56 / 68
אפריל 5102
- 56 -
אלא פירוט הדיון יישאר בתרשומת האישית. ברשומה יצוין קיומן
של ההדרכה וההתייעצות, יוזכרו החלופות שנשקלו, ותובא
ההחלטה בדבר האבחנה או התוכנית הטיפולית שהומלצו
בפועל. ההבדלים בתכליות ובתכנים של התרשומת בהשוואה
לאלה של הרשומות מתבטאים גם בכללי האתיקה והחוק
החלים על התרשומת, ואינם זהים לאלה החלים על הרשומות.
עוד לומדים אנו מכתבי פסיכולוגים בכירים כי המטפל משתמש
באסוציאציות האישיות ובחוויה האישית שלו כדי להבין את
התהליכים הלא מודעים שחווה המטופל וכדי לבנות יחד איתו
את התהליך הטיפולי, ומכאן עולה השאלה אם יש לכלול
זאת ברשומה או רק בתרשומת אישית. בספרם של פרופ’
ג’ שפלר, ד”ר י’ אכמון וד”ר ג’ וייל “סוגיות אתיות במקצועות
הטיפול והייעוץ הנפשי” (הוצאת ספרים מאגנס, 3002) בפרק
11 “הרשומה הרפואית” מציינים כי החוק הכיר בכך שיש חלקים
בתיעוד הטיפול שהם תרשומת אישית של המטפל ועל כן אינם
כפופים לדרישות החוק בכל הנוגע לרשומה הרפואית.
תרשומת אישית, לדעת פסיכולוגים בכירים אלה, כוללת רישומים
בדבר התרשמות סובייקטיבית של המטפל, זאת לעומת רישום
נתונים אובייקטיביים ושל המסקנות המקצועיות המתחייבות
מהן. במסגרת פסיכותרפיה (בעיקר פסיכותרפיה דינמית
ובפסיכואנליזה) הפרדה זו איננה פשוטה. בתהליך הטיפול נוצרת
תערובת מורכבת בין חוויות המטופל לחוויות המטפל. המטפל
משתמש באסוציאציות האישיות ובחוויה האישית שלו כדי להבין
את התהליכים הלא מודעים שחווה המטופל וכדי לבנות יחד
איתו את התהליך הטיפולי. לחוויה הסובייקטיבית של המטפל
יש אפוא חלק חשוב בתהליך הטיפול ומכאן עולה השאלה אם
יש לכלול אותה ברשומה או רק בתרשומת אישית.
עוד כותבים המחברים כי ישנם פסיכותרפיסטים הנוהגים לאחר
השלב הראשון של קבלת המטופל לרשום את האנמנזה, את
ההערכה הפסיכולוגית שלו ואת ההחלטות לגבי הטיפול, ואחר
כך, במהלך הטיפול, לנהל רישום מפורט כתרשומת אישית
ובצדה רשומה רפואית שוטפת, הכוללת סיכום מקוצר של כל
פגישה המבליט את הבעיות המרכזיות, התהליכים המרכזיים,
שאלות לבדיקה ובירור וכדומה.
המלומדים שי לדרמן וגבי שפלר מציינים במאמרם על “ניהול
רישום כפול בפסיכותרפיה פסיכו-דינמית: הגנה נוספת
לפרטיותו של המטופל בהקשר של הטיפול הנפשי” אשר
פורסם בכתב העת רפואה ומשפט, גיליון 34, ינואר 1102, כי לצד
הרשומה הרפואית רשאי המטפל לנהל תרשומת אישית שאינה
חלק מהרשומה. לדעתם, תכליתה של התרשומת האישית
היא לאפשר למטפלים מרחב מקצועי מוגן להרהר ולהתלבט
בהתרשמויותיהם, מחשבותיהם ודעותיהם בניגוד למסקנותיהם
המגובשות, בלי לחשוש שמא אלו תשמשנה נגדם אם תועבר
הרשומה למטופל. למטופל מוקנית זכות לקבלת מידע מתוך
הרשומה הרפואית המתייחסת אליו, ואם ישמרו המטפלים
ברשומה התלבטויות או הרהורים בנוגע לטיפול, אפשר שחומר
זה יגיע לידיו של המטופל ואז הוא עלול לשמש נגדם. ההכרה
בחשיבות ובתועלת המקצועית של קיומו של מרחב מקצועי זה
לשם התלבטות והרהור היא שהובילה, לפי מאמר זה, לעיגונו
החוקי בדמות התרשומת האישית.
המלצה ולקראת הבאות
החיסיון הפסיכולוגי הוא מוגבל. במציאות המשפטית
הנורמטיבית והמעשית, ומסתבר כי הוא מוסר בקלות.
לעומתו, התרשומות האישיות שבידי הפסיכולוג מוגנות יחסית.
התרשומת האישית, מהותה והיקפה לא הוגדרו בחוק או
בתקנות. לדעתי הדבר טעון הבהרה והשלמה. לדעתי בתי
המשפט טרם אמרו דברם על התרשומת האישית וגדרה ונקווה
כי יביאו את השיקולים לפתחם בצורה נכונה. בעת הזאת,
בשל העמימות וחוסר הבהירות אציע לנהוג בזהירות. עצתנו
הפרקטית לפסיכולוגים לא לערב בין התרשמות הפסיכולוגית
לבין ההתרשמות האישית. אציע להבחין בניירות ובתיקיות בין
הרשומה לבין התרשומת ולהפריד ביניהם פיזית ופורמלית
באורח שוטף. וכך, בעת שתהיה דרישה לחשיפת מידע וחומר,
יהיו כבר הדברים והחומרים שונים, נבדלים ומופרדים. אציע כי
התרשומות האישיות תישאנה כותרת כזו בתוך הכתוב עצמו
ולא יהיה צורך במיון לצורך הפרדה.
ההכרה במעמדן ובחסיונן המלא והמוחלט של התרשומות
האישיות של הפסיכולוגים רצויה וחשובה לדעתי ויש לכך
היבט נוסף. כל עוד בידי המטופל לוותר על החיסיון, הוא נחשף
בקלות לדרישה וללחצים של אחרים להסכים לכך. גם כאשר
אין זה ברצונו האמיתי ואין זה לטובתו. לעניות דעתי, על החוק
והמערכת המשפטית לראות גם תכלית חשובה זו לצנעת
הפרט ולזכויות האדם.
זו וגם זו: לדעתי אין זה בטובת זכויות הפרט אם החוק ייאלץ
לחשוף בפניו תרשומות אישיות. הדברים עלולים להגיע כך
אפילו לשנואי נפשו ולמבקשי רעתו ולאנשים עמם יש לו
מחלוקות. וישנם לדעתי דברים של הפסיכולוג שאינם בשלים
להציגם בפניו של המטופל ועלולים להזיק לו או לטיפול.
הגילוי והחשיפה יכולים להיות מוצדקים והולמים אם ייעשה
האיזון הדרוש לגבי רשומות רפואיות פסיכולוגיות. לא כן לגבי
תרשומות אישיות. התרשומות האישיות חייבות לדעתי להיות
חסויות וסודיות, ולא ניתנות לגילוי.
לדעתי, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ברשימה זו, יש מקום
להבחין בין חומר רפואי, אבחוני וטיפולי של פסיכולוג, לבין
סודות אינטימיים רגישים ואישיים של המטופל. יש לקוות
כי פסיקת בתי המשפט תכיר בכך. לדעתי, אדם אינו יכול
להיעזר בפסיכולוג במידה מספקת, לקבל את עצתו והדרכתו,
אם אין הוא יכול לפתוח את סגור לבו ולשתף אותו בחוויותיו
האינטימיות, רגשותיו ומחשבותיו. נזכור ונזכיר שלפסיכולוגים
נזקקים לא רק חולים שלגביהם הרשומה הפסיכולוגית כמוה
כרשומה רפואית. גם אנשים בריאים זקוקים לפסיכולוג,
למשל כדי לפתור בעיותיהם, להיעזר ולהתמודד עם קשיים.
בכלל זה גם כדי להביא לידי שיפור יכולת אישית, התמודדות
עם משברים ועוד ועוד כגון זה. אם יש עליהם מורא וחשש כי
סודותיהם האישיים והאינטימיים ייחשפו, כי אז מוגבלת היכולת
של הפסיכולוגים לתרום להם ולחברה. לדעתי יש לזכור את
הערך והתכלית שמאחורי החיסיון הפסיכולוגי וליישם ולקדם
אותו בהתאם. על הצעות והמלצות בנושא זה ברשימה נוספת.
עד אז נקבל בהערכה הצעות מקוראנו.