63 / 68
פסיכואקטואליה
63
על ידי הדלפות לעיתונות, יחצ"נים ודוברים. בכל אלה
נפקד מקומם של פסיכולוגים. הסתייעות בידע ובניסיון של
הפסיכולוגים יכולה לסייע לבית המשפט בחקר האמת.
ברשימה זו נקרב מבטנו לסוגיית עבירות מין בתוך
המשפחה כאשר חלף זמן רב מהמועד שבו נעשו לטענת
המתלוננת או המתלונן עבירות המין לבין המועד בו הוגשה
התלונה. בדרך כלל ניתן משקל רב להתרשמות בית
המשפט משני עדים: המתלונן או המתלוננת, והחשוד
העבריין לכאורה. ערכאת ערעור לא מתערבת בדרך כלל
בממצאים עובדתיים שנקבעו על יסוד התרשמות השופט
מעדותו של העד בפניו, וכך התרשמות השופט מן העדים
בערכאה ראשונה הופכת להיות סופית.
עדות כבושה בעבירות מין
אני מבקש להפנות את הפסיכולוגים ואת כל הקוראים
פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו)
5582/09(
לפסק דין
מאלף של שופט חכם היושב בבית המשפט העליון,
השופט יצחק עמית. בפסק הדין סוקר השופט עמית
את סוגיית העדות הכבושה בעבירת מין בתוך המשפחה.
עדות כבושה היא עדות של קורבן העבירה שלא נשמעה
בסמוך לאירועים שמדובר בהם אלא זמן רב לאחר מכן.
במצב הדברים הרגיל, בית המשפט מייחס משקל קל
לעדות כבושה, אך לא כך בעבירות מין בכלל ובעבירות מין
פלוני נ' מדינת ישראל,
2485/00
במשפחה בפרט (ע"פ
)). בתי המשפט
2001( 926-925 ,918
)2(
פ"ד נה
הכירו בכך שיש ק"ן טעמים בגינם קורבן העבירה בוחר
לכבוש את עדותו, לעתים למשך שנים רבות. זאת, הן
בשל סיבות חיצוניות כמו פחד ולחץ סביבתי, חשש מפני
היחשפות לציבור וחשש מפני הקושי הכרוך בהליכי
החקירה והמשפט (יש מתלוננות המדמות את שעובר
עליהן במסגרת הליכים אלה כ"אונס שני"), הן בשל
סיבות פנימיות כמו תחושות אשמה, קלון, בושה, מבוכה,
עלבון, דחייה, רתיעה פנימית ולעתים אף אי הבנה של
הקורבן כי נעשו בו "דברים אסורים".
באופן רגיל בית המשפט שוקל בפלס ההיגיון ובוחן
בעיניים רציונליות את התנהגות העדים שבפניו, אך לא
כך בעבירות מין. בתי המשפט הכירו בכך שהתנהגותם
של נפגעי עבירות מין אינה ניתנת תמיד להימדד באמות
מידה רציונליות למתבונן מן החוץ.
בתי המשפט נוהגים לשמור על הכלל האוסר עדויות מפי
השמועה. בעבירות מין, חזון נפרץ הוא שהתביעה מעידה
עדים ששמעו מקורבן העבירה את שנעשה בו - גם אם
)
res gesta
הדברים אינם בגדר החריג של רס גסטה (
- כראיה לא רק לעצם אמירת הדברים אלא גם כראיה
מסייעת לתוכן עדותו של קורבן העבירה.
ניתן להצביע על מאפיינים ייחודיים המשותפים לנפגעי
עבירות מין בכלל ונפגעי עבירות מין במשפחה בפרט:
התדרדרות במצב הנפשי שבאה לידי ביטוי, בין היתר,
בשינוי בהתנהגות, ירידה בלימודים, התפתחות של
הפרעות אכילה (פעמים רבות אנורקסיה) ועוד. אך לצד
המאפיינים המשותפים לכלל הקורבנות, אנו מוצאים
התנהגויות ייחודיות לכל נפגע ונפגע. יש קורבנות הזוכרים
במדויק לפרטי פרטים את המעשה, ויש קורבנות שחלק
מהפרטים מטושטש בזיכרונם. יש קורבנות שבעקבות
גילוי העריות מתדרדרים בלימודים ומפתחים הפרעות
התנהגות, ויש כאלו המתפקדים היטב בחיי היומיום ואף
מצטיינים בלימודים. דומה כי לכל תופעה ניתן למצוא את
התופעה הנגדית. כך, לדוגמה, במקרה מסוים שנדון בבית
המשפט פיתחה הנפגעת הפרעת אכילה במסגרתה
הייתה מסוגלת לאכול רק דברים לבנים מאחר שאלה
מסמנים בעיניה טוהר וניקיון.
) מנתח בית המשפט
5582/09
בפסק הדין (בערעור פלילי
העליון את השאלה האם הדברים שהועלו אחרי זמן רב
הם זיכרונות מודחקים של אירועים שקרו או זיכרונות
כוזבים. השאלה הזאת הצריכה ניתוח מאמרים בתחום
הפסיכולוגיה וחשפה גישות שונות של פסיכולוגים. מעניין
לראות כיצד מסכם את הנושא בית המשפט העליון, וכיצד
רואה הוא את חוות הדעת של מומחים בפסיכולוגיה.
בית משפט העליון עמד על התופעה של דיווח מאוחר
על עבירות מין בקטינים בתא המשפחתי ועל הארכת
תקופת ההתיישנות עקב כך. אומר השופט גרוניס:
"תופעה זו הינה אופיינית במיוחד כאשר עסקינן בעבירות
מין בקטינים, המתבצעות בתוך המשפחה. (ראו, עניין
מדינת ישראל נ'
10830/02
; ע"פ
926-925 '
פלוני, עמ
). במקרים אלה תחושות
838-837 ,823 )3(
פלוני, פ"ד נח
הבושה, התלות והמחויבות של קורבן העבירה ביחס לבן
המשפחה שפגע בו גורמות, לעיתים, לאיחור בהגשת
פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד
10189/02
(ע"פ
התלונה."
))2006( 572 ,559 )2(
ס
המומחים לא שוללים כי ייתכנו זיכרונות כוזבים כפי
הפינה המשפטית