9 / 68
פסיכואקטואליה
9
חדשות החטיבות
דבר החטיבה הקלינית
המצוקה של מתמחים למצוא מקומות התמחות גברה
בשנים האחרונות. בהשוואה למצב לפני חמש שנים, מספר
הפונים להתמחות הוכפל.
בהסתכלות על שלבי ההתמחות אנו מוצאים שני פקקים
מרכזיים. הראשון הוא בתחילת ההתמחות והשני הוא
לקראת סיום ההתמחות. הפקק הראשון הוא החמור יותר.
ממתינים
300-280-
לפי ועד המתמחים הקליניים יש כ
וממתינות לתחילת התמחות (בדרך כלל בחיפוש אחר
התמחות במרפאה). זמן ההמתנה הממוצע הוא כשנתיים
שנים באוניברסיטה,
6-5-
וחצי! צעירים שכבר למדו כ
בעלי תואר שני בפסיכולוגיה, נאלצים להמתין שנתיים
וחצי כדי להתחיל את התמחותם. הפקק השני (שחמור
בפני עצמו ואולי גם מתסכל במיוחד מכיוון שהוא לקראת
סוף ההתמחות) נוצר לקראת השנה הרביעית. מתמחים
ומתמחותשהשלימושלוששנותהתמחותבשלבהמרפאה,
מתקשים למצוא תקנים ומלגות לשלב האשפוזי שיאפשר
120-100-
להם להשלים את ההתמחות. בשלב זה יש כ
ממתינים וממתינות עם ממוצע המתנה של שנה!
מסלול ההכשרה של פסיכולוגים הוא מסלול ארוך, מושקע,
מפרך, עם הכנסה דלה. רובנו מקבלים אותו ככזה מכיוון
שאנו מבינים שטיפול הוא עניין רציני שדורש גם ידע רב
וגם התנסות מעשית מעמיקה. יש שמוותרים על המקצוע
בשל המסלול הארוך גם אם יש באפשרותם להצטיין בשלב
4-3-
הלימודים האקדמיים. להוסיף על מסלול זה עוד כ
שנות המתנה בין שלבים שונים זה פשוט לא הגיוני, לא
צודק ואפילו אכזרי כלפי הדור הבא. אינני מכיר הרבה
מתמחים שלא החלו להקים משפחה במהלך ההכשרה.
הקושי למצוא מקומות התמחות פוגע לא רק בהם, אלא
גם במשפחותיהם.
להכפלה של מספר המתמחים בחמש השנים האחרונות
יש כמה גורמים.
ריבוי המכללות שקיבלו אישור לתוכניות תואר שני
1 1 .
בפסיכולוגיה ש"מייצרות" הרבה בוגרים ובוגרות
המחפשים/ות התמחות.
עלייה במספר הלומדים בחו"ל שחוזרים ארצה לשלב
2 2 .
ההתמחות.
גידול במספר העולים החדשים שלא עברו הכשרה
3 3 .
מעשית או צריכים להשלים הכשרה מעשית.
היצע מקומות ההתמחות נמוך מהביקוש. משרד הבריאות
תומך במערך ההתמחות דרך תקציב מיוחד של מלגות
תקציב
2016-2013
עבור מתמחים בפסיכולוגיה. בשנים
28.5-
מיליון לשנה ל
19-
. מ
50%-
המלגות עלה בהדרגה ב
מיליון לשנה. יחד עם זאת, מסתבר שגם הגידול הזה
בתקציב המלגות אינו עונה על הביקוש. בנוסף, הוא גם
אינו עומד בהבטחה שהשמיע השנה בכנסת המשנה
למנכ"ל משרד הבריאות, מר דב פאסט, להגדיל את תקציב
מיליון לשנה, לשלוש השנים הבאות (מעבר
5-
המלגות ב
לתקציב הנוכחי).
החטיבה הקלינית הפנתה שאלה למשרד הבריאות
ולפסיכולוגית הארצית, כיצד נקבע תקציב המלגות? לא
ברור לנו האם תקציב המלגות הוא תוצר של רצון טוב או
של חוק מחייב? האם גובהו הוא עניין של מדיניות מוצהרת,
או של שתדלנות פנימית של הפסיכולוגית הארצית ויו"ר
המועצה?
ברמה המעשית ברור שמשרד הבריאות הוא נדבך
משמעותי בעצם קיום מערך ההתמחות וללא המלגות של
משרד הבריאות, מערך ההתמחות כנראה היה קורס. ברמה
התאורטית לא ברור האם יש למשרד הבריאות מחויבות
לכל המתמחים בפסיכולוגיה והאם הוא אחראי לקיומו של
מערך התמחות.
אם אכן יש מחויבות כזאת, ממה היא נובעת?
האם משום שמשרד הבריאות הוא שקובע את התנאים
להכשרה ודורש רישיון לטיפול פסיכולוגי, לכן יש לו
מחויבות לספק את ההכשרה ואת האפשרות לעבור
הכשרה בזמן סביר?
האם משום שמשרד הבריאות אחראי לדאוג לקיומה של
מערכת בריאות ציבורית טובה ובמסגרת אחריות זו הוא
תומך במתמחים בהתאם לצורכי בריאות הנפש?
האם משום שמשרד הבריאות היה הספק של שירותי
בריאות הנפש (עד לרפורמה) וקיומו של מערך התמחות
אפשר למשרד הבריאות למשוך פסיכולוגים לעבוד
בתחנות?
ההיגיון אומר שהסיבה המרכזית לתמוך במערך
ההתמחות הוא על מנת להכשיר מטפלים ומטפלות
עבור שירותי בריאות הנפש הציבוריים של מדינת ישראל.
הרפורמה בבריאות הנפש שהחלה בדיוק לפני שנה, הציבה
מאוכלוסייה ישראל
2%-
ו
4%-
לעצמה יעדים להגיע ל
(מבוגרים וילדים בהתאמה). האם במסגרת הרפורמה
נעשה חישוב של כמה תקנים של פסיכולוגים מערכת
בריאות הנפש צריכה על מנת לעמוד ביעד זה? אני בספק
אם נעשה חישוב כזה ובכל מקרה הוא לא הוצג במנהלת
הרפורמה שבה אני שותף ולא לשום גורם שהסתדרות
הפסיכולוגים מכירה.
הרפורמה עברה מבלי שמשרד הבריאות יחייב את קופות
החולים לעגן תקינה של פסיכולוגים בבריאות הנפש. כפי
שכתבתי בעבר, לקופות החולים ניתנה יד חופשית להחליט
כיצד לספק אתשירותי בריאות הנפש. מבין ארבע הקופות,
רק כללית החזיקה מערך התמחות מכובד טרם הרפורמה.