17 / 68
פסיכואקטואליה
- 17 -
(חופש ביטוי). עברתי מהדגשת חיפוש אחר תחום עיסוק לחיפוש
אחר זהות מועדפת שאחד מהיישומים שלה הוא במקצוע.
לאחר שנים של עבודה כמטפלת נרטיבית, נעזרתי יותר ויותר
בחשיבה, תפיסת העולם ושיטת העבודה הזו גם בייעוץ.
בדיעבד, ריגש אותי לראות עד כמה גישה זו מתאימה לייעוץ
ומעשירה אותו. בעיקר, משום שהיא מאפשרת לנועץ, במספר
מועט של פגישות, להכיר את “הסיפור רווי הבעיה” שמעכב
חיבור או מימוש של רצונותיו, ערכיו ותפיסות העולם המועדפות
שלו, והוא מתבטא בקושי לבחור כיוון תעסוקתי.
בעזרת גישה זו הנועץ לומד להכיר את “הסיפור רווי הבעיה”
ואת השפעותיו, נוקט עמדה מולו ואף מוצא בעצמו את “הסיפור
המועדף” שלו שממנו ניתן להסיק את הכיוון התעסוקתי ולחברו,
כמובן בתמיכתי ובהנחייתי (כאן אני כן תורמת את הידע שלי
בעולם המקצועות) למקצוע.
אין זהות אחת נכונה ואחרת שגויה,
אלא שאיפה לבחור בזהות או בסיפור
מועדף [...] הבחירה נעשית דרך זיהוי
וצמצום הסיפור רוויי הבעיה והשפעותיו
ואיתור הסיפור המועדף והרחבתו
כמו בסיום טיפול נרטיבי, גם בייעוץ התעסוקתי הנרטיבי, פרט
למציאת המקצוע, הנועץ עושה בחירה מודעת באיכות החיים
הרגשית והתפקודית המועדפת עליו. הוא יודע מדוע וכיצד הגיע
אליהם, כיצד לשמרם וכיצד להתמודד עם הקשיים המוכרים
שעלולים לחזור.
היציאה לדרך חדשה (קריירה ראשונה או שנייה) עם היכרות
מעמיקה עם “מה שיש” ולא רק עם “מה שחסר” (היכרות של
יכולות, מיומנויות, דרכי פעולה רלוונטיות לסיפור המועדף,
רצונות, שאיפות, ערכים ותפיסות עולם), מעשירה את היכרות
האדם עם החלקים שיאפשרו לו מימוש עצמי בתחומים נוספים
וחיים מלאים יותר.
תיאור מקרה 1
רז (שם ופרטים בדויים), בחור בן 52, נפצע בתאונה ולא זוכר
את חייו לפניה. התחיל לפני התאונה ללמוד, אך אחריה הפסיק
כי לא זכר מדוע בחר בתחום זה. לאחר שיחות היכרות, שיתף
בקושי שיש לו לקבל החלטות ובתחושת הסבל הנגרמת לו
כתוצאה מהעברת האחריות על קבלת החלטות לאשתו (עצם
הזכרת הקושי בקבלת החלטות כמקור לסבל רומזת על
העדפה שקשורה ליכולת זו).
שאלה מחצינה: איך אי קבלת ההחלטה משפיעה עליך?
(השפעת “הסיפור רווי הבעיה”)
תשובה: אני מרגיש טיפש, חלש, לא מתמצא. ברור לי שפעם,
לפני הפציעה, לא הייתי ככה. הייתי דומיננטי, בולט.
ש’: איך לדעתך הרגשת כשהיית דומיננטי, משפיע?
ת’: אני בטוח שהרגשתי ביטחון, שווה, לא נחות. הערכתי את
עצמי, זה בטח שימח אותי. אבל עכשיו זה שונה, עכשיו קשה לי,
אני מרגיש אחרת. (כמובן שניתן מקום רב יותר מזה המצוטט
כאן לשיח על “הסיפור הכואב” והשפעותיו, אך עם זאת, מאחר
שהסיטואציה הייתה ייעוצית ולא טיפולית, חזרתי לחיפוש אחר
“הסיפור המועדף” שעליו רמז).
ש’: האם בחיים היום יש מצבים, רגעים (“אירועים יוצאי דופן”)
שבהם הביטחון, תחושת “השווה” וההערכה קיימים?
ת’: ... (לאחר הפסקה ארוכה) רק כשאנשים מבקשים ממני
עזרה בעבודה.
ש’: עזרה במה?
ת’: כל פעם שהם נדפקים על ידי כל מיני גורמים - על ידי
מוסך, על ידי הבנק, על ידי בזק, הם מבקשים ממני שאבדוק
את החשבון, את החוזה, שאדבר עם הנציג, שאכתוב עבורם
מכתב.
ש’: ובמצבים אלה אתה מרגיש יותר את השפעת הביטחון,
ההערכה?
ת’: כן. אני אוהב להבין לעומק חוזים, לראות איפה יש סתירות,
שגיאות, כפילויות. להעיר, לעזור למי שנדפק.
כאן בדקנו גם תפיסות עולם וערכים שקשורים להעדפה שלו.
רז חיפש עדויות להם מהעבר ומההווה בעזרת אנשים הקרובים
אליו, ואיתרנו גם יכולות, כישורים ומיומנויות שאפשרו את קיומה
של ההעדפה. “עיבינו” את “הסיפור המועדף” שלו. רז כינה
אותו: ‘להבין ולשנות’. מכאן עברנו לתרגום של הסיפור המועדף
לתחום המקצועי. רז חיפש מקצועות שיאפשרו לו “להבין
ולשנות”, מקצועות שיאפשרו לו להבין חוזים לעומק ולאתר
סתירות, כפילויות, אי דיוקים וכו’. הוא מצא שני תחומים ביניהם
התלבט: עריכת דין או הנדסת תעשייה וניהול. בשיחה המסכמת
שבה בדקנו התאמה של כל תחום ל”סיפור המועדף” שלו הוא
בחר במשפטים כתואר ראשון ובלימודי ביקורת לתואר שני,
מתוך מטרה לעבוד בהמשך במשרד מבקר המדינה.
כפי שהדגמתי, הידע על הנועץ ועל העדפותיו הם של הנועץ
עצמו, לא שלי. אני רואה את הסבל שלו ובטוחה שהוא נובע
מחיים שלא מחוברים לסיפור המועדף שקיומו ודאי עבורי,
ושלגילויו אני חותרת ושואלת. אולם, אין לי הנחה מוקדמת
לגבי סיפור החיים המועדף והתחום בו יבחר. הנועץ מוביל
את שנינו.
תיאור מקרה 2
סיגל (שם בדוי), בת 32. חזרה מטיול בן חצי שנה בדרום אמריקה.
הגיעה לייעוץ תעסוקתי מאחר שחששה לקבל החלטה מוטעית
ואחר כך ‘לשלם’ על כך בלימודים נוספים או בחוסר שביעות רצון
מהמקצוע. “בסוף אבחר להיות אמנית ולא תהיה לי פרנסה”.
“דקונסטרוקציה”: נוהלה שיחה על התפיסה של חוסר
הרברסיביליות ותחושת אי היכולת לתקן החלטות כאלה. כמו כן,
“אותרה השותפה” למחשבות נורמטיביות אלו - אמא. משיחה