49 / 68
פסיכואקטואליה
- 49 -
יהיה לאזרח פעיל מן השורה יש ליישם תהליכי התערבות מיום
כניסתו למערכת. יש להתאים כל תוכנית התערבות לגילו
הכרונולוגי והמנטלי של כל תלמיד.
יישום המודל בבית ספר “און” -
שתי דוגמאות להתערבות
במהלך שלוש השנים האחרונות יישמנו, צוות הפסיכולוגים
והיועצות בבית הספר “און” בתל אביב, המיועד לתלמידים עם
הפרעות מוטוריות מורכבות, סדרת מהלכי התערבות לקידום
חוויית האוטונומיה ויכולת הסנגור העצמי אצל התלמידים.
ההתערבויות כללו בין השאר הרצאות לצוותים החינוכיים ולהורי
התלמידים, להוראת מושגים מרכזיים כגון אוטונומיה וסנגור
עצמי, מתן טיפולים פרטניים וקבוצתיים לתלמידים, מתן הדרכות
להורים ויישום פרויקטים כיתתיים על ידי מחנכות ויועצות. להלן
דוגמא לתהליך התערבות שבוצע ברמת התלמידים.
טיפול קבוצתי לטיפוח האוטונומיה והסנגור העצמי
קבוצת המתבגרים בבית הספר “און” התקיימה שלוש שנים
ברציפות, בצורת קבוצת “רכבת” מתחילת שנת הלימודים
ועד לסיומה, כאשר בכל שנה עוזבים את הקבוצה תלמידיה
הבוגרים ומצטרפים לאחר סינון מספר תלמידים זהה לאלו
אשר עזבו. קבוצה זו כללה 01 בנים בני 61-81 שנים, והונחתה
על ידי פסיכולוג השכבה (ד”ל, מכותבי המאמר). חברי הקבוצה
נבחרו לאחר תצפית בכיתה וראיון אישי עם כל נער, על מנת
לאמוד את יכולתו הקוגניטיבית וכן את יכולתו לשיח ולטיפול
מבוססי תובנה.
הקבוצה הוקמה לאור צורך שעלה מהצוותשל קושי בהתמודדות
עם תכנים בעלי אופי מיני באופן עצמאי ומותאם. המטרה הייתה
לספק מקום פתוח וכן להעלאת סוגיות בנושאי זוגיות, מיניות,
עצמאות ופיתוח אוטונומיה.
מטרות הקבוצה הוצגו באופן מותאם לנערים. בשנה הראשונה
של הקבוצה הוגדרו מטרות הקבוצה ללמידת ניהול שיח
ויצירת אמון בתוך הקבוצה, וגיבושה מפרטים בעלי הבנה
חברתית ותפיסה עצמית לוקות בחסר, לקבוצה מאוחדת
שיכולה לחלוק חוויות, דעות ורגשות בסביבה בטוחה ומכילה.
הקבוצה עסקה בשנה זו בהגדרתה העצמית וביחסים
הנבנים בתוכה. בנוסף, נושא מרכזי שעלה שוב ושוב היה
יחסיהם של הנערים עם בנות “נורמטיביות” שאותן פוגשים
במסגרות אחר הצהריים, ותפיסתם את יחסיהם עם בנות
אלו. ההתרחשויות בקבוצה תרמו לשיח המתפתח בכיתות
וליצירת חברויות חדשות בשכבה הבוגרת.
שנתה השנייה של הקבוצה נפתחה עם מטרות דומות. הקבוצה
המשיכה את עיסוקיה מהשנה הראשונה כאשר לרוב בחרו
חברי הקבוצה להביא נושאים הנוגעים ליחסיהם עם בנות
וקשייהם עמן, כשניכר השינוי בתפיסת הנכות בקרב החברים,
לפחות בנושא מערכות היחסים, כשהחלו למקד את מאמציהם
בנערות הסובלות גם כן מנכות. בנוסף, הנערים הרבו לדבר על
הפחד הקיים מבחינת עתידם לאחר סיום בית הספר, נושא
שרוב תלמידי בית הספר מתכחשים לקיומו עד אשר מסיימים
את לימודיהם, ונותרים בביתם חסרי אונים לאורך שנים. הנושא
עלה בעיקר מצד תלמידים אשר הביעו רצון להתגייס לצבא,
לשירות לאומי או לצאת ללימודים בהמשך, ונראה היה כי חסר
לנערים מידע בנושא, וכי לעתים שאיפותיהם אינן מעוגנות
במציאות יכולותיהם. אל מול נושאים אלו התפתח דיון על הצורך
בהבניית יעדים ריאליים מלווה ביעדי ביניים בדרך אל המטרה,
עידוד לקיחת היוזמה ופיתוח האוטונומיה מצד הנערים אל מול
משפחותיהם והגורמים הרלוונטיים במערכות השונות.
לאורך השנה השנייה הנערים הפגינו לכידות קבוצתית
מרשימה כאשר העלו פנייה מצדם אל מחנכות כיתותיהם
בנוגע לחדירה בלתי פוסקת של גורמים מהמערכת אל חדר
הטיפולים שבו נערכו המפגשים. הם דיברו ביניהם על הצורך
בשמירה על פרטיותם וטענו כי החדירה פוגעת בה. היכולת
להעלות את נושא הפרטיות בקבוצה, אפשר שיח על כיבוד
פרטיותם בבית על ידי הוריהם. לקראת סוף המפגשים ביקשו
הנערים לקיים מפגש אחרון חגיגי בבית קפה בשכונה. לצורך
העניין גילו הנערים יוזמה יוצאת דופן ביחס להתנהלותם עד אז,
תוך שהם מתכננים ומוציאים לפועל את הפעולות הנדרשות
ליציאה מבית הספר בסיועו של הצוות. המפגש האחרון נערך
בבית קפה בשכונת בית הספר, תוך שהנערים מתנהגים כאחד
האדם בסביבה נורמטיבית שאותה ניכר כי אינם זוכים לחוות
באופן יומיומי. שיתוף הפעולה בין הנערים והלכידות הקבוצתית
שהציגו הם חלק מתוצרי הקבוצה אשר סייעו להם יחדיו לקדם
עצמם בנושא העצמאות.
שנתה השלישית של הקבוצה התבטאה בעלייה ברמה הן של
השיח והן של שאיפת המשתתפים לאוטונומיה ולעצמאות, בכך
שנושאה המרכזי של הקבוצה היה האמביוולנטיות ביחסיהם של
המשתתפים עם הוריהם, שמצד אחד מסייעים להם בפעולות
בסיסיות ומצד שני מגבילים את האוטונומיה שלהם. התהליך
ביטא מעין “מרד נעורים” מצד חלק רחב מחברי הקבוצה,
ובכך החלו נוקטים פעולות יזומות מצדם למציאת מסגרות חוץ
ביתיות, ואף ביקשו לעזוב את בית ספר עם סיום כיתה י”ב ולא
להמשיך לחטיבת ההמשך.
הרצאה לצוות החינוכי ולהורים - החדרת המושגים לשיח
היומיומי עם המטפלים בילד
אנו, צוות הפסיכולוגים בבית הספר, העברנו הרצאות לצוותים
החינוכיים ולהורים בנושא התפתחות הילד עם המוגבלות
וטיפוח חוויית האוטונומיה והיכולת לסנגור עצמי. המידע
שנמסר להורים כלל התייחסות למושגים דנן ולדרכים לטיפוח
מסוגלותו העצמית של הפרט עם המוגבלות. הורים דיווחו כי
המידע שנמסר במסגרת ההרצאה תרם להם לבחון מחדש
גרה מחיי משפחתם, ולהבין כיצד מאפיינים של ילדם
ִ
חוויות ש
בשילוב עם מאפייני ההורות שלהם יש בכוחם לקדם או לעכב
את התפתחותו של ילדם עם המוגבלות ולהשפיע על יכולתו
להתפתח לכדי בוגר אוטונומי.
בעקבות הרצאה אחת כזו פנו הורים נוספים לבקשת הדרכה,
והיו שציינו כי הם מצרים על כך שלא נחשפו למידע זה כבר
בשנים הראשונות להיוולדו של ילדם הפגוע. מושגים כגון
“אוטונומיה” ו”סנגור עצמי” החלו להישמע בקרב הצוות המקצועי
כחלק משגרת עבודתם, ולהוות חלק אינטגרלי מההמשגה של
כל מטפל ומורה במסגרת התערבויותיו מול כל תלמיד בבניית
תוכנית הטיפול ובמהלך יישומה.