52 / 68
2017
ינואר
התיק, איננו שקוע בדמיונות באמצע שריכת הנעליים, ואיננו
מציק לאחיו הקטן שמנסה להתארגן בעצמו.
כאשר פיתיתי אותם לקום עם סרט מצויר בטלוויזיה, הייתי
צריכה להילחם כדי לכבות אותה בזמן, וכאשר הילד שקם
ראשון קיבל רשות לשחק במחשב, הייתי צריכה להקים
אותו משם בכוח.
כל אותו זמן הייתי צריכה להכין להם ארוחת בוקר, להכין
לכל אחד כריך כמו שהוא אוהב, להכין מראש ארוחת
צהריים שהם יאכלו בלעדי, וגם לסדר את הבית, כדי
שיהיה להם נעים ונוח לחזור לבית בלי אמא שתקבל את
פניהם. ועוד לא דיברנו על הקימה שלי, ההכנות הפרטיות
שלי לקראת יום העבודה, והקושי הפרטי לעשות מספר
דברים במקביל.
אחרי הרבה ניסויים וטעויות, הגעתי לנוסחה המנצחת:
בבוקר כדי להכין בשקט את הבית
4:00-
קמתי כבר ב
לאירועי הבוקר. שמתי כביסה במכונה, שמתי סיר על האש
עבור ארוחת הצהריים, ניגבתי את הרצפה, והכנתי לכל ילד
כריך אישי בשקית עם פתק ובו שמו וברכה מיוחדת ליום
נעים.
לראות סרטים מצוירים.
6:00-
אחר כך הערתי אותם ב
אחר כך, כוס שוקו גדולה, כדי ללכת לשירותים בבית ולא
בבית הספר. אחר כך, אפיתי וטיגנתי אוכל מהיר שהפיץ
ריח ועורר את תאבונם: פנקייק, חביתה, פיצה או בורקס
קפואים, ואיתם מעדן, קורנפלקס ופרי, העיקר שיאכלו אוכל
מזין שירפד את הקיבה.
כדי להחזיק את הדריכות בזמן ההכנות, הייתי עוקבת
אחרי השעונים האנלוגיים הגדולים המפוזרים בבית. לילד
דקות מה המשימה הבאה
5
החולמני מכולם, אמרתי כל
ועד מתי לסיים אותה. למשל: "כאשר המחוג הגדול יהיה
, אתה צריך לסיים לנעול את הנעליים. כאשר
5
על מספר
, אתה צריך לסיים את
6
המחוג הגדול יהיה על מספר
צחצוח השיניים". משימה אחת בכל פעם, כדי לא להעיק
על הזיכרון הקצר.
רגע, מתי מתלבשים? לא צריך להתלבש. יש פוטר ויש
טריקו והם אינם מתקמטים. ערב קודם מתקלחים, לובשים
בגדים נקיים לבית הספר וישנים איתם.
ומתי מכינים את התיק? בערב, לפני השינה.
ואיך יודעים כמה זמן לוקח להתארגן? לומדים מן הניסיון. הכי
חשוב, לא להעיר את הילדים מאוחר מדי, כי אז נהיה בלחץ
אטומי, ולא מוקדם מדי, כי אז ישקעו בטלוויזיה, מחשב ועוד
משחקים ממכרים.
לבסוף, כל ילד עלה להסעה עם תיק מסודר, כריך אישי,
עיניים ערניות, ובעיקר - עם מוכנות לקראת היום החדש.
מאבחון לאבחון עם הבן הצעיר
ולא מחייך. המורים והמטפלת
8
הבן הצעיר והחייכן כבר בן
באמנות לא יודעים מה מפריע לו. חשבתי שאולי גם הוא
עם הפרעת קשב. הלכנו ביחד לנוירולוג שאבחן אותו כבעל
הפרעת קשב ונתן לו ריטלין.
אחרי זמן מה, אמר לי בני: "אמא, עם הריטלין אני מי
שיכולתי להיות. אני מקשיב בשיעור ולא רב עם הילדים".
בתיכון הוא סירב לקחת ריטלין, ספג נזיפות על שאיננו יכול
לשבת בשקט בשיעורים ובהצגות, והיה מגיע למבחן בגרות
ומוסר למשגיח דף ריק.
בכיתה י"א הוחלט לערוך לו אבחון פסיכו-דידקטי. האבחון
נערך על ידי פסיכולוגית סבלנית על פני מספר פגישות.
בסוף האבחון הוא אמר לה שהחליט להפסיק להתמרד
וישתלב במסגרת, וכך היה.
אמא מתאבחנת
, ולמרות החריצות וההתמדה, מתקשה
45
אני בת
במקומות עבודה.
כמורה מוסמכת בעברי הרחוק, הגעתי מוכנה לשיעור,
תלמידים הפריעו לי להעביר את השיעור. כמוכרת
35-
ו
בחנות בעברי הפחות רחוק, לא יכולתי גם לענות לטלפון,
גם להדריך קונים וגם להנפיק קבלה. הבוס ניתק אחד
משני קווי הטלפון בקופה, כדי שאוכל להתרכז. חשבתי
שייתכן שירשתי את הפרעת הקשב מילדי, כי זו תכונה
תורשתית...
אחרי מפגש מתסכל עם נוירולוגית מבוגרים, הגעתי למרכז
לקשב וריכוז בגהה, ושם אובחנתי על ידי הפסיכיאטרית
וחוקרת הפרעת הקשב ד"ר איריס מנור.
היא אמרה שיש לי הפרעת קשב עם היפראקטיביות, ואני
אמרתי שאינני היפראקטיבית. תשובתה: "גם פטפטנות
היא היפראקטיביות".
אבחון הבת הגדולה
בתי הייתה תלמידה בינונית מאוד ומתוסכלת מאוד.
16
בגיל
כאשר שלחתי אותה לפסיכולוג, היא סיכמה איתו שאם היא
תרגיש צורך, היא תתקשר אליו בעצמה כדי לקבוע פגישה.
כאשר הגיעו מים עד נפש, נסענו באוטובוסים מביתנו
ברמת הגולן עד למרכז לקשב וריכוז בפתח תקווה, שם
עברה אבחון מדוקדק אצל הפסיכיאטרית ד"ר מנור.
בשיחת הסיכום, ד"ר מנור אמרה לה שהיא נערה פיקחית
מאוד עם הפרעת קשב קשה, ושהיא צופה לה הצלחה רבה
אם תטופל נכון.
בתי הרימה את קולה: "את אומרת את זה רק כדי להתחנף
אלי!"
אחר כך החלה בתי במסע של קפיצות בציונים בעידוד
המורים, עד שהתקבלה כעתודאית לטכניון.
פינת ההורות
52