46 / 68
אוקטובר 5102
- 46 -
חייבים להתאים לערכי התרבות שבה הם חיים. (4) קשר
רצוף של קבלה, בניגוד לדחייה סמויה או גלויה מצד ההורים
הפוגעת בהתפתחות הרגשית של הילד.
בשל הצורך בשקילת גורמים רבים ומצבים
מורכבים, ביחסלכל ילד, טובתהילדהואמושג
שאינו ניתן להכללה, וכאשר נדרשת קביעה
כזו, יש להתייחס אל טובת הילד שבו מדובר
כבוד השופט פורת (1991) הציע מסגרת מקצועית אחידה
באמצעות 21 קריטריונים המשמשים יחד להגדרת הורות
טובה. הקריטריונים הם: (1) היכולת לספק לילד צרכים
פיזיים הולמים. (2) מסוגלות לתכנן סדר יום, סדר חיים וסדר
בית. (3) מסוגלות לספק לילד צרכים נפשיים והתפתחותיים
בסיסיים. (4) מסוגלות להעדיף את צורכי הילד על פני צורכי
ההורה בתחומים בסיסיים. (5) קיום יציבות בהתנהגות ההורה
בתחומים בסיסיים. (6) מסוגלות להיפרד מן הילד ולתת לו
להתפתח ולהיות אדם אוטונומי, עצמאי וחזק. (7) מסוגלות
להעניק לילד צרכים וערכים תרבותיים. (8) מסוגלות לגדל
את הילד תוך הצבת גבולות. (9) מסוגלות לתקן נזקים
וחסכים שיאובחנו בילד. (01) מסוגלות להתגבר על טראומה
אפשרית אצל הילד עקב החזרתו להורה מסידור חוץ-ביתי
זמני ולהתמודד עמה. (11) מסוגלות לקבל את האחריות
לדאגה לילד ולגידולו. (21) התאמה להיות דמות הורית
מספקת להפנמה חינוכית של ערכים ודמויות אל הילד.
קריטריונים אלה מגדירים מהי הורות טובה והיכן יש לתקן
הורות חריגה. בהתאם לנאמר לעיל, ניתן לראות כי אין
דרך ברורה ומוסכמת להערכת המסוגלות ההורית. קיומן
של הנחיות כלליות אינו פותר את הבעייתיות הכרוכה
בכך. כמו כן, עקרון טובת הילד הוא מושג שמשתנה
עם הזמן בהתאם לתפיסה של הילדות ובהתאם לידע
משתנה.
)9791(, מושג הילד כפי שהוא נתפס בכל
Kessen
לדעת
תקופה, הנו הבניה תרבותית, המעוצבת על ידי כוחות
תרבותיים, פוליטיים וכלכליים ועל פי אידיאולוגיות שונות.
כי לא רק הילד, אלא גם
Kessen
בהקשר לכך, טוען
הפסיכולוגיה של הילד, הנה הבניה תרבותית המשתנה עם
השינויים בתרבות הרחבה.
בשל הצורך בשקילת גורמים רבים ומצבים מורכבים,
ביחס לכל ילד, טובת הילד הוא מושג שאינו ניתן להכללה,
וכאשר נדרשת קביעה כזו, יש להתייחס אל טובת הילד
שבו מדובר.
מקרים של החזרת ילד חטוף
בהתאם לאמנת האג
מקרים מעין אלה הנידונים בבית משפט לענייני משפחה
מאופיינים בזוגות שבה ישראלים נישאים לאזרחים זרים
ומתגוררים עמם בחו”ל, בעיקר בארצות המערב. לאחר
הולדתו של ילד משותף, בן הזוג הישראלי, יחד עם הילד,
מגיעים לביקור מולדת בישראל, ונשארים בארץ בגין
החלטת ההורה הישראלי שלא לשוב לבן זוגו הזר על
רקע משברים זוגיים מתמשכים. בן הזוג, כאזרח זר, פונה
לבית המשפט לענייני משפחה בישראל ותובע חזקה על
ילדם המשותף. במקרים מעין אלה, בית המשפט בישראל
מתייחס לעניין קיום של החריג בסעיף 31(ב) לאמנת האג
(החזרת ילדים חטופים) תשנ”א 1991, הקובע:
“סעיף 31: על אף האמור בסעיף הקודם, אין הרשות
השיפוטית אם המנהלית של המדינה המתבקשת חייבת
להורות על החזרת הילד, אם הוכיחו האדם, המוסד או גוף
אחר המתנגדים להחזרתו כי
(א) ...
(ב) קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו
לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת
במצב בלתי נסבל...”.
במילים אחרות, בלשון הפסיכולוגית: ילדשאובחן עם צרכים
מיוחדים ובסיכון גבוה ושעלול להינזק בעקבות החזרתו
לנכר לחזקת ההורה התובע - יש להתריע מקצועית על
כך בחוות הדעת הפסיכולוגית לבית המשפט כדי לסייע
בתהליך הכרעת הדין. למעשה, מצב מעין זה משקף את
בתביעות נזיקין (זכי, 5102).
1
“הלכת הגולגולת הדקה”
חשוב להדגיש שצרכים מיוחדים של קטין חטוף עלולים
להתבטא בתחום הקוגניטיבי, הרגשי ובזיקתו של הילד
להורה המועדף בהתאם לחוק רצון הילד.
להלן הצעת מתווה אבחוני למקרים של החזרת ילד חטוף
בהתאם לאמנת האג:
הלכת הגולגולת הדקה: מקורה בחוק האנגלי, ואשר אימץ אותה החוק הישראלי. ההלכה מכירה באחריותו של המזיק לנזקים בלתי צפויים
1
שמקורם בחולשותיו של הניזוק.