22 / 68
2017
ינואר
22
כלל ברורים יותר לנער, כי הוא חווה אותם באופן גלוי בחיי
היומיום. המחירים יכולים להיות פערים שנוצרים בחומר
הלימוד, לחץ לקראת הבחינה ובזמן הבחינה וציונים
נמוכים או לא מספיק גבוהים. הרווחים מהמצב הקיים
בדרך כלל סמויים, ופעמים רבות אני עוזרת לנער לחשוף
אותם. הרווחים קשורים בעיקר לצורך הפסיכולוגי בהגנה
ולפחד משינוי.
הדחיינות היא מנגנון הגנה מתוחכם
באמצעותו האדם נפטר מאי נעימות
הכרוכה בביצוע משימה. עם זאת,
אדם הסובל מדחיינות משלם עליה
מחירים רבים [...] וחווה לחץ לא מבוטל
[...] ועובד בשיטת "כיבוי שריפות"
הנטייה האנושית היא לדבוק בדפוסים המוכרים
ולהישאר באזורי הנוחות גם אם זה גובה מחיר כבד.
השינוי כרוך בחשיפה ובנטילת סיכון, וזה מפחיד יותר
מכישלון צפוי. הרבה אנשים סבורים, באופן לא מודע,
שאם הם לא לוקחים סיכונים ולא משתנים, הם אמנם
ממשיכים להתבוסס באותה ביצה, אך לפחות לא
נופלים מגובה רב ולא מקבלים את המכה הכואבת
בטווח הקצר. לעומת זאת, אם הם לוקחים סיכון
והולכים בדרך של שינוי, הם לכאורה מטפסים לגובה
ואז עלולים להתרסק.
כשאני משוחחת עם נער על המחיר והרווח במצב
הקיים, אני שואלת אותו: 'מה כבד יותר, המחיר או
הרווח?' לעתים התשובה היא שהרווח גדול יותר, כלומר
שהוא יותר מרוויח מהמצב הקיים ופחות מפסיד ממנו,
וזה מסביר את המוטיבציה הנמוכה שלו לעשות שינוי.
במצב זה, התלמיד בדרך כלל לא משלם מחיר גבוה
מדי כתוצאה מהתנהלותו הדחיינית. במילים פשוטות,
הוא לא סובל מספיק ולכן לא באמת רוצה לעשות
את השינוי. חשוב לשקף לתלמיד את המצב ולתת לו
לבחור איך הוא רוצה להמשיך. פעמים רבות הוא לא
מעוניין להמשיך בתהליך, וזה בסדר. החלטה כזאת היא
לגיטימית לחלוטין מבחינתי. החשוב ביותר הוא שאדם
יעשה החלטות מתוך מודעות ולא מתוך תירוצים
)2015 ,
(ארנון
וסיפורים שהוא מספר לעצמו."
חשוב לשתף את המטופל בהגדרת המטרות כבסיס
להמשך הטיפול. בסיום הפגישה הראשונה עם דני הגדרנו
:)2015 ,
שתי מטרות (ארנון
- דני ילמד באופן עצמאי בדרך המתאימה לו, ובפרקי זמן
שאותם נגדיר יחד.
- דני יפעל כדי לשפר את הריכוז ולהפנים את הנאמר
בזמן השיעור.
עדכנו את אמו של דני במטרות שהגדרנו.
"במפגש השני עם דני שוחחנו על תופעת ההימנעות
שלו מלמידה עצמאית. שאלתי אותו מה הוא חושב, ממה
נובעת הדחיינות, והוא השיב כי אינו יודע.
'האם ניסית ללמוד לבד בעבר?' שאלתי.
'קשה לי לזכור מתי באמת ניסיתי', השיב דני, 'לפני
מבחנים אני אומר לעצמי שאני חייב ללמוד, אבל אני
פשוט לא מגיע לזה. אני מוצא את עצמי עושה משהו
אחר, משחק במחשב, מדליק את הטלוויזיה, הולך לישון
בצהרים, משחק באייפון, ורק יום לפני הבחינה אני מצליח
לגרום לעצמי לשבת ללמוד'.
'איזו מחשבה יש לך בראש לגבי הסיכויים שלך להצליח
ללמוד באופן עצמאי?' שאלתי.
דני חשב כמה שניות והתחיל לקפל את שולי הכוס החד־
פעמית שממנה שתה מים קודם. 'אני חושב שזה לא
בשבילי, אני לא יודע בכלל איך עושים את זה'.
'אני שומעת שאתה חושב שאתה לא מסוגל לעשות את
זה וגם את המחשבה שאם בעבר לא הצלחת ללמוד
באופן עצמאי, לא תצליח גם בעתיד'.
דני הנהן בהסכמה.
'למחשבות האלו קוראים מחשבות מעכבות. אתה יכול
לתאר לעצמך למה?'
'כי הן לא עושות לי טוב', ענה דני במבוכה קלה.
'כן, הן משפיעות לרעה על ההתנהגות שלך וגורמות לך
לא ללמוד בכלל'.
'נכון, בפועל אני באמת לא לומד בכלל', הודה דני.
'אילו רגשות גורמים למחשבות המעכבות האלו, לפיהן
אתה לא מסוגל?'
'חוסר חשק או שעמום?' שאל דני בהיסוס מה.
'חוסר חשק או שעמום הם תחושות'.
'זה מה שאני מרגיש. אני לא יודע להגיד משהו אחר',
השיב דני בלקוניות האופיינית לבני נוער.
'בסדר גמור. אני רוצה להסביר לך מה גורם לשעמום,
לחוסר חשק ולמחשבה שאתה לא מסוגל. אוקי?'
'כן, בטח', השיב דני בסקרנות.