פסיכואקטואליה - יולי 2015

15 / 68

פסיכואקטואליה
- 15 -
מאמר זה עוסק בשילוב של הגישה הנרטיבית הטיפולית
של מייקל ווייט בייעוץ תעסוקתי. מאחר שהמאמר מיועד
לאוכלוסיית פסיכולוגים רחבה, אתייחס גם לתחומים הקשורים
לטיפול נרטיבי וגם לתחומים הקשורים לייעוץ תעסוקתי ואדגים
את השילוב ביניהם (את המונחים הנרטיביים אסמן בגרשיים).
תחום העיסוק שלנו מהווה למעשה ביטוי של חלקים מהזהות
שלנו. העמדה שלנו כלפי חיפוש המקצוע המתאים לנו ויכולתנו
לממש בחירה בתחום עיסוק משקפות חלקים מהזהות שלנו.
השאלה המעניינת היא: מה גורם לנו להרגיש שאין לנו יכולת
להחליט במה אנחנו רוצים לעסוק? מה מסתיר את הידיעה
שהיא ברורה, כמעט טבעית, עבור חלקנו?
הנחת יסוד בגישה הנרטיבית היא כי הידע
לגבי המטופל נמצא אצל המטופל עצמו.
הוא היודע מהן העדפותיו, רצונותיו ותפיסות
העולם שלו גם אם הוא לא תמיד במגע איתם
), הוגי White & Epston, 1999על פי מייקל ווייט ודיויד אפסטון (
הגישה הנרטיבית, בני אדם נותנים פשר למציאות חייהם דרך
הסיפורים שהם מגבשים לגבי עצמם. הסיפורים הרבים שאנו
מספרים לגבי עצמנו, סביבתנו ויחסינו עם אחרים, נבנים במהלך
חיינו בעקבות התנסויות ובהתאם למשוב שאותו אנו מקבלים
ולמשמעות שאנו מייחסים להם. התנסויות אלו והסיפורים
המתגבשים מנחים את האופן שבו אנו מפרשים את העולם,
White & Epston, 1999; Bruner,מרגישים, חושבים ופועלים (
), ולעניינינו, גם האופן שבו אנו בוחרים במקצוע שבו אנו 1986
עוסקים.
הנחת יסוד בגישה הנרטיבית היא כי הידע לגבי המטופל
נמצא אצל המטופל עצמו. הוא היודע מהן העדפותיו, רצונותיו
ותפיסות העולם שלו גם אם הוא לא תמיד במגע איתם, לא
תמיד זוכר אותם. לפי גישה זו, מטופל הפונה לטיפול מתקשה
להכיר את העדפותיו, או במונחי הסיפור: את “הסיפור המועדף”
עליו, ולחיות לפיהן. האדם הפונה לטיפול חווה קשיים, סבל
וחרדות מפני שהוא חי תחת השפעת “הסיפור רווי הבעיה” שלו.
סיפור כואב זה מתבסס על התבוננות צרה על חייו דרך סיפור
יחיד ודומיננטי, התבוננות שאינה מאפשרת לו להיות במגע
עם סיפורים אחרים שקיימים ומשקפים חלקים נוספים בזהותו.
המטפל, בעזרת השאלות שהוא שואל, עוזר למטופל להכיר
את הסיפורים והאירועים האלה מחדש. האדם שאינו יודע
במה לעסוק או שאינו מאמין ביכולתו לבחור תחום שבו יממש
את עצמו מתנהל בבחירה המקצועית שלו דרך “סיפורים רוויי
בעיה”.
כשפניתי לייעוץ תעסוקתי לאחר התואר הראשון בפסיכולוגיה
עם התלבטות לגבי בחירת התואר השני, עסק הייעוץ בהתאמה
שלי לתחומים הטיפוליים וברצון או אי הרצון הגלוי שלי לעבוד
עם אנשים ‘חולים’. החשש שלי לבחור בתחום שנחשב בעיני
ובעיני הסביבה ליוקרתי יותר לא קיבל ביטוי. התחושות שאני
‘לא ראויה’ לתחום זה, חוסר הביטחון שלי והאמונה שאינני יכולה
להשתייך ‘למועדון היוקרתי’ לא קיבלו מקום בתהליך הייעוץ.
חייתי תחת השפעת “הסיפור רווי הבעיה”, והשפעה זו הובילה
אותי בתחילה לצמצם את עצמי לתחום המיון התעסוקתי בלבד.
תחום שבו הפגישות קצרות, הכללים ברורים והחשיפה הרגשית
מועטה. ההתפתחות המקצועית שלי במהלך השנים נעה על
רצף ההרחבה של “הסיפור המועדף” שלי וצמצום השפעת
“הסיפור רווי הבעיה”. הסיפור המועדף שבצבץ ברמזים במשך
השנים, יחד עם עבודה טיפולית על הסיפור “רווי הבעיה”, אפשרו
לי להתקדם ולהרחיב את העיסוק שלי לייעוץ ולטיפול גם יחד.
במהלך ההתמחות הקלינית שלי, תחת השפעה של התנסות לא
פשוטה במחלקה אשפוזית, השתתפתי בכנס של מייקל ווייט.
המפגש עם עבודתו של ווייט השלים את הסיפור התעסוקתי
המועדף שלי (העדפה של חופש ביטוי) לכדי גישה טיפולית
ותעסוקתית עמה אני יכולה להרגיש שלמה.
ייעוץ תעסוקתי נרטיבי
טלי שפר וייטר
טלי שפר וייטר היא פסיכולוגית קלינית ותעסוקתית, מטפלת ויועצת תעסוקתית בגישה הנרטיבית. מרצה, מלמדת ומדריכה.
מייל: