62 / 68
2017
ינואר
62
הפינה המשפטית
הפסיכולוגיה בבית המשפט -
אמינות עדויות בעבירות מין והזיכרון המודחק
עו"ד ברוך אברהמי
עו"ד ברוך אברהמי היה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. הוא ומשרדו משמשים כיום היועצים המשפטיים של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.
משפט המתבסס על עדויות
התהליך המשפטי בבית המשפט הוא תהליך המברר
עובדות. פסק הדין נשען על תשתית עובדתית אשר
חורצת את גורל המשפט לכאן או לכאן. בית המשפט
קובע את העובדות על יסוד עדויות מפי עדים הנשמעות
בפניו. דעות וסברות שומע בית המשפט רק מפי מומחים.
חוות דעתם של המומחים גם היא חייבת להישען
על תשתית עובדתית שנשמעה מפי עדים והושלמה
בממצאים שמצא המומחה מכוח מומחיותו.
בתורת המשפט ובדיני הראיות יש מעט מאוד כלים
מקצועיים על פיהם בוחנים אילו עדים להעדיף על
פני אחרים. השופטים פוסקים במידה רבה על יסוד
התרשמותם מעדים שהם פוגשים לראשונה בשעה שהם
מעידים על דוכן העדים בבית המשפט. התרשמות זו היא,
לדעתי, מוגבלת. חוצצים בין השופט לבין העד כללים של
פרוצדורה משפטית פורמלית שלא מאפשרת אפילו שיח
ישיר וחופשי בין העד לשופט. השופט הוא בן אנוש, והעד
הוא בן אנוששמעיד על דוכן העדים את דבריו מתוך זיכרונו.
התהליך הוא אנושי, ומגבלות אנוש לא זרות לו. העדות
היא על עובדות שנקלטו בראי אישיותו של העד, ואפשר
שהוא מציג תמונה מעוותת משום אנושיותו. תמונת
העובדות אוחסנה כפי שאוחסנה בזיכרון שגם הוא, ככל
הידוע לי, משתנה, שכן אין מדובר בצילום המקפיא את
התמונה. בעת מתן העדות נשלפת התמונה ששרדה
בזיכרון ונמסרת לבית המשפט. אך גם זאת יש לראות,
לדעתי, באספקלריה של אישיות העד לאור המגבלות
האובייקטיבית והסובייקטיבית של המעמד והשותפים בו.
על אף מגבלות אלה אין זה מקובל שפסיכולוגים מעידים
בבתי משפט על אישיותו של העד ועל עיוותים אפשריים
בעדותו בשל אישיותו, או, למשל, בשל הפרעות באישיותו.
עם זאת, לדעת כותב שורות אלה, יש דווקא מקום
לחוות דעת פסיכולוגים על עדי מפתח, שכן התרשמות
השופט היא רק ממה שעיניו רואות ברגע העדות בבית
המשפט. התרשמות זו, בעיני, לא מספקת, ועלולה
להביא לממצאים לא מבוססים דיים. כיוון שתהליך העדות
הוא אנושי ולא דיווח אובייקטיבי מובהק, אין לדעתי כמו
פסיכולוגים להבין בו ולסייע לבית המשפט בחקר האמת.
קביעת מהימנות עדים היא מהחשובים ומהמכריעים
שבהתרחשויות בבית המשפט. על יסוד כך חורץ בית
המשפט גורלות לשבט ולחסד. לדעתי יש מקום לשילובם של
פסיכולוגים כעדים מומחים מטעם בית המשפט בתהליך זה.
בשיטת המשפט האדברסרית (שבה השופט איננו צד
פעיל בחקירת המקרה אלא מתייחס לדברים המוצגים
לו) הנהוגה בישראל, בה כל צד מביא את עדיו, יש
לדעתי מקום לאפשר גם חוות דעת פסיכולוגית מטעם
הצדדים. הדבר לא נהוג בבתי המשפט כיום, ולדעתי,
המצב קורא לשינוי. השינוי מתבקש בעיקר כאשר בית
המשפט מתבסס על עדות מול עדות, ועל בית המשפט
להכריע איזו גרסה אמינה יותר. בית המשפט עושה זאת
כשהוא נעזר בבירור הנסיבות והראיות הנלוות, אך גם כאן
החומר הוא דל ועשוי להתפרש לכאן ולכאן. הקושי הניצב
בפני בית המשפט הוא רב וקשה מנשוא. במצב זה אין
לבטל את תרומתם האפשרית של הפסיכולוגים אשר יחוו
דעתם על מצבם הנפשי של עדי מפתח.
לדעתי הדבר בולט ומשמעותי במיוחד בעבירות מין
המתאפיינות בכך שרק שני המעורבים במקרה יודעים
אל נכון מה היה. בית המשפט יכריע בסוף לפי מבחני נטל
ההוכחה ונטל הראיה, אך הכרעה כזאת עלולה להביא
לזיכויו של העבריין או חלילה, להרשעתו של חף מפשע.
מלאכת הערכת העדויות נעשית סבוכה וקשה עוד יותר
כאשר בין "הנפשות הפועלות" יש יחסים נוספים כמו
יחסי אהבה-שנאה, מעמד בארגונים או במקומות עבודה,
פחדים וחרדות, הכחשה ותלות, פוליטיקה או מאבקי
השפעה וכוח, או רצון לשמור על השם טוב. מקשים עוד
יותר על הערכת העדויות הם סיקורים תכופים ומגמתיים