44 / 60
הסתדרותהפסיכולוגים בישראל
44
הורים כמשאב חיוני ופסיכולוגים כמשאב חיוני עבור
הורים:
הגישה של יוכי היתה שצריך למצא כל דרך להגיע להורים.
לשמחתי היא ראתה עין בעין איתי את הצורך להשמיע את
קול ההורים בצורה טובה יותר. אני לא חושבת שבזמנו
המחשבות שלנו היו מגובשות מספיק אבל הכיוון היה
ללמוד איך מתפתחת זהות הורית, איך לראות את ההורה
והילד הפרטניים, בתוך זה יוכי תמיד היתה נכונה לכל הזמנה
להצטרף לפגישות שקיימנו כנציגות הפסיכולוגים לנושא
הורים - בזמנה אלה היו ד”ר תמר ארז, ד”ר מירי נהרי ואנוכי.
יזמנו פגישה עם ימימה, הפסיכולוגית
2012
באוקטובר
הראשית של משרד הבריאות וישבנו שם - וחשבנו איך
אפשר להציף סוגיות שקשורות לעבודת הפסיכולוג עם
ההורה, במסגרת הייחודית של מערכת הבריאות. כך נולד
הרעיון לעשות סדנאות בנושא המפגש של פסיכולוגים עם
הורים במסגרות הרפואיות שבו יהייה מקום לדון בסוגיות
כמו - רב - תרבותיות בהורות - איך ניתן מקום בעבודה
משותפת עם הורים לרקעים תרבותיים שונים - העליה
מרוסיה, מאתיופיה, ערבים , דתיים וחילוניים.
-רב גוניות בתפישות הוריות וערכי הורות שונים וכיצד הם
משפיעים על המפגש עם ההורה
-הדימוי הפנימי של הורים וכיצד זה משפיע על הורותם
-המפגש עם טווח הרגשות השונים והייחודיים האופייניים
להורים בשלב זה של הורותם
-מהו הקול של ההורה?
-מודעות לנורמות ולערכים בתרבות שלנו המשפיעים על
החלשת הקול ההורי
ואלה רק חלק מהנושאים שחשבנו שחשוב להציף
ושמשפיעים על המפגש בין הפסיכולוג להורים.
יוכי כל כך התלהבה מהייעוד שבמשימה זו שאף יצא מכך
וויכוח מסויים מאחר והיא חשבה שפסיכולוגים יכולים
לעשות סדנאות אלה בהתנדבות משום גודל החשיבות
והשליחות הצבורית שבכך, ואילו אנחנו חשבנו שזה לא יאה
ולא נכון וכי צריך לשמור גם על הקול של הפסיכולוג.
בכל מקרה, ממפגש זה יצא דף רשמי למשרד הבריאותשכך
כתבנו בו: “הצורך בהכשרת פסיכולוגים למפגש של עבודה
משותפת עם הורים, נראה כיום חיוני ביותר, לאור השינויים
החברתיים הקיימים בתחום ההורות והמשפחה. הורים כיום
בחלקם מאד מודעים ליכולת ההשפעה וההתערבות שלהם
כתוצאה מחוק זכויות החולה החדש, מצד שני, המפגש
עם הורים במערכת הבריאותית נעשה לרוב במצבי משבר
נקודתייםאו מתמשכיםכאשר ילדיהםמתמודדיםעםקשיים
של חולי, קשיים התפתחותיים, רגשיים או התנהגותיים.
ההשפעה של קשיים אלה על ההורות היא רבה. הורים
יכולים להיות מוחלשים גם בעקבות תחושות של כישלון,
בושה או אשמה או בעקבות ריבוי הציפיות והלחצים בהם
הם נתונים. מנגד, ברור לנו כאנשי מקצוע חשיבותם הרבה
של ההורים כשותפים משפיעים ביותר וכסוכני השינוי
לטיפולם של הילדים. בנוסף, אנו חיים בחברה רב תרבותית
ומגוונת מאד מבחינת התפישות ההוריות בהתאם לתרבות
ולערכים השונים שהורים מחזיקים בהם. בתוך המציאות
העכשווית הזאת של הורות בישראל גדל הצורך להיות
קשובים ומודעים לקולםשל ההורים וללמוד כיצד ניתן לגייס
את שיתופם למעשה הטיפולי ולרווחת ילדיהם ועצמם. אנו
מגישות שלושה פרויקטים ייחודיים להשגת מטרה זו”. אחד
הפרויקטים אגב, היה פרויקט שיוכי עשתה בעבר בהצלחה
רבה ונקרא “הטפוחייה” ושעזר להורים לתינוקות.
פרויקט זה עדיין ממתין להתייחסות משרד הבריאות.
יוכי תמיד ידעה לראות את נקודות המבט של כולם, ומבלי
לוותר על דעתה ועל עמדתה. תמיד שמרה על הכבוד
המקצועי של כל שותפיה ולתת להם תחושת שייכות
ואפשרות לצמיחה. כאשר הרמנו כנס שיוכי תמכה בו,
לפחות בתחום הזה של הורים היא היתה חלק אורגני
: “פסיכולוגיה
2010
מהקמתו. כך נוצר יום העיון במרץ
של ההורות היום: סוגיות עיוניות והשלכות יישומיות” וכן,
: “הורות עכשיו- ולקראת העתיד: תיאוריה,
2013-
הכנס ב
פרקטיקה ומדיניות בנושא הורים בישראל”.
לכתה של יוכי מאיתנו הותיר חסר ומחשבה על האופן
שבו בלכתה היא נותרה מופנמת בתוכי, למרות שזכיתי רק
לפירורים בלבד והיו אנשים שעבדו איתה בצורה הרבה יותר
אינטנסיבית ולאורך שנים רבות. המפגש שלנו היה במרחב
מהמשמעותיים ביותר ליוכי במהלך חייה המקצועיים -
ההורים-נושא שגילם את אהבת האדם, ההורה והילד.
במרחב זה המסר, הקול והמורשת של יוכי, ההשקעה שלה
בקידום הנושא, האופן בו טיפחה, פירגנה דחפה השקיעה
נרתמה בכל מעודה בכל ייעודה. כל אלה יישארו בי לעד.
איריס ברנט, פסיכולוגית התפתחותית
ומשפחתית-זוגית
כותבים לזכרה של יוכי