25 / 68
פסיכואקטואליה
25
האקטואליות של התסביך האדיפלי
מקסים בן אמו
מקסים בן אמו הוא פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי, עמית במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת זמננו.
פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הוריש לנו מבנה תאורטי עצום
ומורכב, והפסיכואנליזה הצרפתית העכשווית שמה לה למטרה
לפענח ולפתח את תורתו של פרויד. אבקש כאן להתחקות אחרי
התפתחות ההמשגה של התסביך האדיפלי כפי שהיא מופיעה
אצל פרויד ובעקבותיו אצל ממשיכיו מהאסכולה הצרפתית.
מרכזיותו של התסביך האדיפלי בפסיכואנליזה
תסביך אדיפוס הוא מאבני היסוד של הפסיכואנליזה. המופעים
שלו שכיחים ומגוונים: בקליניקה של הילד כמו גם אצל המבוגר,
אצל האישה והגבר כאחד במרבית המצבים הנפשיים שאנו
פוגשים בעבודתנו. הוא אחראי גם לעיצוב התבניות התרבותיות
של החברה בכל הזמנים, וכנראה שגם בכל התרבויות. מבחינה
התפתחותית הוא מהווה כשלעצמו הישג משמעותי לנוכח
השלבים שקודמים לו ומכוננים אותו (אוראלי, אנאלי, פאלי) שכן
כוחו של התסביך בכך שהוא ממיר את המיניות הילדית מעיסוקה
האוטו־ארוטי\נרקיסיסטי, הצר אופקים, למיניות אובייקטלית
מורחבת ומגוונת. כלומר, מעבר למיניות מכווננת לזולת ולמפגש
הפוטנציאלי עם האחר שאיננה עוד מצומצמת לסיפוק הפרסונלי,
בעיקר.
לתסביך האדיפלי תרומה מכריעה בגיבוש הזהות בכלל והזהות
המינית בפרט, ביציקת התשתיות של ההזדהויות והאידיאלים
של האישיות ובבחירתם של מושאי אהבה עתידיים. כל אלה
נסמכים על הישענותו של התסביך על מודל ההורים והמשפחה
הגרעינית. יחד עם זאת, אין להסיק שפניו של התסביך לנרמול
חברתי ובין השאר לכפייה ולהנכחה בנפש הרכה של הילד את
החלוקה המגדרית, כלומר אין בכך לקבוע שהילד הזכר יאהב
את בת זוגו העתידית על סמך המודל הנשי של אימו, או ישאב
את זהותו המינית בפרט וזהותו בכלל על פי המודל הגברי של
אביו, ולהפך עם הבת. כי למעשה, ייעודו של התסביך הוא בראש
ובראשונה להשתית בנפש של הילד והילדה תבניות של זהויות,
מיניות ובכלל, ברורות, מובחנות ויציבות לנוכח מצב ראשיתי של
חוסר הבחנה ובלבול שמקורו בדו מיניות המבנית של הנפש,
שהרי מבחינה גופנית קיימת הבחנה ברורה בין המינים אך לא
כך המצב מבחינה פסיכולוגית, במיוחד בתחילת החיים הנפשיים
שאז שולטת דו־מיניות נפשית. תהיה זו טעות לחשוב שתסביך
אדיפוס מבקש כביכול לכפות חלוקה מגדרית נוקשה ומפצלת,
ודוחף להעדפה למיניות הטרוסקסואלית לעומת מיניות
הומוסקסואלית או כל גרסה אחרת של מיניות. תפקידו העיקרי
הוא ליצור בנפש מוקדי משיכה ואחיזה יציבים, מובחנים ומגוונים,
וָלא, קיימת הסכנה לבלבולי זהות, למיניות משתוללת, לאישיות
תועה ונטולת כוח גרביטציה פנימי, כפי שניתן לראות במצבים
פסיכופתולוגיים חמורים (פרוורסיה בעיקר).
בהתייחס לפונקציה שלו בכלכלה הנפשית, תסביך אדיפוס
מעניק למערכת הנפשית יכולות גבוהות יותר לנהל מצבי חרדה,
ובכך תורם במידה רבה לקוהסיביות פנימית ולשליטה עצמית.
בשלבים הטרום־אדיפליים החרדות, שהיו אז בטבען עזות,
מאיימות ולעיתים מפרקות, נשפכו ללא רסן במרחב הנפשי
וגרמו לזעזועים ולנזקים רבים (תחושות הצפה, היעדר שליטה,
פחד וכיוצא בזה בריחה מהמציאות או לחלופין קריסה למצבי
קטטוניה ועוד). בעת המעבר לתפקוד אדיפלי נחנך לראשונה
מנגנון התרעה נפשי מקורי ויעיל המכונה "חרדת סירוס" או
לחלופין "חרדת איתות". בזכות מנגנון התרעה זה האני יהיה
כעת מסוגל, הרבה יותר טוב מבעבר, להתכונן לקראת האיום של
ההצפה הרגשית הגועשת, להיכנס לכוננות ספיגה ובכך לחסוך
לעצמו שימוש במנגנוני התמודדות קיצוניים ומגבילים (פיצול,
פירוק, השלכה וכדומה).
לבסוף, והפעם במישור התרבותי־קולקטיבי, ההתנסות עם
התסביך מאפשר לילד, מעבר לתהליך הפרסונלי שהוא עובר
עם עצמו ועם הסובבים אותו, לספוג ולהטמיע את כללי היסוד
שבבסיס ההוויה והציביליזציה האנושית המתורבתת: איסור על
גילוי עריות וטאבו על רצח, ובמיוחד רצח האב והאם. כללי בסיס