53 / 68
פסיכואקטואליה
- 53 -
החיסיון הפסיכולוגי הוא כלי חיוני לעבודתו של הפסיכולוג. הוא
חשוב למטופלים ומשרת את ייעוד הפסיכולוג לעזור לפרט
ולחברה. ואף על פי כן, במרוצת השנים הועם זוהרו, נפגם
מעמדו, הוא כורסם, נפרץ, נעקף ולא נאכף עד כדי הצורך
להחזירו, לדעת כותב שורות אלה, למעמדו הראוי והנכון.
עיקרי המצב החוקי
שמירה על חיסיון רפואי הנה אחת מאבני היסוד שעליהן
מושתתת מערכת היחסים בין מטפל לבין המטופל אשר סומך
ידו כי המידע שאותו מוסר למטפל לא יפורסם ברבים. בחוק
זכויות החולה תשנ”ו - 6991 (להלן: “חוק זכויות החולה”) הוגדר
כי “מטפל” הנו גם פסיכולוג. החשיבות של חיסיון זה מקבלת
משמעות נוספת כאשר מדובר במערכת היחסים בין פסיכולוג
ובין מטופלו. סוג המידע אשר ניתן לצפות כי הפסיכולוג ייחשף
אליו במהלך הטיפול הנו אישי ביותר. החשש לחשיפת המידע
עשוי להרתיע מטופלים מלפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי.
הדברים זכו לביטוי רחב אצל המחוקק הישראלי אשר הכיר
בחיסיון בין הפסיכולוג למטופלו בחוקים שונים, כפי שיפורט
ברשימה זו.
הכללים והתנאים לחיסיון הפסיכולוגי
המחוקק הכיר בחיסיון שבין הפסיכולוג למטופל ובסעיף 05
לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א - 1791 (להלן: “פקודת
הראיות”) שעניינו עדות פסיכולוג. נקבע כי פסיכולוג אינו חייב
למסור ראיה על מטופל שלו, אשר הגיעה אליו תוך כדי ביצוע
תפקידו ואשר לפי טיבה נמסרת לפסיכולוג מתוך
אמון כי ישמרה בסוד.
יחד עם זאת, יצוין כי החיסיון הניתן לפסיכולוג הנו
חיסיון יחסי, שניתן להסרה באחת משתי החלופות
הבאות: הראשונה, ויתור של המטופל על החיסיון.
השנייה, אם מצא בית המשפט כי יש צורך בגילוי
הראיה.
החובה על הפסיכולוג עולה גם מחוק הפסיכולוגים,
תשל”ז - 7791 (להלן: “חוק הפסיכולוגים”). חוק זה
קובע בסעיף 7 כי על הפסיכולוג לשמור בסוד
מידע על אדם אשר הגיע אליו מעיסוקו המקצועי
או בעקבותיו, וכי אינו רשאי הוא לגלותו אלא באחת
מאלה: גילוי המידע דרוש לדעת הפסיכולוג לצורך
הטיפול באותו אדם, קיימת חובה או רשות בחוק
לגלות את המידע, או ניתנה הסכמת המטופל
בכתב, שלא בוטלה בכתב על ידו, לגילוי המידע.
גם בסעיף 91 לחוק זכויות החולה נקבע כי מטפל, אשר כאמור
לעיל מוגדר, בין היתר, כפסיכולוג, חייב לשמור בסוד כל מידע
הנוגע למטופל אשר הגיע לידיו תוך כדי מילוי תפקידו או
במהלך עבודתו.
החיסיון הפסיכולוגי יחסי ולא מוחלט
חוק זכויות החולה מכיר בהיותו של החיסיון יחסי, והוא מונה
בסעיף 02 את התנאים שבהם רשאים לסטות מהכלל ולגלות
מידע שיש עליו חיסיון. ההסדר המצוי בסעיף 02 כולל את
האמור לעיל בפקודת הראיות ובחוק הפסיכולוגים, ומוסיף
את האפשרויות הבאות: כאשר גילוי המידע הנו למטפל אחר
לצורך טיפול במטופל או כאשר גילוי המידע הנו באישור ועדת
האתיקה שהוקמה על פי סעיף 42 לחוק זכויות החולה.
המחוקק ראה צורך לעגן את זכותו של אדם לפרטיות גם בחוקים
אשר להם מקנה המשפט מעמד חוקתי. בסעיף 7 לחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו נקבע כי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת
חייו וכי “אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו”.
הוראה דומה קיימת גם בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ”א
- 1891 אשר מגדירה פגיעה בפרטיות כ”הפרה של חובת סודיות
שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם” או “הפרה של
חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם
מפורש או משתמע”.
בנוסף, חובת שמירת המידע של המטופלים מקבלת ביטוי
גם בקוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים - 4002 (להלן:
עו”ד ברוך אברהמי, היועץ המשפטי להפ”י.
החיסיון הפסיכולוגי, מה שנותר ממנו והיכן
בכל זאת ישמור הפסיכולוג תרשומות אישיות
עו”ד ברוך אברהמי