45 / 68
אוקטובר 5102
- 45 -
עקרון טובת הילד המשותף לכל המקרים
המקרים השכיחים ביותר הנידונים בבית המשפט לענייני
משפחה מתמקדים במאבקי משמורת בין הורים במשבר
גירושין ובתיקי אימוץ שבהם קובע השופט אם להכריז על
קטין כבר-אימוץ. בתיקים אלה, שאלת המסוגלות ההורית
ואבחונה הפסיכולוגי מורכבים מבחינה מתודולוגית: ראשית,
אין תסמונת של “אי מסוגלות הורית” כהפרעה נפשית
; שנית, לא קיימים מבחנים
ICD10
ו-
DSM-5
בקבוצות הסיווג
פסיכולוגיים סטנדרטיים ספציפיים לאבחון מסוגלות הורית.
בפרסומים המדעיים של המחלקה לפסיכולוגיה, משפט
ואתיקה שאני עומד בראשה, מוצע אפוא מתווה להערכת
המסוגלות ההורית - בשלבים (זכי, 3002, 4002, 8002):
שלב ראשון - אבחון צורכי הילד.
•
שלב שני - אבחון היכולת של ההורים.
•
שלב שלישי - אבחון של הקשר הורה-ילד.
•
שלב רביעי - מסוגלותו והתאמתו של כל הורה לצורכי
•
הילד המסוים.
שלב חמישי - הפתרונות לטובת הילד: משמורת יחיד
•
עם הסדרי ראייה או משמורת משותפת.
כדי להגיע לאחידות מקצועית בין הפסיכולוגים המומחים
במתן עדות מקצועית פורנזית לבית המשפט נקבעו
סטנדרטים לכתיבת חוות דעת פסיכולוגית לבית המשפט
אשר נוסחו על ידי נציגי הסתדרות הפסיכולוגים בישראל,
משרד הבריאות והמחלקה לפסיכולוגיה, משפט ואתיקה
באוניברסיטת חיפה (וייל, וייס ויגיל, 1102).
סוגיות לא שכיחות בבית המשפט
ישנם מקרים שבהם נדרש פסיכולוג פורנזי למסור עדות
מומחה לסוגיות משפטיות מורכבות ולא שכיחות כגון
החזרת ילד חטוף בהתאם לאמנת האג, או תביעת סב
להסדרי ראייה עם נכדו, למרות התנגדות הוריו של הקטין.
סוגיות משפטיות מעין אלה מצריכות ידע מדעי וניסיון
מקצועי מתחומי הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הפסיכולוגיה
Cutler & Zapf,
המשפחתית והפסיכולוגיה המשפטית (
) במטרה לתכנן מתווה אבחוני שיסייע לשופט להכריע
2015
את הדין במקרים אלה, שלעתים נמשכים זמן רב ונקלעים
למבוי סתום.
מאמר זה בא לסייע לפסיכולוג המומחה הפורנזי לזכות
בהערכה מקדימה במקרים סבוכים אלה, ולצורך המחשה,
תוצגנה דוגמאות של מקרים שבהם שימש המחבר מומחה
מטעם בית המשפט כדי לסייע מקצועית בתהליך של
הכרעת הדין. חשוב להדגיש שגם אם מקרים מעין אלה
אינם שכיחים בדיונים של בית המשפט לענייני משפחה,
המשותף להם הוא העיקרון של טובת הילד.
שאלת המסוגלות ההורית ואבחונה
הפסיכולוגי מורכבים מבחינה מתודולוגית:
ראשית, אין תסמונת של “אי מסוגלות
הורית” כהפרעה נפשית ]...] שנית, לא
קיימים מבחנים פסיכולוגיים סטנדרטיים
ספציפיים לאבחון מסוגלות הורית
מצביע על הקושי להגיע להגדרה
(1995) Bornstein
אחידה של טובת הילד בחברה רב תרבותית (בדומה למצב
בישראל). לכן, לדבריו, אין אנו יכולים לפעול על פי צווים
כוללניים, בסגנון של “מה על ההורים לעשות”.
שטיינהאואר (5891) מציג קווים מנחים להערכת הכישורים
של הורים להעניק לילד את התנאים הדרושים להתפתחותו.
הוא מונה ארבעה ממדים של איכות כישורים שאותם יש
לבחון, שאמורים להיות אוניברסליים ומעל להבדלים של
שוני בין תרבויות. הממדים הם: (1) איכות הקשר הנפשי,
כלומר הביטחון המוענק לילד על ידי האדם העיקרי שמטפל
בו, קשר שיש בו ביטחון וקרבה ואשר מטפח את ההערכה
העצמית של הילד. (2) יכולת ההורים להבין את צורכי הילדים
ולספק אותם, והיכולת לשנות התנהגות בהתאם לצרכים
המשתנים של הילדים בתהליך התבגרותם. (3) היכולת
להקנות את ערכי התרבות של החברה, כאשר ערכי ההורים
חוות דעת
עיונים בפסיכולוגיה משפטית -
פסיכולוגית לבית משפט לענייני משפחה למקרים
לא שכיחים: החזרת ילד חטוף בהתאם לאמנת
האג, תביעת סב להסדרי ראייה עם נכדו
משה זכי
פרופסור משה זכי הוא ראש המחלקה לפסיכולוגיה, משפט ואתיקה - המרכז הבינלאומי לבריאות, משפט ואתיקה. הפקולטה למשפטים,
אוניברסיטת חיפה.