58 / 68
2016
אוקטובר
ועדת האתיקה
הסכמת הורים פרודים או גרושים לגבי
התערבות פסיכולוגית בילדם הקטין
כל התערבות פסיכולוגית כלשהי בקטין דורשת הסכמת
18
הורים*. קטין משמעותו בחוק "אדם שלא מלאו לו
שנה". התערבות פסיכולוגית בקטין כוללת תצפית, אבחון,
הערכה, טיפול, שיקום, ייעוץ או הדרכת אחד ההורים
(בנוכחות הילד).
כאשר ההורים נשואים ולא ידוע על סכסוך ביניהם, מספיקה
הסכמתו של אחד מהם לצורך עריכת ההתערבות. אם
ההורים פרודים או גרושים, או אפילו אם ידוע לפסיכולוג על
זוג הורים נשואים אשר קיים סכסוך ביניהם או אי הסכמה
בקשר לטיפול בקטין, הוא חייב לקבל את הסכמת שני
ההורים להתערבות.
סעיף
1962 ,
בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות
נאמר: "בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים
(א)
18
שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם
לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש
או מכללא, לעניין מסוים או באופן כללי; וחזקה על הורה
שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.
בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על
דעת עצמו".
(ג) בקוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים,
4.2
סעיף
מתייחס גם הוא לצורך להשגת הסכמת שני הורים
2004
הנמצאים בסכסוך להתערבות מקצועית בילדם: "כאשר
ההתערבות המקצועית נעשית בילדים שהוריהם מצויים
בסכסוך, בתהליכי פירוד או בגירושים, יש לקבל מראש
בכתב או בעל פה את הסכמת שני ההורים, לביצוע
ההתערבות המקצועית".
מציין, שהסכמת
(א)
14
סעיף
1996 ,
חוק זכויות החולה
ההורים יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות.
בכל מקרה יש הכרח שהשיחה של הפסיכולוג עם כל
אחד מההורים ומתן ההסכמה או אי הסכמה להתערבות
יתועדו בפירוט ברשומה הפסיכולוגית של הפגישה, הן
כשההסכמה ניתנה בכתב, ובעיקר כשניתנה בעל פה
(למשל כשההורה סירב לחתום אך הביע הסכמה בעל פה,
כמו בשיחת טלפון).
כמובן, אם אחד ההורים מביע התנגדות להתערבות
בכתב או בעל פה, מנוע הפסיכולוג מלערוך כל התערבות
הנוגעת אישית לקטין. במקרים כגון אלה שמורה להורה
השני הזכות לפנות לבית המשפט ולבקש אישורו לבצע
את ההתערבות בהסכמת הורה אחד בלבד. אפשר להיעזר
לצורך זה בפקידת סעד.
יש להדגיש, כי אם בתעודת הלידה של הקטין (ולא בתעודת
הזהות של ההורה) מופיע שם של הורה אחד בלבד, הרי
הוא אפוטרופוס יחיד ומספיקה חתימתו של הורה זה
לצורך ביצוע התערבות או מסירת מידע על הקטין. נכון
הדבר גם אם נשללה האפוטרופסות באופן רשמי על ידי
בית המשפט. במקרים כגון אלה חשוב שהפסיכולוג יוודא
בעצמו את הדברים באמצעות מסמכים שיבקש מההורה
האפוטרופוס להציג לפניו.
לעתים ידועה זהותו של ההורה השני, אך ההורה הנוכח טוען
כי אין לו קשר עם הקטין, כי מקום הימצאו אינו ידוע, כי הוא
אינו מעוניין לקחת חלק בגידול הקטין ובהחלטות הנוגעות
אליו וכדומה. מידע זה כשלעצמו אינו מספק בשום אופן כדי
לבצע את ההתערבות. לצערנו אנו חוזרים ומקבלים תלונות
על פסיכולוגים שהתעלמו או שלא היו בקיאים בדרישות
החוק, הסתפקו במידע זה שהתקבל מההורה הנוכח,
ונאלצו בהמשך לקטוע את ההתערבות, כאשר נודע עליה
להורה הנעדר לכאורה, והוא הביע התנגדותו להמשכה.
במקרים אלה, על הפסיכולוג לערוך בעצמו מאמץ
משמעותי כדי ליצור קשר עם ההורה השני, על ידי ניסיון
לקבל מידע על שמו או דרכי ההתקשרות האפשריות
איתו מההורה הנוכח, מהמערכת החינוכית או מכל גורם
אחר, ולנסות ליצור איתו קשר. הפסיכולוג יכול גם לבדוק
עם פקידת הסעד המקומית האם יש לה מידע כלשהו
*קיימים מקרים חריגים (בעיקר במקרה של מתבגרים) שבהם ניתן לערוך התערבות פסיכולוגית גם ללא הסכמת ההורים.
58