17 / 68
פסיכואקטואליה
מנגנוני הגנה חלשים יותר, קושי בשמירה על גבולות
•
ומהירות בחשיפה אישית.
פער בין הצורך של המטופל לדעתו לבין התפיסה של
•
המטפל את צרכיו.
מרווחי זמן ארוכים יותר בין מפגשים למרות הזמן האוזל.
•
) עקב
•
self object
הצורך במטפל כאובייקט-עצמי (
.)
Muslin, 1992
היעדר אחר משמעותי (
המטפל לומד מהמטופל ולא רק מטפל בו, חלק
•
מהעברה נגדית.
הכרת המטפל במוגבלות הטיפול והמטפל.
•
מי הם הזקנים שאני פוגשת כיום?
וחצי.
97
המטופלת המבוגרת ביותר שלי, רחל, היא בת
בזיקנה המאוחרת, חוזרים לספור גם בחצאים. היא מתגוררת
עם מטפלת, התנועה שלה מוגבלת והיא נעזרת בהליכון.
70-
למרות מגבלותיה, היא מבשלת כל שבוע לילדיה בני ה
ויותר, ומציידת אותם בקופסאות פלסטיק מלאות כל טוב.
היא משחקת עם חברותיה הצעירות ברידג’ וקלפים, שולחת
מיילים למשפחתה ומדי פעם גם אלי, ויורדת לקרוא עיתון
חינמי, כל יום. יש לה זיכרון פנומנלי. היא יודעת את מספר
הטלפון שלי בעל פה, אף שהיא מתקשרת אלי רק לעתים
רחוקות.
שעדיין נוהגת
90-
אחריה צועדת בקומה זקופה אנה, בת ה
ומנהלת את הרכוש המשפחתי ביד רמה. קשה לה מאוד
” כשהיא מרגישה צעירה עדיין.
90
להיות “זקנה בת
צועד באטיות ובזהירות.
85-
נעזר במקל הליכה, שלמה בן ה
אחוזי הנכות שלו הוא עדיין מתנדב
92
הוא ניצול שואה, ועם
פעיל בעבודה עם נוער ועם קשישים עריריים. לאחרונה
פוקדים אותו חרדות וחלומות מטרידים. הפנייה לייעוץ היא
משום הדאגה לבתו שאינה נשואה עדיין.
(בר-טור,
92
והיום הוא בן
85
נפתלי, שעליו כתבתי כשהיה בן
), ממשיך לעדכן אותי בהומור אופייני מדי כמה שבועות
2009
שהוא עדיין מנהל את חייו ביד רמה ומשמש כיועץ פיננסי
בחברה, אף שגם לו כבר יש מטפל סיעודי.
ממשיך ללוות אותי במחשבותי. הוא כבר איננו
95-
יוסף בן ה
בין החיים. הוא פנה אלי בבקשה שאהיה יועצת לנישואין כדי
לסייע לו בקשיים ביחסיו עם אשתו הצעירה. יוסף לימד אותי
על חשיבות האהבה והתשוקה בזיקנה המאוחרת (בר-טור,
.)2006
נוכחת נפקדת היא גם לילי, אשר כרוח סערה פרצה לחיי.
אישה קטנה מלאת אנרגיה וסטמינה (אהבת החיים), שאינה
נחה לרגע וכולה עשייה, יצירה, נתינה, למשפחתה, לחברה,
אין סוף תוכניות אך המון מחסומים ותסכולים שהיא חווה
בטיפול בבעלה החולה ובחוסר ההבנה והנגישות של ילדיה
האהובים. לילי נפטרה בפתאומיות זמן קצר לאחר שהחל
הקשר בינינו, הותירה אותי עם העוצמות הרגשיות שלה
והתסכול האישי של החמצה.
זקנים אלה מייצגים אמנם את “הלפיד בראש המחנה”,
“זקנים חסרי מנוח”, פעילים, צלולים, שממשיכים להיות
מעורבים מאוד בחיים. הם מנסים בדרכם להסתגל למציאות
המשתנה, ואף להיעזר בפסיכולוג במידת הצורך. אך לאור
המהפכה הדמוגרפית צפויים להתווסף עוד רבים שיזדקקו
לתמיכה, או לטיפול פסיכולוגי.
רחל ושכמותה מייצגים הזדקנות מוצלחת. לעומתם, בקצה
השני של הסקאלה, נמצאים הזקנים החולים, הירודים לא
רק פיזית אלא גם קוגניטיבית או נפשית. אלה זקוקים לסוג
אחר של טיפול, שבמהותו הוא תמיכתי אך מאוד משמעותי.
. מלח הארץ, צעירה בגופה וברוחה,
78-
כך עם אסתר בת ה
שנים הודפת במאמץ רב את מחלת האלצהיימר
3-
שמזה כ
המכרסמת לאיטה. השיח הטיפולי איתה הוא דל ומצומצם,
אך היא זקוקה לו מאוד כי זה המקום הבטוח היחידי שבו היא
יכולה, לדבריה, “לקטר” כמה קשה לה. ילדיה מתקשים להבין
זאת, ועם חברותיה היא עוטה את מסכת הזיקנה הבריאה
שמא תיחשף מחלתה.
חלק גדול מהמטופלים שלי הם בני משפחה. בעיקר בנות
זוג וגם בני זוג המשמשים כמטפלים עיקריים הם “הקורבנות
הסמויים” המשלמים מחיר גבוה עקב מצבו הירוד של בן
זוגם, והם לכודים במלכודת שעשויה להיות ארוכת שנים.
עבורם המפגשים עם הפסיכולוג הם גם המקום הבטוח שבו
אפשר לקבל תמיכה נפשית, אך בעיקר לגיטימציה לרגשות
התסכול והכעס, האֵבל על בני זוג נוכחים נפקדים. הם חווים
“אֵבל מעורפל” שאין לו מסגרת וזמן לגיטימיים ומוכרים.
האדם שעליו הם מתאבלים עדיין חי אך “מת”.
את הבדידות אני פוגשת אצל רבים
מהזקנים. בדידות קיומית, מלווה בעצב
מתמשך על החסר ועל היעדר קשר
אינטימי ממשי, ובעיקר על היעדר הבנה
עד כמה זה “לא פשוט” להיות זקן
או זקנה
17