24 / 68
2019
אוקטובר
24
בצורה אמפתית. מה שפרויד ראה כאגו לא בשל המנסה
להתמודד עם דרישות דחפיו, קוהוט ראה ככישלונות לא בלתי
נמנעים של אינטגרציה של העצמי. עונג פרוידיאני הוא מימוש
של דחף שהצליח להימנע מנזיפתו של הסופר אגו. התענגות
קוהוטיאנית היא מימוש יצירתי של הפוטנציאל האישיותי.
פרויד העניק לנו תהליך, יותר מאשר
מבנה. בעוד פרויד ראה את תורתו
כיישום הקפדני של עולם הטבע לתוך
עולם הנפש, הרי בימינו אנו נוטים לראות
את הפסיכואנליזה כהחלה של מדעי
הרוח לתוך הפסיכיאטריה
הדגש בגישה זו, שהולכת וכובשת את מקומה בפסיכואנליזה
ובנגזרותיה, הוא פחות אובייקטיבי ודטרמיניסטי, ויותר
סובייקטיבי ויחסי; היחסים בין המטפל למטופל אינם (רק)
יחסים בין אובייקט לסובייקט, אלא בין שני סובייקטים; האמת
המתגלה אינה בהכרח הבניה מחדש של העבר, אלא בנייה
נרטיביתשלו; המטפל אינו לגמרי אנונימי, אלא נחשף ומשתתף;
וההתנזרות מסיפוק צרכים מפנה את מקומה להשתתפות
אנושית ואינטראקטיבית של המטפל בסיטואציה הטיפולית.
), הסיטואציה האנליטית היא
1950(
במילים של פאולה היימן
) אף סבורים
1979(
במהותה מערכת יחסים. אטווד וסטולורוב
ש"המציאות הפרטית של המטפל מקדימה את המעורבות
Stolorow &(
האינטלקטואלית שלו בשאלת הטבע האנושי"
Atwood, Faces in a Cloud: Subjectivity in Personality
תרגום שלי).
,Theory. Northvale: NJ: Jason Aronson
המטפל הפרוידיאני, בגרסתו המזוקקת של קורט אייזלר,
הוא פרשן. אבל כבר פרנצי הציע "טכניקה אקטיבית", פרנץ
אלכסנדר הציע "חוויה רגשית מתקנת", מקסוול גיטלסון הציע
לאנליטיקאי תפקיד מזין, ויניקוט דיבר על "פונקציה מחזיקה"
) על הברית הטיפולית.
Zetzel
) ואליזבט זטצל (
holding
(
ההעברה של שלהי המאה העשרים נראית רוויה פחות פנטזיות
מיניות ותוקפניות, וכאשר אלו מרימות את ראשן עשויים לראות
בהן סימנים לכישלון אמפתי מצידו של המטפל.
האם השינויים הללו נובעים רק מאבולוציה של החשיבה
האנליטית עצמה או גם משינויים בטבע האנושי? התפתחויות
אלה נבעו, אולי, מתוך הניסיון שהלך והצטבר על ידי מטפלים
על פני יותר ממאה שנות טיפול, אך במידה רבה גם בהשפעתה
של סביבה אנושית אשר, אחרי השיא של המאות ה"מדעיות",
נעשתה יותר ספקנית לגבי יכולתה של חשיבה מדעית
פוזיטיביסטית לגאול את האנושות. ייתכן שניתן לראות את
עקרון אי־הוודאות של מכניקת הקוואנטים ואת פצצות האטום
שהתפוצצו אחריה כטראומה שהביאה למפנה בדרך שבה
האנושות מתייחסת אל המדע, שעבור פרויד ובני דורו היה כה
מרכזי וחיוני בדרכם אל האמת שתרפא. אנשים בתרבות שלנו
מייחסים חשיבות לעולמם הפנימי, לרגשותיהם ולחוויותיהם,
אולי יותר מאשר לקונפליקטים שלהם עם העולם ולכוחות
המופעלים עליהם. חיפוש אחר אמת אובייקטיבית מפנה את
מקומו לחיפושאחר עצמי אותנטי. חקירה אובייקטיבית (כביכול)
של העבר הוחלפה בחקירה סובייקטיבית ואינטראקטיבית של
הכאן ועכשיו הטיפולי. היכולת להסתגל לסדר הקיים מוחלפת
באינדיבידואליזם ובצורך במקוריות, יצירתיות, ספונטניות,
והמצפון החברתי נעשה פחות חשוב ביחס ליכולת "לאהוב את
עצמך".
אנליטיקאים רבים סבורים שהמטופל (או המטופלת,
כמובן) הנוירוטי שפרויד ראה מפנה את מקומו למטופל עם
הפרעת אישיות, ובמיוחד, רגשות אשמה מפנים את מקומם
19־
לנרקיסיסטיות. ה"קפיטליסט האגואיסטי" של המאה ה
מוחלף בנרקיסיסט הנצלני של סוף המאה העשרים (קפיטליזם
חזירי?). כפי שהאנושות של המאה העשרים התפכחה, אולי,
, ייתכן שהאנושות של המאה
19־
מהפוזיטיביזם של המאה ה
מתפכחת מהאידיאליזם של המאה שקדמה לה, כמו
21־
ה
שחגגו בוודסטוק, ומאוחר יותר הפכו ברוקרים
X
ילדי דור ה־
בוול סטריט.
השאלה מה מהפרויקט של פרויד נשאר עדיין בתפיסה
הפסיכואנליטית של ימינו יכולה להישאר פתוחה. אנאליטיקאים
מודרנים נוטים לראות את הישגו של פרויד לאו דווקא בהצגה
של תאוריה שלמה וסגורה, אלא בכך שפרויד אפשר לנו לחשוב
על מה היא הנפש, וחשיבה זו עדיין הולכת ומתפתחת. במילים
אחרות, פרויד העניק לנו תהליך, יותר מאשר מבנה. בעוד פרויד
ראה את תורתו כיישום הקפדני של עולם הטבע לתוך עולם
הנפש, הרי בימינו אנו נוטים לראות את הפסיכואנליזה כהחלה
של מדעי הרוח לתוך הפסיכיאטריה: הרמנויטיקה יותר מאשר
מדע. אבל כבר פרויד עצמו, במבט מפוכח אחרי יותר מארבעים
שנות אנליזה, היה מוכן להחליף "שחזור" ב"הבניה", והעיר
כי "רק בהמשך האנליזה ניתן להגיע להכרעה בדבר נכונות
ההבניה שלנו או התועלת שבה ... אנו נוהגים כמו המשרת
המוכר מסיפוריו של נסטרוי, אשר תשובה אחת ויחידה היתה
בפיו על כל מה שנשאל: הכל יתבהר במהלך הדברים" (הבניות
, תרגום ערן רולניק למאמרו בספר "הטיפול
1937 ,
באנליזה
.)232 '
, הוצאת עם עובד, עמ
2002
הפסיכואנליטי" משנת