10 / 68
2016
אפריל
חדשות החטיבות
10
דבר החטיבה הקלינית
לפסיכולוגים שלום,
בגיליון הקודם כתבתי על היוזמה של החטיבה הקלינית
לפעול על מנת להגדיל את שעות ההדרכה בטיפול.
בינתיים אני יכול לדווח שהבקשה הגיעה לכל הגורמים
הרלוונטיים להכשרה הקלינית (ועדה מקצועית, יו"ר
המועצה, פסיכולוגית ארצית) והיא נשקלת ודנים בה.
במפגשיםשקיימתי בינתייםשמעתי שיקולים לכאן ולכאן.
כשיהיה חדש אדווח לכם.
כנציג הסתדרות הפסיכולוגים במנהלת הרפורמה אני
עסוק בשאלת הבקרה על הרפורמה. בימים אלו משרד
הבריאות מגבש מסמך אחיד לכל הקופות שבו יעוגנו
הנתונים שהקופות צריכות להציג לפני משרד הבריאות
ומנהלת הרפורמה. בריאות הנפש עברה לאחריותן של
קופות החולים בקיץ האחרון ובאופן טבעי מתחילים
להצטבר נתונים שיכולים להראות תמורות ראשונות
שהרפורמה מחוללת בהתאם לציפיות ממנה או שלא
בהתאם. אני רואה בתפקידי לתרום לחשיבה על מה
כדאי לבקש מהקופות על מנת לקדם את הרפורמה.
כנציג הפסיכולוגים אני כמובן עסוק בשאלות שמעניינות
אותנו כגון כמות המתמחים שיש בכל קופה (כרגע יש רק
בקופת חולים כללית), מספר התקנים לפסיכולוגים, פניות
לתחנות בריאות הנפש ועוד. אולם מעבר לשאלות אלו,
תפקידנו גם לתרום לקידום הרפורמה ולדאוג לצרכים של
ציבור המטופלים. מכאן שחלק מרכזי מהחשיבה מופנה
לשאלה אילו נתונים אנו רוצים לראות על מנת להיות
מסוגלים לקבל תמונה של הרפורמה. נתונים שייתנו לנו
מידע לא רק לגבי כמות המגעים שהציבור מקבל כיום
לעומת המצב לפני הרפורמה, אלא נתונים שיאפשרו לנו
לבדוק גם את איכות הטיפול הנפשי שהציבור מקבל.
מחוזות
4-
לדוגמא, חשבתי שהפילוח של קופות החולים ל
(צפון, מרכז, ירושלים והדרום), הוא פילוח גס מדי על
מנת לבדוק מה קורה לשירותי בריאות הנפש בפריפריה
הרחוקה. אחת ממטרות הרפורמה היא להגיע לפריפריה
ולהגביר את הנגישות ואת איכות הטיפולים שם. לכן
חשבתי לבקש לראות פריסה ברזולוציה יותר גבוהה של
קופות החולים בתוך כל מחוז. מעניין יהיה לראות כיצד
הרפורמה מתקדמת על ידי מספר המגעים שמקבל
הציבור בעיירות מרוחקות מעבר לערים המרכזיות בכל
מחוז (חיפה, תל אביב, ירושלים ובאר שבע).
דוגמא נוספת לנתונים שיכולים לאפשר מעקב אחר
הרפורמה היא חלוקה של ציבור הפונים לרמות שונות
של פסיכופתולוגיה ומצוקה נפשית. מעניין יהיה לראות
איזה סוג טיפולים מקבלים מטופלים עם בעיות נפשיות
), לעומת מטופלים עם
SMI, severe mental illness
קשות (
בעיות שנחשבות קלות יותר. האם מטופלים קשים זוכים
למענה טיפולי באמצעות פסיכותרפיה או בעיקר בצורה
של טיפול תרופתי? מהו אורך הטיפול הממוצע בבעלי
הפרעות אישיות שונות? והאם ישנם נתונים על מפת
הטיפול הנפשי שהייתה נהוגה קודם לרפורמה כדי שנוכל
לבחון שינויים?
באופן כללי יהיה מעניין לראות את החלוקה בין מגעים
שהם בפסיכותרפיה ומגעים שאינם בפסיכותרפיה (טיפול
תרופתי). אנו הפסיכולוגים חשודים תמיד בנטייה לבזבז
משאבים יקרים על פסיכותרפיה כאשר יש אופציות
פשוטות יותר של טיפול תרופתי. אני מניח שישנם מקרים
שבהם טיפול תרופתי הוא מספק. אולם פסיכותרפיה אינה
רק נחלה של פסיכולוגים והשאלה האם קופות החולים
ישכילו לשמור על הפסיכותרפיה, אינה מעניינת רק אותנו
הפסיכולוגים אלא כל ארגון שזכויות אדם ושזכויות חולים
בראש מעייניו. לכן יש לנו שותפים הן במשרד הבריאות
והן מחוצה לו למעקב אחר המגעים בפסיכותרפיה.
שאלת "חוק הפסיכותרפיה" חוזרת לשולחן הדיונים. כפי
שדיווחתי בעבר, ניסיונות קודמים לחוקק חוק שיסדיר
את ההכשרה בפסיכותרפיה, לכל המקצועות הטיפוליים,
נכשל מסיבות רבות ומגוונות. ייתכן שההגדרה עצמה
יכולה להיות פשוטה ואפשר לראות מה קורה במדינות
מערביות שבהן פסיכותרפיה היא עיסוק מוגדר ומוסדר.
אולם שיקולים פוליטיים, ארגוניים, ואינטרסים שונים בין
מקצועות מתפתחים לעומת מקצועות מבוססים, מקשים
לחוקק חוק כזה בארץ.
למרותשהרפורמהמדאיגהרבים, שחוששיםשפסיכולוגים
ימצאו את עצמם מחוץ לשירות הציבורי, אני לא חושב
שאנו הראשונים שזקוקים ל"חוק פסיכותרפיה", על מנת
לשמור על מעמדנו. הציבור יודע שפסיכולוגים בארץ
עוברים הכשרה ארוכה ומקצועית וכך גם קופות החולים
ומשרד הבריאות. יותר משהחוק חשוב לנו, הוא חשוב
לציבור.
הציבור הוא זה שנתקל בעשרות רבות של מקצועות ושמות
טיפוליים שאינם מוסדרים כיאות ואין לו יכולת להבחין בין
מטפל שעבר הכשרה רצינית (יהיה אשר יהיה המקצוע
הטיפולי) לבין מי שעבר קורס של חודש-חודשיים והוא
כבר רואה עצמו כמטפל מוסמך בפסיכותרפיה. כשירות
לציבור אנו צריכים לקדם חוק פסיכותרפיה. עבורנו, הייתי
מעדיף שתהליך טבעי של יעילות הטיפול יביא את הציבור
או את קופות החולים לחפש אותנו ובלבד שנמשיך לשמור
על הכשרה מעמיקה, יסודית ופתוחה לשינויים.
עמוס ספיבק
יו"ר החטיבה הקלינית