41 / 60
לזכרהשל ד”ר יוכי בן-נון ז”ל
כותבים לזכרה של יוכי
41
את יוכי פגשתי לראשונה אחרי הרצאה בכנס של האיגוד
. התפתחה שיחה על
2002
הישראלי לפסיכותרפיה בשנת
מודלים של עזרה ראשונה נפשית פסיכולוגית (ערנ"פ) ותמיכה
בצוותים רפואיים המסייעים לנפגעים ולמשפחותיהם אחרי
אירועי טרור. יוכי שיתפה אותי אז בקריאה המעמיקה שלה בכל
הקשור לאובדן וטראומה. זמן מה אחרי כן פנתה אליי במסגרת
תפקידה כעורכת כתב העת "פסיכו-אקטואליה" בבקשה
שאכתוב מאמר לעיתון. שיחות הטלפון שקיימנו בעקבות אותו
המאמר היו בסיס לידידות מיוחדת שהתפתחה עם השנים.
בשנים האחרונות נרקמה גם שותפות למחקר וכתיבה.
"ספרים, רבותיי, ספרים"
גם לפני שפגשתי את יוכי פנים אל פנים אהבתי לקרוא את הטור
"ספרים, רבותיי, ספרים" שכתבה ב"פסיכו-אקטואליה" ואת דבר
המערכת. הסקירות שלה פתחו אשנב שדרכו אפשר היה להציץ
למחוזות שונים במפת העשייה בתחום הפסיכולוגיה בארץ
ובעולם ולהתוודע לחידושי מחקר ולרעיונות מגוונים. אהבתי
את הגשרים שבנתה בין תחומי ידע שונים ואת השפה הבהירה
והישירה, שאינה מסתתרת מאחורי ז'רגון מקצועי. מאז הקמתו
עורר בי כתב העת גאווה מקצועית. אין מילים כדי לתאר את
המסירות בעבודה המקצועית שהשקיעו מאחורי הקלעים יוכי
וחברי המערכת שהתאגדו סביבה בהכנת כל גיליון וגיליון.
"מי שעייף ימצא פה צל ומי באר" (יורם טהרלב), הייתה אצל
יוכי פינה מיוחדת לכל מי שרעב, עייף, בודד. אף שהיא עצמה
עברה זמנים ממש לא קלים, היא גייסה כוחות ופעלה בשקט
ומאחורי הקלעים כדי לסייע ל"מי שסוכתו נופלת", כדברי השיר.
היא אפשרה לאנשים לחבור למקורות מים חיים, למי הבאר
שבפנים ובחוץ.
הכנסת האורחים שלה הייתה ראויה לציון. אהבתי לראות את
יוכי פוגשתאנשיםחדשים, סקרנית ורוקמתשיחותמשמעותיות.
מדי שנה אירחה משלחות בינלאומיות של פסיכולוגים. פעמים
רבות קיימה מפגשים ואירחה את הקבוצות הללו גם בתוך סלון
דירתה. מעבר לאירוח הנעים, היא אפשרה לנו למעשה להכיר כך
את הנעשה בארצנו הקטנטונת. כך למדתי להכיר את האנשים
הנפלאים הפעילים בהפ"י, העובדים מאחורי הקלעים לטובת
הארגון והמקצוע. המפגשים אצלה היו גם הזדמנות לשיחות
מעשירות ומפרות בין נציגי חטיבות שונות.
יוכי כאבה את הקונפליקטים הרבים במקצוע שלנו. היא קראה
לכולנו להקשיב יותר זה לזה, לאחד כוחות. בפעילותה למען
המקצועשלנו בלטו בהתנהלותה האיכותהמקצועית, המחויבות
והערבות ההדדית שבהן דגלה.
הקול הפסיכולוגי
יוכי הייתה פעילה גם בוועדות ציבוריות שונות, יחד עם רופאים
מבתי חולים ממשלתיים ומומחים למשפט ואתיקה, ועסקה
בקידום איכותם של השירותים הקיימים. היא הביאה איתה
שנים רבות של ניסיון כפסיכולוגית אחראית בבית החולים
"מאיר", חוכמה אנושית נדירה ויכולת לתרגם מושגים מופשטים
לשפה בהירה ונגישה. שנים ארוכות פעלה במועצה למניעת
אובדנות ועשתה רבות לקידום המודעות להיקף האובדנות
בארץ ולפיתוח מענים לאנשים אחרי ניסיונות אובדניים, למשל
במסגרת חדרי מיון. את כל זאת עשתה במקביל לפעילותה כיו"ר
הפ"י.
לא פעם היא נשאלה: איך את מספיקה? בתשובה הייתה יוכי
מחייכת בשקט. רק היא ידעה את היקף העשייה שהייתה
מעורבת בה, מסתכלת על כל פרט אך יודעת לתמצת את העיקר
ולהסיק מסקנות.
בשנים האחרונות זכיתי להיות שותפה של יוכי לכתיבה
ולפרויקטים שונים הקשורים לטיפול בגיל השלישי ומעבר.
קצרה היריעה מלמנות את כל הפרויקטים הקהילתיים שהייתה
פעילה בהם. היא התנדבה ב"משען" והנחתה שם קבוצות של
מטפלות ושל בני זוג במחלקה הסיעודית, הייתה פעילה בארגון
של"מ, ועוד ועוד.
מודל של הדרכה
יוכי הייתה עבורי גם מודל של הדרכה, מורת דרך בעבודתה
בבית החולים, בהסתדרות הפסיכולוגים, ב"משען" ועוד. אהבתי
לשמוע וללמוד מהחוויות שלה כמדריכה, לחוות את הגאווה
שבה דיברה על המודרכים שלה ולראות כיצד היא מאפשרת
לכל מודרך לבטא את עצמו ולהתפתח בדרכו. היא הייתה
שותפה מלאה במסע התפתחותם האישית והמקצועית.
מעדויותשלאחריםלמדתיעםהשניםעלמשמעותהאמונהשהיא
נטעה במודרכיה, למדתי להכיר את עומק המורשת שהנחילה
- מורשת של מקצועיות, אחריות, יושרה ומסירות אין קץ.
המבט הערני והקשוב של יוכי והחיוך בזווית הפה מלווים אותי
בעת כתיבת מילים אלו.
מי ייתן ונמשיך בדרכה. יהי זכרה ברוך.
ד”ר אלינער פרדס
פסיכולוגית קלינית.
מרצה בביה”ס לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.
מדריכה במערך הפסיכוגריאטריה בלב השרון
ומנחה תכניות מ.ג.ן (מודעות גוף נפש) למניעת שחיקת
החמלה ופיתוח חוסן של מטפלים.