51 / 82
פסיכואקטואליה
- 51 -
להלן יובא תיאור טיפול בי’, הסובל מהשלכותיו של נזק מוחי
קשה מאוד לאחר תאונת דרכים.
בהיותו בן 52 נפגע י’ באורח אנוש בעת שנסע עם בני משפחתו.
ההורים נהרגו, אחיו הצעיר ממנו נותר בחיים. מדד חוסר ההכרה
שיקף סיכויי ההישרדות אפסיים. י’ סבל מחבלה רב מערכתית,
שכללה גם נזק שדרתי. במשך חודשיים היה מחוסר הכרה,
וחודשיים נוספים בהכרה ירודה. י’ נולד והתגורר במזרח אירופה,
סטודנט שנה ד’ לכלכלה בזמן התאונה. כעבור כשנה עלה עם
אחיו לישראל לצורך קבלת טיפול שיקומי איכותי שלא ניתן היה
לקבל בארצם.
מצבו הרפואי והנוירופסיכולוגי
י’ אובחן כסובל מנזק נרחב לאונות המצחיות של המוח. הוא סבל
משיתוק בארבע הגפיים, שעם הזמן השתנה לחולשה בארבע
הגפיים. הוא נשאר מרותק לכיסא גלגלים ונזקק לעזרה בכל
הפעילויות הבסיסיות. סבל מהפרעות בהפקת הדיבור. טופל
על ידי קלינאית תקשורת וחל שיפור בדיבור ובקואורדינציה
הנשימתית-קולית, אף שהוא לא הצליח לתרגל את האסטרטגיות
שלמד עקב בעיות בזיכרון. עם זאת הפך הדיבור בהדרגה למובן
יותר ופונקציונלי.
בתחום החשיבה הופיעו נוקשות רבה וקשיים בארגון החזותי-
מוטורי. נצפו בעיות ביכולת התכנון, הבקרה, האינטגרציה והסקת
המסקנות. הלמידה נעשתה דרך ניסוי וטעייה אך בחומר ברור
וקונקרטי התפקוד השתפר בהדרגה. התמצא חלקית במקום,
אך סבל מבעיות בכרונוסטזיה. כרונוסטזיה היא סוג של מודעות
), הקשורה קשר הדוק לזכירה
Tulving, 2002a
עצמית בתוך הזמן (
), הקשורה
Tulving, 2002b
של אירועים בעבר (זכרון אפיזודי -
בתורה לזכירה של העבר האישי. י’ לא זכר את עברו אלא באופן
מעורפל מאוד. המודעות העצמית של י’ הייתה ירודה מאוד, הן
למצבו והן לקשיים הקוגניטיביים. הזיכרון היה לקוי מאוד עם
דעיכה כמעט מוחלטת של מידע, נושאי שיחה ואירועים לאחר
). ידע
Sohlberg & Mateer, 1989
כמה דקות (זיכרון אנטרוגרדי -
לזהות שכבר נחשף למטלה או לאנשים מסוימים, אך לא ידע
לומר מתי והיכן. לא זכר חלקים רבים מעברו ואירועים בסמוך
)
Goldberg & Bilder, 1986
לפציעתו (פגיעה בזיכרון הרטרוגרדי -
ולא התייחס לתאונה ולמות הוריו.
בתחום ההתנהגותי סבל מירידה ביכולות האינהיביטוריות ונצפו
סף תסכול וסף תגובה נמוכים. הייתה נוקשות רבה, והמודעות
למצבו ההתנהגותי הייתה מוגבלת מאוד.
עם הזמן חל שיפור בהתנהגותו של י’ והוא הפך לנגיש יותר, אך
לא חלה הטבה משמעותית בזיכרון ובמודעות העצמית.
מהלך הטיפול
י’ הופנה לטיפול פסיכולוגי כשנתיים לאחר פציעתו, לאחר
שחרור מאשפוז מלא ובשלב שבו המשיך בטיפולי ריפוי בעיסוק,
פיזיותרפיה ותקשורת אמבולטוריים. י’ טופל גם ברכיבה טיפולית
ובמסגרת תעסוקתית. סיכוייו להפיק תועלת מטיפול נפשי הוערכו
כנמוכים מאוד. עם הגעתו לטיפול התרשמתי מבחור נאה וחביב,
שברקע הופיעו שרידים של האינטליגנציה הפרה-מורבידית
וידיעותיו הכלליות. שפת הדיבור בטיפול הייתה אנגלית.
הטיפול הפסיכולוגי נמשך שלוש שנים.
המאפיין המרכזי והחשוב בטיפול זה היה שניתן להתמקד אך ורק
מדבר בספרו מ-4002 על
Stern
ב”כאן ועכשיו” במובן הצר ביותר.
אותה נקודה בהווה, הזמן היחיד שאנו חיים בו באופן סובייקטיבי
ומתוך מודעות גולמית. רוב התיאוריות בבסיס הפסיכותרפיות
השונות מניחות שרק ל”כאן ועכשיו” הכוח ליצור שינוי. עבור י’ ההווה
היה הדבר היחיד שיכול היה להישען עליו. העבר לא היה נגיש,
ולא הייתה לו פרספקטיבה אל העתיד. ההווה נמשך רבע שעה
לכל היותר. בתחילת הטיפול נהג להתייחס לעתיד כדי לטשטש
את בעיית הזיכרון. כאשר נשאל על דבר מה שעשה, טען שאינו
מתאמץ להיזכר בעבר כי פניו אל העתיד, אך למעשה חסרו לו
ראייה ארוכת טווח ומטרות.
“חלון ההזדמנויות” של הטיפול היה אם כן כרבע שעה. הוא לא זכר
בסוף הפגישה את תחילתה, כפי שלא זכר את התכנים בפגישה
הבאה (היעדר זיכרון אפיזודי). כאשר איבד את חוט המחשבה
במהלך השיחה, לרוב לא הצליח לחזור לנושא בכוחות עצמו מאחר
שזיכרון העבודה היה מאוד מוגבל. החוויה הייתה של פרגמנטציה
כמעט מוחלטת.
מקום לתקווה
אביבה אדלמן
אביבה אדלמן, פסיכולוגית שיקומית במחלקה לאשפוז יום, מרכז יום וטיפול נמרץ, בית לוינשטיין.