17 / 68
פסיכואקטואליה
17
לפרויד בהוקרה
פרופ' עמנואל ברמן
פרופ׳ עמנואל ברמן הוא פסיכולוג קליני, אנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל, ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה. הוא עורך
סדרת פסיכואנליזה בהוצאת עם עובד.
), זהו ללא ספק
1939-1856(
שמונים שנה למות זיגמונד פרויד
תאריך הראוי לציון. משמח מאוד ש"פסיכואקטואליה" יוקדש לו
הפעם.
קשה לדמיין את עולמנו - התרבותי, המקצועי, האינטלקטואלי -
ללא תרומתו המהפכנית של פרויד. היכן היינו היום ללא תשומת
לב לתהליכים לא מודעים, ללא עניין
בקונפליקטים פנימיים ובפנטזיות, ללא
הבנה של השפעת הילדות על הבגרות,
ללא חשיבה על הדינמיקה המורכבת
של התהליך הטיפולי?
יש לי הרבה מאוד לומר על פרויד, שאני
קורא ומלמד זה עשרות שנים, והיה
לי העונג גם לערוך תרגומים לעברית
של כמה מעבודותיו. את הדיון המקיף
ביותר בדפוס הבאתי במבוא לקובץ
מאמרים שערכתי בסדרת פסיכואנליזה
של הוצאת עם עובד, "הטיפול
הפסיכואנליטי". מבוא זה התפרסם גם
,2001־
כמאמר בכתב העת "שיחות" ב
ויהיה זמין בקרוב לכול באתר "שיחות"
שעומד לעלות לרשת.
הפעם אסתפק בכמה הערות קצרות.
פוריותו של פרויד הייתה עצומה. המהדורה הסטנדרטית של
עבודותיו הפסיכולוגיות באנגלית, שהופיעה ברובה בשנות
כרכים. המהדורה
24
החמישים של המאה הקודמת, מנתה
הסטנדרטית החדשה, שעורך כעת מארק סולמס (בניסיון
לתקן הטיות וכשלים לא מעטים שהתבהרו עם השנים בגרסה
הקודמת), תמנה הרבה יותר כרכים, שכן תכלול גם את עבודותיו
המוקדמות בתחום הנוירופיזיולוגיה, שיש להן לא פעם זיקה
חשובה לעבודותיו הפסיכולוגיות המוכרות יותר.
פרויד גם היה כותב מכתבים בלתי נלאה. איזה מזל שלא אהב
לדבר בטלפון! התכתבותו עם ארוסתו מרתה מופיעה כעת
בהדרגה בסדרת כרכים מוערים (בתם אנה התנגדה לפרסום
ההתכתבות עד יומה האחרון), ושופכת אור חדש על חייו של
) התפרסמו
Fliess
פרויד הצעיר. מכתביו לידידו הקרוב פליס (
תחילה בגרסה סלקטיבית ומצונזרת, אך לאחר עשרות שנים
הופיעו במלואם, כשרבים מהרעיונותשפיתח בשנותיו המאוחרות
יותרמופיעיםכניצני מחשבותראשוניותבמכתביםמוקדמיםאלה
). במקרה זה יש בידינו רק צד אחד של ההתכתבות,
1904-1887(
שכן לאחר השבר ביחסיהם איבד פרויד - או אולי השמיד? - את
מכתביו של פליס. בהדרגה מופיעות עוד
ועוד התכתבויות חשובות ומרתקות -
עם יונג, עם פרנצי, עם קארל אברהם,
עם ג'ונס, עם אייטינגון ועם רבים אחרים.
מבחר עברי יפה ממכתבי פרויד פרסם
לאחרונה עמיתי ערן רולניק.
גם מורכבות מחשבתו של פרויד הייתה
עצומה. עברתי פעם על הדרך שבה
הוצגה הגותו של פרויד בספרי מבוא
לפסיכולוגיה, ונדהמתי לגלות עד כמה
פישטו רוב המחברים את רעיונותיו,
לפעמים כמעט עד בלי היכר. יש הרבה
מתחים פנימיים בכתביו של פרויד, לא
פעם על רקע היבטים פרדוקסליים
באישיותו. בלי שנהיה מודעים למתחים
אלה, נלך שולל על נקלה. אזכיר רק דוגמאות קצרות.
פרויד היה קשוב מאוד לסובייקטיביות של הפרט הייחודי: הרבה
מרעיונותיו התפתחו במהלך האנליזה העצמית שלו, שבה רשם
וניתח את חלומותיו. שיטת האסוציאציות החופשיות שפיתח
כאשר נטש את השימוש בהיפנוזה נשענה על הקשבה סבלנית
לעולמו הפרטי החד־פעמי של המטופל. גם העושר התרבותי
שלו, ואהבתו העצומה לספרות, לשירה ולדרמה מעידים על
הכבוד שרחש להעמקה בחוויותיהם הסובייקטיביות של אנשים
ונשים.
בה בעת, פרויד החל כאמור את דרכו (עם סיום לימודי הרפואה)
כחוקר בתחום הנוירופיזיולוגיה, והשקפת עולמו עוצבה ברוח
תקופת הנאורות שבה המדע האמפירי זכה להערצה עצומה,
תוך מרד בערכי הדת. הדור שלו לא חווה עדיין את המבט
הביקורתי על המדע שעוררו שימושיו להשמדה המונית (תאי
גזים, נשק גרעיני) והבנת הנזקים האקולוגיים הכרוכים בקדמה