטוריה
מושא להשלכות של הצדדים הצליים של החברה שבה חיו.
לצורך זה ערכו דמוניזציה לאופיים כדי להצדיק את התוקפנות
שהופנתה אליהם והיו כלפיהם התנכלויות ומעשים אכזריים
ומשפילים. גם נשים בחברה הפטריארכלית, שבעיני כוהני הדת
והכמורה היוו איום לכאורה על המוסריות החברתית, הוגדרו
כמכשפות והועלו על המוקד. לדברי נוימן, בתוך כל שבט,
קבוצה, או משפחה קיים השעיר לעזאזל או הכבשה השחורה
שעליהם משליכים את היסודות הצליים של חברי הקבוצה. בד
בבד הקורבנות הללו עלולים להפוך תוקפניים בעצמם, מתוך
הזדהות עם ההשלכות שהופנו אליהם.
בעקבות מלחמת העולם השנייה, ביקר נוימן (3691) את המוסר
האנושי המכונה “ישן” אשר עומד חסר אונים נוכח הרוע.
במלחמה זו התפרצו האכזריות והתוקפנות שבנפש האדם
באופן קיצוני והרסני במיוחד כלפי אוכלוסיות של מיעוטים, תוך
שימוש באידיאולוגיה מעוותת. נוימן טוען שהמוסר הישן והשמרני
דורש מהאדם להיות טוב ואוסר עליו להיות רע. מוסר זה מטרתו
להכחיד את הצל, שהוא הצד השלילי והמודחק שבאישיות. זהו
מוסר חלקי המתרכז בעמדת התודעה ואינו מביא בחשבון ואינו
מעריך את המגמות הקיימות בלא מודע. לטענתו, הדבר יוצר
חוסר אינטגרציה וגורם לפיצול ולמתח עז בנפש האנושית.
תחושות של מתח ופיצול מסוג זה, אשר מתגברות בחברה או
בעם, גורמות בסופו של דבר להתפרצות של הרוע המתבטאת
במלחמות ובמעשים נוראיים ותחת אצטלה של אידיאולוגיות
שונות.
בעקבות הבנה זאת, נוימן מציע מוסר חדש, שבו המטרה אינה
שהיחיד יהיה טוב במובן המקובל והקולקטיבי. הייעוד של המוסר
החדש הוא שהאדם ידע לקבל גם את הצדדים השליליים
והמודחקים שבו מבלי להכחישם. הדבר אפשרי כאשר הכוחות
השליליים זוכים בטיפול ובשימוש ביודעין בתוך תהליך הגשמת
האישיות. נוימן משווה את נפש האדם לחבר עמים שקיימות בו
מדינות שמרניות ומודרניות בדרגות התפתחות שונות. בחבר
עמים זה מתקיימים זה בצד זה יסודות אתאיסטיים ודתיים,
יצריים ורוחניים, הרסניים ובונים. על פי המוסר החדש, הכרחי
להתחשב בכל אחד מהיסודות או מקבוצות כוח אלו באישיות
האדם כמו בין עמים ומדינות, כיוון שאחרת צפויים מלחמות
ומאבקים שיגרמו לזעזועים ולהרס רב. נוימן עורך הבחנה בין
המוסר הקולקטיבי המבוסס על הנורמות והערכים החברתיים,
לבין המוסר האישי שמושפע מבת הקול של המצפון הפנימי
הקיים בכל יחיד באופן אינהרנטי ומולד בנפש. באוטוביוגרפיה
של יונג (יונג, 3991) אפשר למצוא רוח דומה לדבריו של נוימן.