21 / 68
אוקטובר 5102
- 21 -
יש גם חתונה שבה יש תפיסה של נשיות שלילית: הגברי
מזדהה לגמרי עם הגברי הרוחני למעלה, ואת הנשי משאיר
למטה בכל המובנים.
בתפיסה של אני ואבי חד הם, יש הערכה מחדש והורדה
של הנשי. האישה נתפסת כקוסמת בעלת כוח, זו המנסה
להוריד את הגבר לאדמה, למציאות, לעבדות. הגבר
ה”רוחני” מפחד מנישואין, משפחה והסתגלות למציאות.
הפחד הזה מושלך על האישה. ואז מופיעה נטייה
לאסקטיזם, להתנזרות רוחנית, להיות גבוה ורוחני ללא
ארציות. הגבר חווה את הנשי כקוטבי, ואז היא נתפסת
כשלילית, ביצתית, או לחילופין מלאכית או אלה נשגבת.
אם האישה פוחדת מן הנשי כל זה יכול לבוא באופן הפוך.
היא יכולה להשליך על הגבר את הארציות, העבדות,
ולדבוק ב”רוחניות”. וכדאי להוסיף כי נוימן חושב כי
במקרה שהיחסים האינטגרליים לנשי לא מתפתחים, כל
ההתפתחות הנפשית נעצרת.
יחסה של האישה לנשי
נוימן טוען כי ביחסים הראשוניים זהה הבת עם הבן. כמוהו
זקוקה היא להגנה אמהית מרבית ולתקופת תלות. אף
שגם כאן מתקיים המעבר לפטריארכליות וכן פיתוח האני
של האישה, הבת, בניגוד לבן, זקוקה לתקופת שמירה
מהגברי.
המעבר של הבת אל האב ומה שהוא מייצג עבורה, שונה
מעט מזה של הגבר. אצלה העצמי הגדול מזוהה בשלב
זה עם דמות האב. אצל הבן מתקשר עצמי זה הרבה יותר
בקלות עם עצמו כבן, מאשר אצל הבת שהעצמי שלה
הוא במהותו נשי בדרך כלל. לכן לבת המעבר והפרידה
מסובכים יותר. הפיתוי להישאר בטריטוריית האם יכול
להיות גדול יותר, ויכול לקבע אותה יותר.
אם יחסיה כלפי האם שליליים מדי, היא יכולה להיתקע
בהאלהת האב. בגלל המאבקים שבין הפטריארכליות
והמטריארכליות, ובייחוד במה שקלטנו מההורים בנושא
זה, אומר נוימן, המעברים מסובכים יותר. שכן במעבר מן
האם שהיא כמעין מכשפה נתפס האב כמושך. על פי נוימן
לאישה שתי משימות: גם לעזוב, גם להיחטף מהאם, אך
גם להתגבר על הפחד, להתאחד ולכבוש את הפחד מן
הזכרי. גם לה יכולה להיות אשמת בגידה באם או בעצמה,
בטבעה.
טמונות פה סכנות רבות לנשים מודרניות, שיאבדו ביטחון
מקורי שבא דווקא מהשורשיות המטריארכלית. אם האם
כמכשפה פטריארכלית שותלת בתוכה או את הנחיתות
הנשית, או את העליונות הגברית, העדפת הבן והגבר,
הבת תנסה להיפטר מן הנשי ולאמץ פסאודו-גבריות. או
לחילופין, עלולה לראות את הגברי כאויב.
לצד האל, האלוהים הזכרי, חסרה לנו אלה נקבה או
סימנים שלה. יש סכנה, אומר נוימן, של היבלעות בתוך
הפטריארכיות. אך הטבע בא לעזרת האישה, ושמירה על
הקשר שלה עם עצמה הנשית; ראשית, הלידה, שהיא גילוי
עצמי של משהו המעוגן בקיום הביו-נפשי, קשרה של הבת
אל הלידה וזו מחברת את האישה מחדש. זהו קשר עם
ארכיטיפ הנשי, האם הגדולה והעצמי הנשי.
ומה קורה בחצי השני של החיים, אם קיימת אמביוולנטיות
זו כלפי הנשי?
גם הנישואים יכולים להיות התחלה של הגילוי העצמי
והיחסים עם גבר, שהם מרכזיים. יכול להתפתח הגילוי
העצמי של הנפרדות: מה אני, עצמי, שלא בתוך היחסים
או ללא היחסים. דווקא ההכרה בנפרדות וללא הזדהות
טוטאלית עם אמהות או קשר, יכולה להביא לאהבה גדולה
ובוגרת יותר. התקרבות לזקנה החכמה או לסופיה.
מקורות
). אמור ופסיכה: על ההתפתחות הנפשית של היסוד הנשי. ספריית פועלים.
1 1 .
נוימן, א’ (1891/0591
). התשלילים הנסתרים של דמות האם. מתוך: אמהוּת: מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר.
2 2 .
באומן, א’ (7002
בעריכת א’ פירוני. ידיעות אחרונות. 45-17.
.
3 3 .
באומן, א’ (5002). שערות הזהב של השד אגדות האחים גרים כמראה לצד האפל של הנפש. מודן. 812-022
Neumann, E. (1952). Vorwort to zur Psychology des wieblichen. In Neumann, E. (1994), The Fear of the Feminine,
4.
Introduction to the Fear of the Feminine. Princeton U press PP xi-xii (translated by Boris Matthews).
Neumann, E. (1949). “Die Psychologichen Stadien der Wieblichen Entwicklung”, “Stages in Women Development”. In
5.
Neumann, E. (1994), Fear of the Feminine. Translated by B. Matthews. Princeton U press. 34-63.
Neumann, E. (1953). Zu Mozarts Zauberflote in Psychology des Weiblish. On Mozart Magic Flute. Translated by E.
6.
Doughty. In Neumann, E. (1994), fear of the feminine, Priceton U Press. 119-164. /
Neumann, E. (1951). “Uber der Mond Und das Matriarchale Bewustsien”, Eranos Jharbuch “The moon and matriarchal
7.
consciousness” In Neumann, E. (1994), Fear of the Feminine. Priceton U. Press. 64-118.