52 / 68
ינואר 5102
- 52 -
ההתייחסות לנושאים אקסיסטנציאליים במהלך
הטיפול בחולה, גם כזרעי השיקום
ארווין יאלום (1102) בספרו החשוב “פסיכותרפיה אקסיסטנציאלית”,
) הקיומיות המעסיקות אותנו
concerns
מציין את ארבע הדאגות (
בחיינו: חיים לנוכח המוות, בדידות, חוסר משמעות ושמירה על
החירות.
המפגש עם המוות יגרום לכך ששאלת המוות תמשיך להעסיק
מוות.
את המתמודדים עם החולי גם בשלב השיקום. דרכי התמודדות
מועילות בשלב המחלה, יקלו על ההתמודדות עם הנושא בשלב
השיקום.
על הקושי לקבל את המוות אנו קוראים (בעיבוד שלי) במדרשים
ב”דברים רבה” המתייחסים למותו של משה רבינו: כיוון שבא המלאך
לקחת את משה, אמר משה: “לך ברח מלפני, איני נותן נשמתי לך.”
קרא הקדוש ברוך הוא בעדינות לנשמתו לצאת מתוך גופו, ואמרה
לפניו: “אין גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה. אני אוהבת אותו,
י בגופו של משה ויחיה.” באותה שעה נשקו
ִ
נ
ֵ
יח
ּ
ִ
נ
ַ
בבקשה ממך, ה
הקדוש ברוך הוא ונטל נשמתו בנשיקת פה.
ניתוק ממערכות יחסים וערעור מערכות יחסים במהלך
בדידות.
הטיפול בחולה, ישפיעו על השייכות החברתית בשלב השיקום.
הטיפול המסור בחולה מלמד אותנו על הערבות ההדדית שקיימת
ולכן איננו מרגישים בדידות בתקופה זו. יחסים טובים בין המטפלים,
כולל המערכת הרפואית, ושמירה על קשר למעגלי השייכות של
החולה והמשפחה, יאפשרו חזרה מהירה יותר למעגלי השייכות
בשלב השיקום.
“בבדידותי
רחל המשוררת (בלובשטיין, תשכ”ו) כותבת בשיריה
ת
ֹ
עו
ׁ
ָ
ה / ש
ָ
ע
ּ
צו
ּ ְ
ה פ
ָ
י
ַ
ת ח
ּ
ידו
ִ
ד
ּ ְ
ה, ב
ָ
ל
ֹ
דו
ּ ְ
ג
ַ
י ה
ִ
ת
ּ
ידו
ִ
ד
ְ
ב
ּ ִ
הגדולה” ו”גן נעול”: “ב
ת
ׁ
ֶ
ש
ֶ
ג
ֹ
ו
ּ
א פ
ֹ
ת / ל
ֶ
ט
ׁ
ֶ
ש
ּ
ד מו
ָ
י
ַ
ע
ּ
ו
ּ
ד
ַ
ה? מ
ּ ָ
ת
ַ
י א
ִ
. /// מ
ׁ
יש
ִ
ר
ֲ
ח
ַ
ב. א
ּ ַ
כ
ׁ
ְ
ש
ֶ
ת א
ֹ
עו
ׁ
ָ
ל ש
ַ
ע
ן
ּ ַ
ת. // ג
ֹ
כו
ֹ
בו
ְ
ר נ
ָ
ב
ּ ְ
כ
ּ
לו
ְ
פ
ׁ
ָ
ה ש
ֵ
נ
ִ
ה
ְ
ע / ו
ַ
ג
ֶ
ה ר
ּ ָ
נ
ּ ֵ
ת
ְ
מ
ּ ַ
ת
ְ
ך
ַ
ם א
ִ
י
ַ
ינ
ֵ
ע
ְ
ת? / ו
ֹ
חו
ָ
ד א
ַ
י
ה
ּ ֶ
כ
ַ
א
ֹ
י? או
ִ
ל
ְ
ך
ֵ
ל
ֵ
א
ַ
ם. / ה
ָ
ד
ָ
ל - א
ּ
עו
ָ
ן נ
ּ ַ
. / ג
ְ
ך
ֶ
ר
ֶ
א ד
ֹ
יו, ל
ָ
ל
ֵ
יל א
ִ
ב
ׁ
ְ
א ש
ֹ
ל. ל
ּ
עו
ָ
נ
ם?”
ּ ָ
ב ד
ֹ
ד זו
ַ
ע / ע
ַ
ל
ּ ֶ
ס
ּ ַ
ב
החולה והמשפחה מוגבלים בבחירות שלהם. רצונות רבים
חירות.
לא ניתן לממש. יש ירידה בערך העצמי ובהרגשת השליטה על
החיים. החלטות משותפות של החולה, המשפחה והרופאים, מסייעות
לשמור על הרגשת ערך עצמי וחירות אישית. חוויה זו מסייעת גם
בשיקום הערך והביטחון העצמי.
הלוגותרפיה אומר בספרו: “אנשים
ַ
ח
ּ
ֵ
ת
ַ
פ
ְ
ויקטור פרנקל (2891) מ
עוד עלולים להאמין שחופש הוא כל הסיפור [...] חופש ללא אחריות
הוא בסכנת התדרדרות לדרגת שרירות. לכן אני ממליץ להקים
פסל נוסף גם בחוף המערבי של ארצות הברית, פסל האחריות.”
גם על פי יאלום (1102), לחירות יש שני מרכיבים: אחריות ורצון.
האדם הוא האחראי על בחירותיו. חופש הוא חופש הבחירה ולא
החופש לעשות “מה שבא לי”.
במקרים רבים לא יכולים החולה והמשפחה לממש את
משמעות.
ה מתאימה מסייעת לחולה ולמשפחה לזהות
ָ
וונ
ְ
כ
ַ
משמעות חייהם. ה
משמעויות חדשות לחייהם. גם עצם התגייסות החמלה לטובת
החולה, מהווה פעילות משמעותית למטפלים ולחולה. תהליכים אלו
תורמים במהלך השיקום להעמקת התודעה שיש משמעות לקיום
גם במצבים קשים.
ויקטור פרנקל (0102) כותב לרופאים ואומר: “הלוגותרפיה מחפשת
להפוך את הרוחני למודע. השאלה בדבר משמעות החיים היא פשוט
ביטוי של הפן האנושי ביותר של האדם. אין לראות את המאבק
הרוחני של האדם השרוי במצוקה נפשית כפתולוגי. גם כאשר
מתגלים תסמינים פתולוגיים, עדיין הלוגותרפיה יכולה להתמקד
בחיזוק העמדה הרוחנית של האדם. התפקיד הראשון של האדם
הוא לגלות את תפקידו בעולם. מהי חובתך? מה היום הזה והרגע
הזה דורשים ממך?”
אדם חולה ומשפחתו מאבדים את דרכם האקסיסטנציאלית.
המוות מאיים, השייכות למעגלים שונים לא מתממשת במלואה,
וחירות החולה והמשפחה מוגבלת על ידי פעילויות הקשורות לריפוי.
הפעילויות שנתנו משמעות לחייהם נבלמו. על החולה ומשפחתו
למצוא דרכי התמודדות חדשות עם דאגות אלו.
מחקרים מגלים שסיוע לחולים ולמשפחות להתמודד עם שאלות
אקסיסטנציאליות אלו, משפר את איכות חייהם. מחקר זה טוען
שבנוסף לכך, ההתייחסות לשאלות הללו זורעת את זרעי השיקום
היעיל שיתרחש אחרי סיום הטיפול במחלה, ללא קשר אם החולה
יחיה או לא. הסיוע שנמצא במחקרים השונים כולל: חיזוק מעגלי
תמיכה, מציאת משמעות נוספת בחיים או זיהוי המשמעות שהייתה,
שותפות בתהליכי קבלת החלטות כדי להחזיר לחולה את חופש
הבחירה, ועידוד להתרגל לעובדת המוות ביחד עם ניהול חיים
אפשריים ומגוונים. אלו הם גם זרעי השיקום המועיל.
)4002( בדקו את הדאגות הקיומיות של חולי סרטן
Morita et al
.
סופניים יפניים, על מנת לפתח אסטרטגיות סיוע לדאגות הללו.
בדידות:
החולים דיווחו על דאגות בארבעת התחומים שתוארו:
אובדן קשרים, סכסוכים בין אישיים ומשפחה שלא מוכנה למוות.
אובדן שליטה על החיים, וקושי להיות לנטל על אחרים.
חירות:
חששות שלא תהיה המשכיות, קושי לקבל את המוות, חוסר
מוות:
הרגשות של החמצה לגבי משימות
משמעות:
תקווה לנוכח המוות.
שלא הושלמו בחיים.
)2102( מציין שמחלות מסכנות חיים מעוררות סבל קיומי
Kissane
גם
בחולים. לדבריו חשוב שהרופא יכיר את הדאגות הקיומיות כדי
לסייע למטופליו. גם כאן מתברר שמצוקות החולים שייכות לארבע
חירות:
חרדת מוות וצער מאובדנים שונים.
מוות:
הדאגות הקיומיות.
ירידה בערך עצמי, חיפוש
משמעות:
אובדן חופש בחירה ושליטה.