26 / 68
אוקטובר 5102
- 26 -
בשנת 3191, בגיל 83, כבר היה יונג בפסגת הישגיו האישיים
והמקצועיים. הוא עבד בבית החולים הפסיכיאטרי בורג-
הולצלי בציריך, שם התגורר עם אשתו וילדיו, עסק במחקר
על הקומפלקסים בעקבות פיתוח מבחן האסוציאציות,
פרסם ספר חשוב על סכיזופרניה ואת הספר על סמלי
. עד אותו
Symbols of Transformation
הטרנספורמציה -
זמן פעל בשיתוף פעולה עם פרויד והתעניינותם המשותפת
בפסיכואנליזה הלכה והעמיקה. הם נסעו יחד לארצות
הברית, תמכו זה בזה במאמרים ובפרסומים שונים, התייעצו
בקשר למטופלים שלהם ונראה היה כי הצהרתו של פרויד
כי יונג הוא יורשו הנבחר התאימה לתהליך הזדקקותם
ההדדית. פרויד היה המבוגר, המופנם, הנוירולוג פורץ
הדרך, בעוד יונג היה הצעיר הכריזמטי, רופא ופסיכולוג
עתיר כישרון ודמיון, שהיה אמור להרחיב את מעגלי העניין
בפסיכואנליזה מעבר למעגל הווינאי המצומצם יחסית של
פסיכיאטרים (מרביתם יהודים) לעולם המערבי כולו.
יונג [...] חש שאין די בכוחן של מילים לתת
ביטוי לעומק התהליכים שחווה. הכתיבה
המאוירת נחוותה אצלו כצורך להקנות
לטקסט ממד חווייתי עתיק הנובע ממקורות
תרבותיים קדומים
אלא שההדדיות המבטיחה לא האריכה ימים. הבקיעים
הראשונים נתגלעו כבר במסעם המשותף לארצות הברית
בשנת 9091. יונג החל לפקפק בנחרצות רעיונותיו של פרויד
בדבר הזיהוי המוחלטשל הליבידו כאנרגיהמינית, בעוד הוא
שואף להבין ולהגדיר את הליבידו כאנרגיית חיים כוללת.
תובנותיו לגבי קיומו של לא-מודע קולקטיבי ופיתוחם של
מונחים נוספים המתארים מבנים ותהליכים נפשיים, גררו
ויכוחים מרים, חוסר הסכמה מקצועית והפסקת התמיכה
ההדדית. ב-3191, במהלך כינוס החברה הפסיכואנליטית,
התעורר ויכוח בין הקבוצה הווינאית והקבוצה השוויצרית.
הוויכוח נגע לפרשנות בנוגע לתסביך האדיפלי. בלהט
הוויכוח התעלף לפתע פרויד, ויונג מיהר לתמוך בו ונשא
אותו על כפיו. הייתה זו הפעם האחרונה שבה נפגשו
השניים, וזמן מה לאחר מכן נותקו יחסי החברות ביניהם,
ועקב כך גם היחסים הקולגיאליים.
האירועים המתוארים היו תחילתו של משבר ארוך, מטלטל
אך מכונן, שפקד את יונג. ברצף אירועים מהיר התפטר
מתפקידיו בבית החולים ובאוניברסיטת ציריך, כמו גם
מתפקידיו הבינלאומיים כיו”ר ועורך הביטאון של האגודה
הפסיכואנליטית האירופאית. הוא התבודד בביתו בשווייץ
ליד האגם בקוסנאכט, ולמעט פגישות עם מטופליו,
שאותם ראה בשעות הבוקר בביתו, נסוג יותר ויותר אל
תוך עצמו ולתוך משבר שמאוחר יותר הגדירו כתחילתה
של “התמודדות עם הלא-מודע”.
עוד שנים קודם לכן, החל מ-2091, תיעד יונג ביומנו
מחשבות וחוויות שחווה במהלך עבודתו ומחקריו. במחברת
בעלת כריכה חומה רשם את הגיגיו האישיים, רעיונותיו
ודעותיו, שהיו מעין אסוציאציות אישיות לאירועים שונים
שאליהם נחשף בעבודתו השוטפת. מחברת זו, ובעקבותיה
יומנים נוספים, הפכו לתשתית הטקסטואלית שמתוכה
- לאחר שנים של חקירה עצמית - נוצר אלבום מרהיב
ביופיו, מעוטר בכתיבה קליגרפית בכתב גותי עתיק ואיורים
דרמטיים, מטלטל בתכניו חודרי הנפש. יונג קרא לו
) ובהמשך נתן לו את הכינוי
Liber Novus
“הספר החדש” (
הרהורים על
עיונים בספר האדום של יונג -
טראומה ופסיכותרפיה במאה ה-12
גדי מעוז
ד”ר גדי מעוז, פסיכולוג קליני ורפואי מדריך, פסיכואנליטיקאי יונגיאני. יו”ר לשעבר של העמותה היונגיאנית הישראלית החדשה, מנהל תחנת העמקים
- שירות פסיכולוגי, מרצה ויועץ אקדמי בתוכנית לפסיכותרפיה יונגיאנית במכללת אורנים, עוסק בטיפול, הדרכה והוראה בפסיכו-טראומה.