13 / 68
פסיכואקטואליה
- 13 -
חוה פרידמן
הפסיכולוגית הראשית במשרד החינוך,
משולחנה
של
ביטוי אותנטי זה מפיה של תלמידת
כיתה י”א משקף את מגפת
ההתאמות בדרכי ההיבחנות
בבחינות הבגרות. אם מרבית
“זכאים”
התלמידים בכיתה
להתאמה כלשהי, חווים תלמידים
שנבחנים ללא התאמות שהם
נדרשים להיבחן בתנאים לא הוגנים.
מדובר בפרדוקס בכל הנוגע לשוויון
הזדמנויות. הרצון הלגיטימי לסייע
לתלמידים לקויי למידה הופך
לאינפלציה של זכויות יתר היוצרת
בלבול רב באשר לסוגיית הזכות. כן
מתעוררת השאלה: האם במקרה
זה זכויות הילד משקפות את טובת
הילד?
ילדים והוריהם מבקשים את הזכות
להתאמות או כפי שהן מכונות
בציבור: הקלות. הם קולטים את הרוח
החברתית, המשקפת חתירה בלתי
נלאית להישגים בסביבה תחרותית,
לצד מימוש הזדמנויות לקיצורי
דרך. חשוב להדגיש שבאקלים כזה
מתמודדת קבוצה לא מבוטלת של
תלמידים עם לקויות למידה ואף
עם הפרעות קשב על רקע נוירו-
התפתחותי עם קשיים יומיומיים
בלמידה. לתלמידים אלה נכון מאבק
מתמשך עם תהליכי הלמידה, ועם
הצורך לבטא את יכולותיהם, ההופך
מורכב יותר עם העלייה בגיל ועם
מורכבות המשימות הלימודיות.
נדמה שהציפייה הרחבה, שהפכה
נורמטיבית משהו, לקבלת התאמות,
יוצרת טשטוש בין קבוצה מובהקת
של ילדים עם לקות למידה לבין
הדורשים לעצמם הקלות.
הבעייתיות של ריבוי מתן זכאות
להתאמת דרכי היבחנות אינה
קשורה רק בטשטוש בין צורכיהםשל
תלמידים שונים. מדובר גם בפגיעה
בהתפתחותם של חלק מהתלמידים.
למידה בחיי היומיום חושפת רבים
מהתלמידים באופן טבעי למאמץ,
ואת חלקם גם לקשיים. תהליך זה
חיוני והכרחי לצורך התפתחות יכולת
הלמידה. הוא קשור בהיכרות של
ילדים את עצמם כאנשים לומדים,
היכרות עם תחומי חוזק וקושי, פיתוח
אסטרטגיות של התמודדות, היכרות
עם דרכי ההוראה באמצעותן
נחשף הידע ומידת התאמתן לפרט.
במילים אחרות, היכרות עם עצמי
כלומד ועם דרכי הוראה-למידה
מיטביות. היכרות זו חשובה לפיתוח
החשיבה, לשכלולן של אסטרטגיות
אישיות, וגם לבחירת כיווני למידה
לעתיד. מתן התאמות לאחוז גבוה
של תלמידים משמעותו אי הבנה
לצרכים התפתחותיים אלה. זוהי
הפרה של פיתוח תהליכי חשיבה
והתמודדות אישית. מכאן שאין זה
מטובתם של ילדים לקבל זכויות
שאינם זקוקים להן. על רקע זה יש
חשיבות רבה להרחיב את המבט
להתאמת דרכי ההוראה וההיבחנות
להן זקוקים תלמידים עם לקות
למידה ותלמידים עם הפרעות קשב.
מדיניות משרד החינוך כפי שנכתבה
בחוזר מנכ”ל 3002: “התאמות בדרכי
ההיבחנות לנבחנים בעלי ליקויי
למידה”, שתקפה גם כיום, מדגישה
את חשיבות ההתאמות בהוראה על
רצף הגיל. התאמת דרכי ההיבחנות
על פי מדיניות זו היא רכיב בתוך
התאמת דרכי הוראה-למידה.
לאור הפער בין המדיניות לבין
המציאות המסתמנת בחיי יום
יום בבתי הספר משרד החינוך
החליט לפתוח במהלך רחב של
גיבוש מתווה מדיניות חדש על פי
המלצותיה של ועדה שכינס לנושא,
“. הוועדה
II
המכונה: “ועדת מרגלית
הראשונה פרסמה את המלצותיה
בשנת 7991 ובראשה עמדה פרופ’
מלכה מרגלית. “ועדת מרגלית
“ החלה את עבודתה ב-3102.
II
השתתפו בה גורמי משרד החינוך,
וגורמים בכירים באקדמיה בתחום
זה. הוועדה “צילמה” את המציאות
הקשורה בתמיכה בתלמידים עם
לקות למידה וגיבשה מסמך המלצות
שהונח על שולחן מנכ”לית משרד
החינוך בשנת 4102. מסמך זה הצריך
תרגום למדיניות ויישומה בעבודתה
של מערכת החינוך. המהלך שיצא
לדרך הוא דיון של גורמי משרד
החינוך בשיתוף עם ארגוני המורים,
מרכז השלטון המקומי ומנהלי אגפי
חינוך לגיבוש מתווה המדיניות. דיונים
אלה מתקיימים בצוותי עבודה. יו”ר
הוועדה המקצועית ללקויי למידה
של אגף פסיכולוגיה וחבריה ומנהלי
שפ”חים לוקחים חלק בצוותים
אלה.
להלן המלצות
ועדת מרגלית:
שינוי במודל העבודה
המלצה 1:
לקידום שוויון הזדמנויות לתלמידים
עם לקויות למידה. הוועדה הדגישה
שיש צורך במענה כוללני בהיבט
התפיסתי והיישומי. שינוי בפרמטר
בודד אינו מספק. יש צורך במודל
“אמא, למה לכולם בכיתה יש הארכת זמן
זמן?”
קיצור
ורק לי יש