18 / 68
2019
אוקטובר
18
המדעית. אין זה מפליא על כן שכאשר פיתח את הפסיכואנליזה
שאף פרויד לבסס אותה כמודל מדעי אוניברסלי, כאחד ממדעי
הטבע, ועל כן חתר להכללות פסקניות על הטבע האנושי, שלא
כולן עמדו בסופו של דבר במבחן הזמן. נטייה זו הייתה קשורה גם
לאמביציה אישית עצומה, להזדהות עם דמויות היסטוריות של
מצביאים וכובשים, לצורך עמוק להטביע את חותמו.
אם לתת דוגמא מוחשית יותר לסתירה פנימית שהשפיעה על
פרויד, הרי בעוד שבעבודתו הקלינית הקשיב הקשבה עמוקה
גם לחוויותיהן של נשים, ואף עמד על זכותן של נשים לקריירה
מקצועית כולל בתחום הפסיכואנליזה (הוא העריך מאוד את
כישוריה של בתו אנה, וטיפח נשים מבריקות כמו מארי בונפרט,
לו אנדריאס־סלומה, הלנה דויטש ואחרות), הרי כאשר ניסח
הכללות על התפתחות הזהות הנשית חדרו למחשבתו לא מעט
סטראוטיפים שהיו נפוצים בתקופתו ביחס לנשיות הרגשית־
הרגשנית אל מול ההיגיון הגברי הממושמע. גלישות כאלה
קוממו בצדק מחברות פמיניסטיות, ובעשורים האחרונים מודל
ההתפתחות הנשית של פרויד (שבו הנשיות נשענת על קנאת
הפין, על תחושת חסר וחיפוש פיצוי) איבד ממעמדו, בעוד
שאתגרים למודל זה שהציגו מלכתחילה אנליטיקאיות כמו קארן
הורני או מלני קליין זכו להשפעה גדולה הרבה יותר.
גם ביחס לשיטת הטיפול נוכל לאתר סתירות פנימיות בולטות.
כאשר ניסח פרויד את המלצותיו למטפלים אימץ עקרונות רבים
מן המעבדה שבה נבנתה זהותו המקצועית: סטריליות, קרירות
רגשית (כמו זו של הרופא המנתח), אנונימיות ומאמץ להציג
בפני המטופל "מסך חלק", הימנעות מהבעת דעות או מחשיפה
אישית. אולם כאשר אנו בוחנים את חוויות המטופלים של פרויד,
שעליהן כתבו (כפי שמנתחת ענת צור־מהלאל בספרה שעתיד
) או סיפרו לחוקרים, נגלה
Tzur-Mahalel, in press
לראות אור,
פרויד שונה: דברן, דעתן, וכחן, רכלן. ההרגשה היא לפעמים
שכאשר חיבב מטופל או מטופלת הִרבה לבטא רגשות ומעורבות,
להעניק מתנות ואף לספר על עצמו (כולל על מחלת הסרטן שלו,
ובמקרה אחד אף הזמין מטופל לנסוע איתו לברלין כשהיה עליו
לעבור ניתוח). ואילו כאשר חווה העברה נגדית שלילית (פרויד
המציא את המושג העברה נגדית, אך הקדיש לתופעה תשומת
לב זעומה ביותר) נטה להיות מרוחק, מנוכר וביקורתי, ואף לסיים
אנליזות באופן חד־צדדי בהתראה קצרה.
פרויד לא קפא על שמריו. הוא לא היסס לשנות את דעתו
בנושאים רבים, ולא פעם פיתח המשגה חדשה שסתרה עמדות
קודמות שלו. זהו מודל חיובי לכולנו. מבין תלמידיו חיבב במיוחד
את המקוריים והיצירתיים ביותר (כמו פרנצי וראנק), עודד אותם
לפתח רעיונות עצמאיים משלהם, אך ברגע מסוים היה נבהל
שהתרחקו מדי מהשקפותיו ונעשה ביקורתי. הרבה מיחסיו
הקרובים (עם ברויר, פליס, יונג, ראנק) הסתיימו בקרע מכאיב.
אפשר לבקר אותו על שתלטנותו, אך יש לזכור שהרבה מהגישות
הפסיכואנליטיות שהציעו חלופות להשקפותיו של פרויד נוצרו
מתוך דו־שיח איתו או מרד בתפיסתו, ואין לדעת אם היו באות
בכלל לעולם ללא פריצות הדרך של פרויד עצמו. האם ללא
פרויד היינו פוגשים את פרנצי ואת ויניקוט, את קוהוט ואת אוגדן?
זאת ועוד: על רקע המורכבות הרבה של חשיבתו של פרויד, וריבוי
הרבדים בה, הרי גם אם נחלוק עליו בנושא זה או אחר, מחלוקת
זו לא תבטל אף פעם את תרומתו הייחודית, המתוחכמת ורחבת
האופקים לנושאים רבים נוספים.
המסקנה האישית שלי מתמונה מורכבת ופרדוקסלית זו היא
שפרויד היה ונשאר חיוני להתפתחותנו כפסיכולוגים וכמטפלים,
וגם היום יש עניין רב לקרוא אותו וללמוד את עבודתו הנועזת. ובה
בעת, חייבים לשים לב גם לנקודות התורפה והקיבעון שלו, ולא
להתייחס להשקפותיו כאל תורה מסיני. נזכור גם שמי שמציע
היום "לחזור לפרויד" כעקרון־על מציע משימה בלתי אפשרית,
שכן גם מי שמצהיר על נאמנותו לפרויד (לאקאן ותלמידיו למשל)
משתמשבמושגיו בדרך משלו , שלעיתים קרובותהיאשונה מאוד
מן הגרסה המקורית. אך במובן אחר אני מצדד בחזרה לפרויד.
לא כמורה הלכה פסקני שאינו יכול לשגות, לא כמי שאמר את
המילה האחרונה, אלא כמקור השראה מאתגר לשאלות רבות
שממשיכות להעסיק אותנו גם היום, ואולי לא היו מונחות על
שולחננו בלעדיו.
1 1
.
). המסע הארוך: דרכו של פרויד אל שיטת הטיפול הפסיכואנליטית, דרכיה של שיטת הטיפול הפסיכואנליטית מאז פרויד. שיחות,
2001( '
ברמן, ע
.25-4 ,)1(
ט"ז
2 2
.
). פרויד ודורה. עם עובד.
1993(
פרויד, ז' ואחרים
3 3
.
). הטיפול הפסיכואנליטי. עם עובד.
2002( '
פרויד, ז
4 4
.
). מיניות ואהבה. עם עובד.
2002( '
פרויד, ז
5 5
.
). פירוש החלום. עם עובד.
1900/2007( '
פרויד, ז
6 6
.
). מכתבים - זיגמונד פרויד. מודן.
2019( '
רולניק, ע
7.
Tzur-Mahalel, A. (in press). Reading Freud's Patients. London: Routledge.
מקורות