57 / 68
פסיכואקטואליה
57
מלחמה, טרור וכיבוש, ואת חוויית הגדילה בצלם של שני
אירועים מכוננים - יום השואה והגבורה ויום הזיכרון לחללי
צה"ל. שאלתי היא, עד כמה הרלוונטיות של אירועים אלה
לגיבוש האני האישי והמקצועי שלך קשורה גם לבחירתך
בביון כאב רוחני?
יש קשר הדוק בין השפעת החברה הרחבה על בניית
הזהות שלי לבין עיסוקו של ביון בהשפעת החברה הרחבה
על הפרט החי בתוכה. ביון פתח אצלי תובנות ביחס
ללחץ שמופעל עלינו מיום בואנו לעולם, מצד החברה
וערכיה. לחצים אלה מחלחלים דרך אותם ימים ממלכתיים
שבהם עמדנו דום מאז ילדותנו המוקדמת. ביון משתמש
במטפורה של הספינקס כמטפורה לאניגמה שמציבה
בפנינו החברה. חידות בלתי פתורות כגון הסיבות לאלימות,
למלחמות, לגזענות ולרוע בעולם שסביבנו. אלה שאלות
מטרידות שחודרות לתוך עבודתנו הקלינית ודורשות מאיתנו
התייחסות. כל אדם מוקף בממסדים שאליהם הוא רוצה
להשתייך, והם מכתיבים במידה רבה את עיצוב אישיותו.
למרות הזהות המקצועית שלך כמטפלת קלינית
ופסיכואנליטיקאית, והעיסוק ארוך השנים בטיפול פרטני,
אני יודעת שמזה שנים ארוכות בחרת בעבודה הקבוצתית
האנליטית כתחום עיסוק מרכזי למדי, וגם בו הסתמכת לא
מעט על רעיונותיו של ביון. האם תוכלי להאיר לפנינו כמה
מושגים מרכזיים המנחים אותך בעבודתך עם קבוצות,
ולשתף אותנו בכמה תובנות הלקוחות מעבודתך זו?
ביון היה ההוגה הראשון שחשף את הנחות היסוד הלא
מודעות שלפיהן פועלת קבוצה. הנחות אלה הקנו לו שם
עולמי. הוא גילה שקבוצה חייבת שיהיה לה מנהיג, והיא
הולכת אחריו בגלל צורכי תלות בלי לבדוק לאן מנהיג זה
מוביל אותה. הוא גילה את הצורך באויב שעליו ניתן להשליך
את כל הרע ולעשות לו דמוניזציה. הוא גילה גם את הציפייה
לישועה העלולה להטעות את חברי הקבוצה ולמנוע מהם
לפעול בכוחות עצמם. הנחות היסוד התקבלו כפרדיגמות,
וכוחן נשאר חיוני ורב עוצמה עד ימינו אלה.
מתוך היכרותי אותך ניכר היה כי מה ש"בוער" בך ומניע את
תחומי הלמידה, החקירה והעשייה שלך הוא הרצון להשפיע
"בגדול" על החברה שבה אנו חיים, ולא די לך בתפיסות
תאורטיות ובפיתוח רוחני של רעיונות ומחשבות, ואפילו
לא בתרומה פרטנית או קבוצתית לבריאותם הנפשית של
מטופלייך, אלא יש בך דחף לפרוץ את גבולות התאוריה
ולהרחיב בפועל את יכולת ההשפעה שלך על ידי עשייה
מקצועית בשדות מאוד קונקרטיים, כואבים ואמיתיים של
קיומנו בארץ, כמו הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, למשל.
האם תוכלי לתאר כמה פרויקטים שאותם יזמת בכיוון זה,
מה היו המניעים שהנחו אותך בהוצאתם לפועל והאם "היה
שכר לפועלך"?
בשנים האחרונות אני פחות פעילה בתחום זה. בעבר הייתי
פעילה ב"אימות", עמותה של אנשי מקצוע שחתרה להגיע
לשלום. במסגרת זו השתתפתי במפגשים משמעותיים עם
פלסטינים מהמקצועות שלנו. כן גם לימדתי אנשי מקצוע
מעזה טיפול קבוצתי במסגרת קורס שיזמה יולנדה גמפל,
והשתתפתי גם בסדנה של מפגש יהודים ופלסטינים
במסגרת פורום המשפחות השכולות. ליוויתי צוותים של
פסיכולוגים חינוכיים בהובלה של משה אלון, בניסיון ליצור
הידברות בין תלמידים יהודים וערבים בבית הספר עירוני
ז' ביפו. כיום אני חברה ב"פסיכואקטיב", שם נתתי בעבר
הרצאות בימי עיון והנחיתי קבוצות מעורבות משני העמים.
אך מסיבות שונות אני פחות פעילה היום. אולי זה קשור
לעובדה שניסיונות אלה מורכבים ושוחקים וקשה להתמיד
בהם לאחר שנים רבות.
אהבתי את דבריו של ידידך, רוני עמיאל, במסגרת יום העיון
שהוקדש לספרך, ואני מסכימה איתם לחלוטין, ולכן בחרתי
לסיים ראיון זה איתך באפיונים שאותם ציין כקווי דמיון
מיוחדים בינך לבין ביון (מעבר לדמיון האקראי בשמותיכם
שקשה להתעלם ממנו):
ההימנעות שלך מאווירה פסאודו-אמפתית והחתירה
לאמת על אף הכאב הכרוך בהגעה אליה.
יכולת ההכלה הגדולה שלך שמקנה ביטחון באחר גם
במפגש עם תהליכים קשים לאורך הדרך.
התשוקה המלווה את עשייתך ומצליחה פעמים רבות גם
להדביק את האחרים.
תודה לרוני עמיאל ולך על ציון עובדות אלה. אך לצערי נראה
לי שיכולת ההכלה שלי אינה כה גדולה ויש לי הרבה כשלים
בתחום זה.
אין לי ספק שכל פסיכולוג המבקש להרחיב ולהעמיק
בהבנת תורתו של ביון ימצא בספרה של חני בירן עניין
רב ואף תשובות והבהרות לסוגיות רבות נוספות. זכיתי
לפגוש את חני לפני שנים ארוכות הודות לתרומה המיוחדת
שלה לשירותים הפסיכולוגיים-חינוכיים. יכולתה לסייע לנו
בהגדרת התפקיד המורכב כל כך שלנו הכרוך בהיבטים
פרטניים ומערכתיים כאחד, להיות עבורנו "קול" מארגן
ומבקר אך גם תומך ואוהד כאחד, ולשקף לנו בצורה יצירתית
וקונסטרוקטיבית את נקודות האור והקושי בתפקידנו. על
כל אלה אני אסירת תודה לה.
פסיכולוגים יוצרים