לזכרה של ד"ר יוכי בן-נון

21 / 60

לזכרהשל ד”ר יוכי בן-נון ז”ל
מן העיתונות
21
בות גיל:
כיתות א׳־ב׳, ג׳־ד/ ה׳־ר, ואנחנו יוצ־ גם
רות
$TS1$יוצרות$TS1$
$DN2$יוצרות$DN2$ מאזן כוחות שיאפשר לילדים ללמוד
זה מזה.
למשל
אם יש ילד
שהוא מאוד ביישן, לא
אשים
אותו עוד עם ביישנים, הוא מה כי ילמד?
אז מאזן
כוחות זה ביישן עם בעל
ביטחון עצמי גבוה ועם
בעל
ביטחון עצמי ממוצע. כמעט עם כל הילדים
עובדים על אותם דברים, רק עם כל אחד מדברים
בשפה שהוא מבין״.
האימונים כוללים
גם שיעורי בית. ילד ״כל
מקבל בסוף כל מפגש משימה שבועית שהיא
בעצם הפרקטיקה שלו״,
מספרת בן בוכר. ״למשל,
אם עובדים על
נושא של
אחריות, אז בסוף המ־
פגש
$TS1$המפגש$TS1$
$DN2$המפגש$DN2$ הזה הילדים מקבלים ביצה. הם צובעים את
הביצה, מקשטים אותה, בוחרים באיזה כלי לשים
אותה, והם צריכים להחזיר
אותה שלמה
אחרי
שבוע. ואת רואה את התהליך
שהם עוברים כשהם
חושבים איפה לשים את הביצה כדי שלא תישבר,
איך לשמור עליה״.
בן בוכר מספרת שכל התהליך מתחיל
קודם
כל
במפגש משפחתי. ״אנחנו נפגשות עם ההורים
והילד, לומדות
את הצרכים הילד של
ואיך אנחנו
יכולות לעזור לו ולקדם
אותו. כל
זאת כמובן עם
מעורבות משפחתית, כי ההורים מבינים שמפגש
פעם בשבוע למשך
שעה בלי
המשכיות בבית לא
יביא את השינוי המיוחל״.
עד כמה האימון באמת יעיל אצל ילדים
כה
צעירים?
״אני מאמינה בשיטה הפרקטית, בעמידה ביע־
דים.
$TS1$.בי ד ם$TS1$
$DN2$. ביעדים $DN2$ אני אם מציבה לעצמי יעד, אז אני לא חייבת
לעבור בשבילו טיפול פסיכולוגי של
ארבע שנים.
אני יכולה להשיג
אותו תוך במה חודשים בתהליך
קצר יותר. אני מראה לילד
משבוע לשבוע
שאתה
מצליח, שאתה יכול,
תחושת המסוגלות שלו עולה
והוא כמובן רוצה להמשיך בתהליך
הזה. אני מא־
מינה
$TS1$מאמי ה $TS1$
$DN2$מאמינה$DN2$ בהצלחה״.
ומה לגבי
ההורים? את מזהה אצלם
פתיחות
בכל הנוגע לאימון ילדים?
״אין כיום הרבה שעוסקים בקואוצ׳ינג לילדים,
אבל מתחילה להיות
יותר פתיחות בעניין. אני
ראיתי את הפניות שהיו לנו בתחילת השנה שע־
ברה
$TS1$ שעברה$TS1$
$DN2$שעברה $DN2$ לעומת
מספר פניות שהתחילו להגיע
באמצע
השנה. הסדנה שלנו
נותנת פרקטיקה, אנחנו לא
מאמינות בלדבר, אלא בלעשות.
אנחנו עוזרות לא
רק לילד, אלא גם לסביבה שלו. הילד הופך להיות
תלמיד
יותר טוב, אחראי יותר בכית, קשוב יותר
להורים שלו".
חשוב לזהות
את הבעיה
להבדיל
מבן בוכר, זיוה אסייג בנהיון, שעסקה
במשך כשנה באימון ילדים
והפסיקה, טוענת כי
ההורים כנראה עדיין לא בשלים לכך. "הפסקתי
לעסוק
בכך, כי ראיתי שאנשים לא
מספיק פתו־
חים
$TS1$ פתוחים$TS1$
$DN2$פתוחים$DN2$ לזה
עדיין, וחבל
מאוד שכך״, היא אומרת.
״האימון יכול לחסוך מהילד הרבה עוגמת נפש.
כיום אין עדיין פתיחות בנושא של אימון
ילדים
ובני נוער, זאת לעומת
פתיחות
שקיימת בנושא של
אימון מבוגרים. לח־
ברה
$TS1$ לחברה$TS1$
$DN2$לחברה $DN2$ שלנו עדיין קשה לצאת
מהתחום הטי־
פולי
$TS1$הטיפ לי$TS1$
$DN2$הטיפולי$DN2$
המוכר, הידוע, הסטנדרטי, כמו פסיכולוג
למשל.
ההורים עדיין לא
מספיק פתוחים לגבי
אימון ילדים, אבל אם ההורה בעצמו עובר אימון
הוא כבר מתחיל להבין
דברים אחרת. הורים צרי־
כים
$TS1$ צריכ$TS1$
$DN2$צריכים $DN2$ יותר להיפתח לרעיון של
אימון ילדים,
וב־
מקביל
$TS1$ובמקביל$TS1$
$DN2$ובמקביל $DN2$ ילד לכל שיעבור אימון, גם ההורה שלו
צריך לעבור
אימון, כדי שזה יהיה טיפול
משפחתי.
הרבה פעמים את שומעת ׳הילד
צריך׳, אבל
זה
בעצם ׳אני צריך׳, עוד הרבה לפני שהילד
צריך.
כשההורים מאמינים בדרך אימונית, הם מהווים
דוגמה אישית עבור הילד
שזאת הדרך הנכונה״.
ואולי הילד בכלל
זקוק לטיפול פסיכולוגי
ולא קואוצ׳ינג?
״אני לגמרי לא מזלזלת בפסיכולוג ולא
באף
אחד, רק שנמצא שבאמצעות האימון מגיעים
מהר יותר לתוצאות
מאשר באמצעות פסיכולוג,
אבל
יש כאלה
שבנויים ליותר לאט, לפסיכולוג.
אני יכולה להגיד לך
שאיך ש׳נגעתי׳ בילדים,
דב־
רים
$TS1$דברים$TS1$
$DN2$ דברים$DN2$ החלו זוז״.
אסייג בנהיון 47 ,) ממעלה אדומים, עוב־
דת
$TS1$עובדת$TS1$
$DN2$עובדת $DN2$ בעיריית ירושלים
באגף למדיניות
ומאמנת
אישית, אימנה ילדים
בני 11 12 באמצעות בי־
שול.
$TS1$.בישול$TS1$
$DN2$.בישול$DN2$ ״היו כאלה שאמרו שקשה להם בלימודים,
היו כאלה שרצו לצמוח במקומות מסוימים. היה
ילד
שכתב שהוא רוצה להיות
הכי חכם בעולם,
בת שאמרה שהיא רוצה להיות
דוגמנית, ילד
שרצה להיות כדורגלן. דרך בישול ניהלתי
איתם
את השיחות. ילדים מאוד אוהבים את המטבח.
ילד
בא, ולמשל
הכנו פיצה. אז הוא לש,
רואים את
המוטוריקה שלו,
את יכולה לראות
אם הוא לש
במרץ או מתעייף מהר. דרך הלישה את גם יכולה
לזהות
רוך, רגישות. כך אחר הוא חותך את הבצל,
ואת רואה איך הוא מתמודד עם הוא אם זה, מת־
להב.
$TS1$. מתל ב$TS1$
$DN2$.מתלהב$DN2$
את מתחברת לילד
דרך משהו שהוא אוהב,
ואז מנהלת איתו שיחה פעילה, מקשיבה לו״.
האם קואוצ׳ינג לילדים
ובני נוער הוא אכן
הדרך הנכונה לטפל
בבעיות שונות ולגרום לשי־
נוי?
$TS1$?לשינוי$TS1$
$DN2$?לשינוי$DN2$ ״השלב
הראשון כשאתה מטפל
באנשים,
במיוחד בילדים, זה אבחון, להיות מסוגל לזהות
נכון את אישיות הילד
ובמידה שיש בעיה, את אז
אופי הבעיה, את הסיבות למצוקה שלו״,
אומרת
ד״ר יוכי נון, בן פסיכולוגית
התפתחותית ורפואית
בכירה בשירותי בריאות כללית. ״אם את יודעת
בוודאות שאין לילד
בעיה, אז מבחינתי הכל
אפשר
והקואוצ׳ינג בהחלט יכול לבוא
בחשבון כדי לתת
לילד
טיפים, כלים, ולתרגל
איתו מצבים של איך
הוא פותר בעיות ויוצר קשרים חברתיים.
״אבל כל טיפול
צריך להתחיל
באבחון, והאב־
חנה
$TS1$והאבחנה$TS1$
$DN2$והאבחנה$DN2$ זה בדיוק להבין
את ההבדלים, את הגבולות
בין מישהו ׳תקין׳ שאין לו בעיה ושצריך רק קצת
פוש, חיזוק, כלים, לבין
מישהו שיש לו בעיה ומ־
צוקה.
$TS1$.ומצוקה $TS1$
$DN2$.ומצוקה$DN2$ זה בזה מתחיל
ובזה זה נגמר. הרי ילדים
רגילים
שמסתדרים, ש׳זורמים׳ כמו שאנחנו אומ־
רים
$TS1$ומרים $TS1$
$DN2$אומרים$DN2$ היום, ההורים לא מביאים אותם לאימונים
אישיים. ילדים
בני 12 מתבגרים, עוד יכולים
לבטא
הרגשה ש׳אני לא
מספיק טוב, אני לא
מס־
פיק
$TS1$מספיק$TS1$
$DN2$ מספיק$DN2$ בולט,
הייתי רוצה להיות
כוכב חברתי יותר
גדול/ ילד אבל
בן הרי ברור שאלה
ההורים
שלוקחים
אותו מתוך תחושה שמשהו לא
זורם,
הולך. לא
אני ואז אומרת מה עושה מישהו שהוא
לא פסיכולוג
אם עולה
בעיה בתרגול,
באימון,
בקואוצ׳ינג? וזה בדיוק ההבדל בין איש מק־
צוע
$TS1$מקצוע$TS1$
$DN2$מקצוע$DN2$ לבין
מישהו שהוא לא בעל
מקצוע
בתורת הנפש. הוא בעל
מקצוע אחר, ואני
לא מזלזלת בו, אבל הוא לא
מבין בתו־
רת
$TS1$בתורת$TS1$
$DN2$בתורת$DN2$ הנפש. לפחות
אגיד בזהירות מרבית
שהוא לא
מבין מה שהוא צריך להבין״.
מה אז היית מציעה להורים לעשות?
״לא הכל
צריך להגיע לטיפול
פסיכולוגי,
יש אנשים שהם מטב־
עם
$TS1$מטבעם$TS1$
$DN2$מטבעם$DN2$ ביישנים. לכן זה אם איזשהו מצב
ביניים של ילד
קצת ביישן, חסר ביטחון
עצמי, הרבה פעמים אני אגיד להורים
׳תעו־
דדו
$TS1$׳תעודדו$TS1$
$DN2$׳ עודדו$DN2$ אותו, תנו לו הרבה מחמאות, תחפשו חוגים
שהוא יכול להתבלט בהם׳. העניין הוא שבהרבה
מאוד מהמקרים האלה הילדים
מובאים כאשר יש
להם
בעיה. הבדיקה שלי
היא עד כמה זה מפריע
בתפקוד היומיומי של הילד. כשזה קיצוני והילד
יושב בבית, אין לו חברים, הוא לא
יוצא, לא
מתקשר, יכול לא להצביע
בכיתה, אני אומרת
שהילד סובל.
מבחינתי כבר זו נורה אדומה,
ובהחלט כדאי להתייעץ עם איש מקצוע
כדי לאבחן
אם יש בעיה או אין בעיה.
יש אם וגם בעיה, זה לא
אומר שהטיפול
אורך ארבע שנים. יש טיפולים
קצרי
טווח, והרבה פעמים גם אני עושה את
הטיפול
דרך ההורים. נפגשת איתם
כמה פעמים, מדריכה אותם, והבעיה
נפתרת. וגם אם אני מטפלת בילד עצמו,
זה בערך 10 12 מפגשים, ובעיני זה הרבה
יותר יעיל
מאשר קבוצה של קואוצ׳ינג״.