55 / 68
פסיכואקטואליה
- 55 -
על תוכן המידע ולא רק של איש המקצוע, כגון: פסיכולוג.
לכן, הסרת החיסיון כפי שהוצע בפסקי הדין בעניין “אפרופים”
ובעניין סקולר לעיל עשויה לפגוע קשות במהלך הטיפול הרגיל.
זאת, בין היתר, מתוך חשש העשוי להתפתח אצל המטופלים
שמא בעתיד ייחשף המידע ואף ישמש נגדם בהליכים שונים
תוך פגיעה בפרטיותם (ת”א (מחוזי חי’) 50/599 פלוני נ’ מיקוד
אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע”מ (פורסם בנבו) 6002).
היכן בכל זאת ניתן לשמור
על דברים בסוד?
כאן נבקש להפנות תשומת הלב למה שנקרא תרשומות אישיות
של הפסיכולוג. לצורך כך מוצע לקרב מבטינו למקור שממנו
נובעת זכות העיון של המטופל בתרשומות הפסיכולוגיות. לדעת
כותב שורות אלה, במקום שאין למטופל עצמו זכות עיון, על
אחת כמה וכמה שאין זכות כזו לאחרים.
סעיף 71 לחוק זכויות החולה קובע: “מטפל יתעד את מהלך
הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול,
בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע
רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי
כפי שמסר, אבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול; ואולם
תרשומת אישית של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית”.
החוק קבע חריג בסיפא לסעיף 71(א) הנ”ל כי תרשומת אישית
של המטפל אינה חלק מהרשומה הרפואית.
בחוק זכויות החולה התשנ”ו - 6991 נקבע בסעיף 81 כי
“מטופל זכאי לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע
רפואי מהרשומה הרפואית, לרבות העתקה, המתייחסת
אליו”. “מידע רפואי” מוגדר בחוק זכויות החולה כ”מידע
המתייחס באופן ישיר למצב בריאותו הגופני או הנפשי של
מטופל או לטיפול הרפואי בו”. נזכיר כאן כי הוראות אלה של
חוק זכויות החולה חלות גם על הפסיכולוג היות וחוק זכויות
החולה מונה את הפסיכולוג בהגדרה של “מטפל” בין שאר
בעלי המקצועות החייבים בניהול ובשמירה על הרשומות
הרפואיות של המטופל.
סודיות התרשומת האישית שבידי
פסיכולוג
לדעתי מהוראות חוק זכויות החולה אנו למדים כי זכות
המטופל למידע לפי חוק זה מתייחסת רק לרשומה הרפואית
והפסיכולוגית המתייחסת אליו, ואין לו זכות מוקנית לקבל מידע
אחר הנוגע אליו, שאינו כלול או אמור להיות כלול ברשומה
הרפואית. ולפיכך, הואיל ותרשומת אישית של המטפל אינה
חלק מן הרשומה הרפואית והפסיכולוגית, אין מבחינת חוק
זכויות החולה למטופל זכות לעיין בחומר זה אלא אם כן בחר
המטפל להתיר לו לעשות כן.
לכן לדעתי ניתן אולי לאמץ הגדרה או אבחנה על דרך השלילה
ולומר שתרשומת אישית היא כל מה שאינו כלול או צריך להיות
ברשומת הפסיכולוג.
מה נכלל ברשומה הפסיכולוגית?
משרד הבריאות באמצעות הפסיכולוגית הארצית פרסם
תקן לרשומת פסיכולוג בתיק המטופל 21047971 מיום 21.4.61,
http://
פורסם במידעון הפ”י - יולי 2102. אפשר לעיין בו כאן:
www.psychology.org.il/sites/psycho/UserContent/files/psyc_17974012.pdf
השימוש בתרשומות אישיות
נראה לי כי אין להסתפק בכך ומעניין לראות כיצד ראו את
התרשומות האישיות פסיכולוגים בכירים עתירי ידע וניסיון.
כתבו על כך פסיכולוגים בעלי מעמד בתחום האתיקה. ד”ר
רבקה רייכר עתיר, שכיהנה כיו”ר ועדת האתיקה של הפ”י,
כותבת במאמרה החשוב “הרשומה הפסיכולוגית - כללים,
תכליות והנחיות” (פסיכואקטואליה, אוקטובר 6002) כי לרשומות
הפסיכולוגיות, כמו רשומת האינטייק, הטיפול והאבחון, ולרשומה
השוטפת, יש תכליות זהות. ולכן תכניהן דומים והכללים החלים
עליהן זהים גם הם. כאמור, לתרשומת האישית יש תכליות שונות,
ולפיכך תכניה והכללים החלים עליה שונים בהשוואה לאלה של
התרשומות. בהגדרתה, התרשומת האישית היא תרשומת של
המטפל, המנהל אותה לצרכיו, והיא כיומנו האישי של המטפל.
תכליתה האפשרית של התרשומת האישית היא להוות כלי
שבאמצעותו מביאים חומר להדרכה. היא גם משמשת למעקב
של המטפל אחרי ההתפתחות המקצועית שלו-עצמו ותיעוד
בפני עצמו. כמו כן, התרשומת יכולה להוות כלי לצורכי תיעוד
למען פרסום המקרה או שימוש בו לצורכי מחקר, הוראה וכד’.
כפי שכותבת ד”ר ריבקה רייכר עתיר, מאחר שתכליות
התרשומת האישית מתמקדות במטפל, הוא זה שאחראי על
תכניה. כך למשל, תוכני העברה נגדית והגיגים הקשורים בה, אין
מקומם ברשומה, גם אם השפיעו על ההתערבות הפסיכולוגית.
עם זאת, יש תכנים המופיעים בתרשומת האישית, אשר נובעים
מתהליך ההדרכה או ממקורות מקצועיים מוסמכים אחרים, שכן
אמורים למצוא דרכם מהתרשומת לרשומה. לדוגמא, בגיבוש
אבחנה או תוכנית טיפולית לא יפורט הדיון בין המדריך למודרך,