32 / 68
יולי 5102
- 32 -
הוא אומר: “אני רוצה ללמוד לאהוב את
עצמי”. מיד בהמשך הוא שואל אותי: “איך
אני עושה את זה”. אני לא יודע מה לענות לו,
והפעם גם בוחר שלא לענות, לפחות לא מייד
מיכאל לא מסתכל לי בעיניים. הוא מביט לנקודה רחוקה בחדר.
הוא מדבר במהירות ולא עוצר כמעט לרגע לדבר על רגשות.
את ידיו הוא פוכר בכוח ובמתח רב. אלו הגנות סינטוניות. הוא
לא ממש שם לב אליהן. כאשר אני, בעדינות, מצביע עליהן, הוא
מתעלם. כאשר אני חוזר על כך שוב ושוב, הוא מרצה אותי:
“אתה כנראה צודק”. אני שואל אותו איך הוא מרגיש והוא
מתקשה מאוד לענות, ורק כעבור זמן עונה: “כואב”. אני נותן
לרגש שלו להדהד.
הפעם אני גם מפרש: “זה מאוד סביר שאתה נמנע מלהביע
רגש. הדרך שלך, של מיכאל הקטן, להמשיך ולשרוד, הייתה
שמסוכן להרגיש. עם זאת, היום אתה משלם על כך מחיר כבד”.
הפרשנות מהווה גשר לשינוי נקודת המבט. דרך בעבורו להכיר
בהגנות שבהן הוא משתמש כדי לווסת את החרדה שמתעוררת,
ואולי בהמשך, דרך לאפשר שינוי ביחס לעצמי.
) כותב: “המטרה של כל רגע בכל מפגש
Malan
מלאן (9791 ,
טיפולי הינה לסייע למטופל להיות במגע עם רגשותיו האמיתיים,
עד כמה שהוא יכול לשאתם”. כ-51 שנים קודם לכן ניסח מלאן
את מוקד הטיפול במושגיו של פרויד, לפי המודל של דחף-
חרדה-הגנה. הסימפטום המרכזי מהווה, לדעתו, ביטוי הגנה
להתעוררותו של דחף מעורר חרדה. המטפל והמטופל עסוקים
,)
F
) והרגש (
A
), החרדה (
D
באופן אקטיבי בגילוי ההגנות (
ושלושת אלה מהווים את משולש הקונפליקט של מלאן.
) לחוויה הרגשית המתקנת,
D
המטרה היא לסלק את המחסומים (
המאפשרת חוויה וביטוי אדפטיביים של רגשות וצרכים נורמליים
שהודחקו.
בחיים מחוץ לחדר הטיפולים, הפגיעות והאכזבות לא מפסיקות.
מיכאל מתקבל לעבוד כרכז גיוס בחברת כוח אדם, עבודה
שהוא רצה מאוד והוא מתגאה בכך שהתקבל אליה. למרות
חוסר הניסיון שלו בתחום, הוא מקבל משובים חיוביים על עבודתו.
הוא נשאב לתוך העבודה ונותן את כולו. יום אחד הוא מתקשר
אלי בהתקף בכי נורא. בבוקר אותו היום לא הגיעו כל הרכזים
לעבודה, וכל העומס והלחץ הוטל על מיכאל. מנכ”ל החברה
נכנס בסערה לחדר, מצא שם רק את מיכאל והתפרץ עליו
שהעבודה לא נעשית. מיכאל מספר שבאותו רגע הוא פשוט
התפרק. הוא פרץ בבכי, מלווה ברעידות בכל הגוף, ולא הצליח
להפסיק. הוא נשלח על ידי המנכ”ל הביתה להירגע. הוא הגיע
אלי לפגישה דחופה שבה לא הפסיק לבכות, עד אשר גמלה
בלבו ההחלטה לא לחזור לשם יותר לעולם.
.
Working Through
אני מכנה לעצמי את השלב הזה בטיפול
תהליך לא פשוט של עיבוד. לא מספיקה רק התובנה שיוצרת
קתרזיס. נדרש תהליך של עיבוד חזרתי. מרכיבים של תובנה
ושחרור רגשי, העלאת הזיכרונות ויצירת שינויים בהתנהגות.
החיים נעים בין חדר הטיפולים למציאות בחוץ. ישנה ירידה
בשימוש בהגנות ועלייה בהפעלה של רגשות. עדיין אין למיכאל
תחושה של שליטה וקומפטנטיות. הדברים תמיד קורים לו והוא
לא שולט עליהם, אבל לפחות הוא מרשה לעצמו להרגיש את
הכעס, האכזבה החרדה והבושה.
במהלך התקופה שחלפה מיכאל בחר ללמוד תואר ראשון
במדעי החברה, משולב עם ייעוץ ארגוני. הוא נרשם ללימודים
ומתחיל מכינת קיץ קצרה באנגלית. במכללה מציעים לו
להצטרף לפרויקט פרח ולטפל בילד עם קשיים חברתיים. אני
מעודד אותו לקפוץ על ההזדמנות. הפעם אני מרשה לעצמי
להסביר לו למה: האהבה של הילד האחר, שצריך אותך, שרוצה
אותך ואוהב אותך, תוכל לסייע לך להתחיל לאהוב את עצמך.
אכן, נראה שהבחירה הזו בחונכות עושה למיכאל פלאים. הוא
מספר על חוויותיו ומסתכל לי בעיניים. הוא פתאום מדבר לאט
יותר ומשתמש פחות בהגנות. הוא מוצא אהבה בעבודה. הוא
מתחיל להרגיש בעל ערך והוא מרגיש שמחה.
החיים נעים בין חדר הטיפולים למציאות
בחוץ. [...] הדברים תמיד קורים לו והוא לא
שולט עליהם, אבל לפחות הוא מרשה לעצמו
להרגיש את הכעס, האכזבה החרדה והבושה
סיכום
אנו עומדים לסיים את הטיפול. יש מולנו נקודת סיום נוחה
להגדרה, עם תום השנה שניתנה על ידי משרד הביטחון. ברור
שהטיפול במיכאל לא הסתיים. יש עוד מוקדים הדורשים
התערבות שעדיין לא טופלו. מיכאל עוד מעט בן 72. למרות
כמיהתו לקשר הוא מעולם לא בנה לעצמו זוגיות תקפה. הוא
סוחב איתו כבר 8 שנים סיפור לא גמור של קשר עם בן זוג נשוי
ועם ילדים שמופיע ונעלם.
הקשר הטיפולי בינינו יציב ומבוסס על דיאלוג הדדי, שיתוף
פעולה ואמפתיה. מיכאל יודע להסתכל אחורה ולראות את
הדרך המשמעותית שעשה בשנה האחרונה. עומדות לפניו
התמודדויות לא פשוטות של שילוב עבודה, לימודים והמשך
עבודה לבניית זהות עצמאית. מעניין לראות איך הוא יתמודד
עם הפרידה הצפויה. אני מכיר בכך שייתכן שיבקש המשך
טיפול שנה נוספת.
האתגר והקסם של הטיפול הממוקד, נובע בין היתר, לדעתי,
מהמפגש שנוצר בצומת זה בין כמה שיטות טיפוליות ואף
ייעוציות. אליעזר ויצטום ואלי חן (9891) מציעים מודל חדשני של
טיפול דינמי קצר מועד רב שלבי. מודל זה רואה את המטופלים
כמי שנמצאים בתהליך מתמשך של גדילה והתפתחות, ומציעים
להתאים את שיטת הטיפול ותכניו לשלב ההתפתחותי המסוים
שבו מצוי המטופל בעת הפנייה לטיפול.