20 / 68
אוקטובר 5102
- 20 -
לעתים, ברגרסיה או נטייה לרגרסיה המורידה את הדחף
להתגברות וגדילה או בנטייה להרוס כל מה שהושג.
לעתים ניתן יהיה לראות גם חרדות קשות הנובעות מן
הקונפליקט.
כמובן שצריך לזכור את המצבים אשר בהם העולם
האובייקטיבי, המציאותי, של הילד הוא שלילי וקשה, ומחזק
את תחושת הילד שהאם שלילית: זמנים כמו מלחמה,
רעב, מצוקה, מחלה, הגירה ואובדן, כל גורל קשה לאם או
למשפחה, יכול לפעול לכל צד ולהביא את תחושת האם
הגדולה לשלילית וקשה.
בתקופת ההתבגרות, נראה כי עבור הנער הפחד מן
הנשי מתבטא בפחד מאינטימיות ועבור הנערה אמנם
הפחד מן הגברי הוא מרכזי, אך הפחד מטבעה הנשי,
לקבל גורלה כאישה, כאם, יכול לקבל משקל לא מבוטל.
אצל הגבר הצעיר, ולעתים בהמשך חייו, יכול להיווצר
פחד מאחדות, שייכות או אינטימיות. הדבר קורה משתי
סיבות: בעיות לא פתורות הקשורות בטריטוריה של האם
כמו נפרדות או מלחמה עליה, או בגלל פחד מן הכוח
הטרנספורמטיבי של הנקבי שהוא הארכיטיפ הבא בתור
להתפתח ולפתח. הארכיטיפ הנשי האטרקטיבי עבור
הגבר מהווה כוח אנימציה, השראה לשינוי ופתיחות,
ולכן בה בעת, מעלה פחד משינוי, מהתערבבות עם
האחר, ולעתים עד כדי פחד משיגעון. אך למעשה,
במקביל, ברמה הפנים נפשית של הגבר, מדובר פה
באנימה, בנשיות של עצמו שעמה עדיין לא חי בשלום.
עבור הילד והילדה האם חייבת להפוך
בשלב זה או אחר לסוג של מכשפה [...]
אחד המחירים החזקים שהעוזב או הנעזב
משלם, הם רגשות האשם והחרדה [...]
אתה הורג בשלב זה את מה שיקר ואפילו
קדוש עבורך למען אל חדש קשה להשגה
הטרנספורמציה החיובית והנכונה, דורשת להגיע לסטטוס
זהה עם האישה - לא עליונות ולא בעלות. עבור הגבר
- האחר, האישה, יש בה מן העצמיות המיוצגת ב”אחר”,
ולשם, לאיחוד עם העצמי דרך האחר, רוצים אך פוחדים
להגיע. נוימן כמובן מודע לכך ומדגיש עד כמה הנשי,
האנימה, יכול להיות מעורב ומעורבב עם האמהי, ויש
תחילה לעבור דיפרנציאציה, ולשחרר את הנשי מן האמהי
בתוכי ומחוצה לי. זה חשוב כי האמהי נוטה בקלות יותר
להופיע בעוצמה טרנס-פרסונלית מציפה ומאיימת. דוגמא
טובה לכך ניתן לראות באגדה יפהפייה של האחים גרים,
יורינדה ויורינגל. באגדה זו הגיבור חייב למצוא בעצמו את
הפרח האדום עם אגל הטל, על מנת לשחרר את אהובתו
מכוחות המכשפה ההופכת נערות לציפורים, וגם כדי לא
ליפול בעצמו ברשתה (באומן, 5002).
שחרור האנימה הטרנספורמטיבית מדמות האם חיונית
כדי שתקרה חברות, חתונה פנימית והתפתחות. כאמור,
נוימן מדגיש עד כמה הפחד מן השינוי קשור קודם כול
לחוסר שחרור מהכוחות הדרקוניים של האם, המושלכים
עדיין על האחר או האחרת. נוימן מדגיש עוד שהטבע
הטרנספורמטיבי משתמש בהתאהבות וקורא את הגבר
ואת האישה למשהו חדש ולא ידוע, אך גם מעלה את
הפחדים מאילוזיה, דלוזיה ושיגעון שיכול להיות מעורב עם
ההתאהבות.
ניתן אמנם להיכנס לבגרות ואפילו לחתונה לפי הסדר
הפטריארכלי, אבל רק עד רמה מסוימת ללא קשר
להתחברות מלאה לאנימה. אבל אם לא תהיה התחברות
. נוימן
3
ממשית, לא תהיה התפתחות פנימית, אינדיבידואציה
מציין כי פחד זה יכול במידה מסוימת לדלג על אמנים.
בתקופת ההתבגרות, נראה כי עבור הנער
הפחד מן הנשי מתבטא בפחד מאינטימיות
ועבור הנערה אמנם הפחד מן הגברי הוא
מרכזי, אך הפחד מטבעה הנשי, לקבל גורלה
כאישה, כאם, יכול לקבל משקל לא מבוטל
הקשר המופרד והתקין אל האם הוא תנאי מוקדם לגבריות
אישית אוטנטית. לעתים הפחד מן הנשי מתמקד בגוף
ובמובנים הפיסיים שלה, גוף האישה. בעוד שבמובן הרוחני
של האנימה יכולה להיות התפתחות ויכולת לקשר. אפשר
לראות זאת אצל הומוסקסואלים. כן אפשר לראות גברים
שיפצלו את דמות האישה כמו שכבר הגדיר פרויד: זאת
המינית וזאת הקדושה, או כאלה שיגלו פחד מן האישה
השלמה הגדולה עד שאינם מרגישים ראויים לה ועל כן
מתקשים ליצור קשר עמה ללא פיצול דמותה. ולחילופין,
דמות הדון חואן שיכול להתחבר מינית אך נמצא בפאניקה
מקשרים מחייבים.
לעתים יש גם את ההסתגלות הנורמטיבית, הגבר הנורמוטי,
שהסתגל בכך שנתן לאישה את תפקיד אם המשפחה,
הנורמליות הפטריארכלית שהוא למעשה כפחד מן הנשי
האמיתי. בחתונה כזאת אין אהבה ותשוקה של ממש, יש
חתונה פטריארכלית. נישאים לטיפוס ה”אם” או טיפוס
ה”בת”, ואז נמצא גברים שמשאירים את האנימה-האהבה
והתשוקה, בחוץ. אין זה אומר כמובן שהנשיות לא יכולה
לבוא ולהיכנס בין בני הזוג בדלת האחורית יותר מאוחר.
התפתחות לאורך החיים עד הפיכתנו לאינדיבידואל עם עצמי ברור וייחודי - התהליך המושג על ידי אינטגרציה של כל חלקי הנפש.
3